דמוקרטיה ייצוגית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דמוקרטיה ייצוגית היא שיטת ממשל דמוקרטית בה מפעיל העם את ריבונותו באמצעות נציגים הפועלים בשמו. הנציגים פועלים למימוש רצון הבוחרים ודעתם, אך הם אמורים לעשות זאת תוך הפעלה של שיקול דעת. לצורך זה הנציגים מקבלים את הסמכות לפעול על פי הבנתם וראות עיניהם, לנוכח נסיבות משתנות. שיטה זו לעיתים מעומתת עם שיטת הדמוקרטיה הישירה, בה אין נציגים, או שהנציגים חייבים לפעול על פי הוראות בוחריהם הניתנות להם באופן ישיר ללא אפשרות לסטות מהן.
בחירת הנציגים נעשית לרוב על ידי הבוחרים בבחירות רב מפלגתיות חשאיות וחופשיות.
קיומה של הדמוקרטיה הייצוגית אינו סותר אמצעים "ישירים" כמשאל עם, עם זאת, אמצעים אלו מופעלים באופן שאינו תכוף, ולרוב דורשים את הסכמתם של הנציגים על מנת ליזום אותם או לאשררם.
כוחם של הנציגים בדמוקרטיה ייצוגית לרוב מוגבל על ידי חוקה או אמצעים אחרים, כגון רשות שופטת עצמאית וחופשייה, שבידה הכוח לקבוע כי חוקים מסוימים שהתקבלו על ידי הנציגים הם בלתי חוקתיים ולכן בטלים.
לעיתים פועלת הדמוקרטיה הייצוגית ב"שני בתים" ("בית" במשמעות של "בית מחוקקים"): "בית תחתון" שחבריו נבחרים על ידי הציבור הרחב, ו"בית עליון" שחבריו אינם נציגים ישירים של הציבור הרחב אלא נציגי מדינות (כמו הסנאט בארצות הברית או הסנאט באוסטרליה), או אנשים שנבחרו על ידי בעל תפקיד אחר במדינה (כדוגמת הסנאט בקנדה, או בית הלורדים בבריטניה).
בשביל קיום ממשל דמוקרטי ייצוגי נדרשים: בחירות חופשיות, הכרעת הרוב, שלטון החוק ושוויון בפני החוק והפרדת רשויות. בשביל בחירות חופשיות נדרשת זכות החירות, שבכללה חופש: ההתאגדות, העיתונות הביטוי והאספה.