אשרור
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אִשְׁרוּר (באנגלית: Ratification) הוא אישור של אישיות משפטית או גוף שלטוני (ממשלה או פרלמנט) על מעשה של נציגו (בדרך כלל חתימה על הסכם או אמנה) המחייב אותו מבחינה משפטית. האקדמיה ללשון העברית מגדירה "אשרור" כמתן תוקף רִשמי לדבר בשם סמכות גבוהה אחרי אישור בסמכות נמוכה יותר (בלועזית: רָטִיפִיקַצְיָה)[1].
המונח חל על דיני חוזים פרטיים, אמנות בינלאומיות וחוקות במדינות פדרליות כמו ארצות הברית וקנדה. המונח משמש גם בהליך הפרלמנטרי באסיפות דיוניות (אנ')[2].
במשפט הבינלאומי הפומבי אשרור הוא הפעולה הבינלאומית שבה מדינה מציינת את הסכמתה להיות מחויבת לאמנה, אם הצדדים הגדירו את הסכמתם במעשה זה. במקרה של אמנות דו-צדדיות, האשרור מתבצע בדרך כלל על-ידי החלפת ההסכמים החתומים, ובמקרה של אמנות רב-צדדיות, הנוהל המקובל הוא שהגוף האחראי לאמנה אוסף את האישורים של כל המדינות, תוך עדכון רציף של כל הצדדים על המצב, עד לקבלת אשרור מסף של מספר מדינות שנקבע באמנה. כך לדוגמה האמנה לפיקוח על סחר בנשק נכנסה לתוקף באוקטובר 2014, כאשר המדינה ה-50 אשררה אותה, מהלך שהעביר את סף הכניסה שלה לתוקף, כפי שנקבע באמנה[3]. הליך האשרור שהוסכם באמנה, קובע את מסגרת הזמן הדרושה כדי לבקש את האישור הנדרש לאמנה במישור המקומי, ולחקיקת החקיקה הדרושה כדי לתת לה תוקף מקומי בכל מדינה[4].