אברהם בייגה שוחט (14 ביוני 1936, כ"ד בסיוון תרצ"ו – 28 בפברואר 2024, י"ט באדר א' ה'תשפ"ד) היה איש ציבור ישראלי. היה חבר בצוות ההקמה הראשון של ערד, ראש המועצה הנבחר הראשון שלה וכיהן בתפקיד זה במשך 22 שנים (1967–1989). כיהן כחבר הכנסת במשך 18 שנים (1988–2006) והיה יו"ר ועדת הכלכלה וועדת הכספים של הכנסת. כיהן פעמיים כשר האוצר, בממשלות רבין ופרס (1992–1996) ובממשלת ברק (1999–2001).[1]
.jpg) | |||||||
| אברהם בייגה שוחט, ינואר 2013 | |||||||
| לידה |
14 ביוני 1936 כ"ד בסיוון תרצ"ו תל-אביב, פלשתינה (א"י)  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 בפברואר 2024 (בגיל 87) י"ט באדר א' ה'תשפ"ד תל אביב-יפו, ישראל | ||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| השכלה |
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל | ||||||
| מפלגה |
מפלגת העבודה הישראלית | ||||||
| סיעה | המערך, מפלגת העבודה, ישראל אחת, העבודה-מימד | ||||||
| בן או בת זוג |
תמה שוחט (1959–2022) | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
|
פרס יגאל אלון (1984) | |||||||
  | |||||||
ביוגרפיה
שוחט נולד בתל אביב ב-1936 לפניה פרל (1906-1978) וצבי שוחט (1903-1980ׂ), מנהל עבודה ב"סולל בונה", שהיה בנו של שוחט מנטורי קרתא בשם רבי אברהם שוחט, שיצא בשאלה.[2] למד בת"א והיה פעיל בתנועת הנוער התנועה המאוחדת. שירת בצה"ל בנח"ל המוצנח. לאחר השחרור הצטרף יחד עם הגרעין אליו היה שייך לקיבוץ נחל עוז. שוחט היה חבר קיבוץ נחל עוז בין השנים 1956–1957. בעל תואר ראשון בהנדסה אזרחית מטעם הטכניון בחיפה. במהלך לימודיו נבחר ליו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון.
קריירה
ראש מועצה בערד
היה חבר בצוות ההקמה של ערד בתחילת שנות ה-60 והשתתף כמהנדס בצוות ההקמה בראשות אריה אליאב.[3] שוחט עבד בצוות במשך שלוש שנים בתור מהנדס. בשנים 1964–1967 היה מנהל סניף סולל בונה בערד, במסגרת זאת בנו בערד, עין גדי, נווה זוהר ופרויקטים שונים באזור ים המלח. לקראת סוף 1967 היה שוחט בין המוחים נגד כוונת משרד הפנים שלא לקיים בחירות למועצה המקומית.[4] בשנת 1967 היה מועמד המערך לראשות המועצה.[5][6] בבחירות הרשמיות הראשונות לראשות המועצה בערד קבלה רשימתו של שוחט שישה מתוך תשעת המקומות במועצה והוא נבחר לראש המועצה המקומית.[7] בבחירות בסוף 1973 זכתה רשימתו לשמונה מתוך תשעת מקומות במועצה ובבחירות של 1978 נבחר לראשות המועצה ברוב של 85% מהקולות ורשימתו זכתה ל-8 מתוך 11 מקומות.[8][9] בשנת 1983 נבחר שוב לראשות המועצה ברוב של 88%, שהיה שיא ארצי.[10] במקביל לתפקידו בערד כיהן שוחט כסגן יו"ר מרכז השלטון המקומי וכיו"ר ועדת ערי הפיתוח.
כניסה לפוליטיקה לאומית
בראשית שנות ה-80 הצטרף שוחט ל"מחנה רבין" במפלגת העבודה. בשנת 1982 ניהל שוחט את מפקד חברי המפלגה. בבחירות של 1984 רץ כמספר 52 ברשימת המערך לכנסת האחת עשרה אך נותר מחוץ לכנסת. במאי 1988 מונה בתור חבר הכנסת לאחר שאהרן הראל, שמונה ליו"ר רשות השידור, התפטר מהכנסת.[11]
פעילות בכנסת ובממשלה
שוחט נכנס לכנסת בשלהי כהונת הכנסת האחת עשרה (ב-10 במאי 1988) מטעם סיעת המערך (מאוחר יותר מפלגת העבודה). כחבר הכנסת עסק בעיקר בנושאים כלכליים וכיהן בתור יו"ר ועדת הכלכלה ויו"ר ועדת הכספים. לאחר נפילת ממשלת ישראל העשרים ושלוש, במהלך "התרגיל המסריח", הורכבה מחדש הקואליציה ללא המערך. שוחט מצא את עצמו באופוזיציה, אך באופן נדיר, בהסכמה רחבה ובתמיכת ראש הממשלה שמיר, המשיך לכהן בתפקידו בתור יו"ר ועדת הכספים.[12]
בממשלתו השנייה של יצחק רבין (1992–1995) מונה שוחט לשר האוצר. ב-1994 היה שוחט הנציג של מדינת ישראל במשא ומתן וכן בחתימה על הפרוטוקולים הכלכליים של פריז ב-1994, שהיוו את הנספח הכלכלי להסכמי אוסלו.[13]
בתקופת כהונתו הראשונה כשר האוצר עלה התוצר המקומי הגולמי בשיעור ממוצע של כ-5.8% לשנה, הואץ פיתוח התשתיות וגדל בשיעור ניכר היקף התחלות הבנייה. שיעור האבטלה ירד מכ-11.5% לכ-6.5%. נוספו כ-400,000 מקומות עבודה והואץ במאות אחוזים קצב הגידול בהשקעות הון זר. למרות ההתנגדות התקיפה של הפקידות הבכירה במשרד האוצר תמך ברפורמה במערכת הבריאות ובחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (שיזם שר הבריאות חיים רמון) והעמיד את התקציב הדרוש לכך. סקטורים רבים במגזר הציבורי זכו לתוספת תקציבית. הורדת המיסוי על מוצרי יבוא רבים הביא להוזלות ניכרות במוצרים. שוחט הוביל את המשא ומתן של הממשלה עם ועדי העובדים של רפא"ל והתעשייה האווירית לאחר קריסת פרויקט הלביא. שוחט נאלץ לגנוז את תוכניתו להטיל מס על הרווחים בבורסה בשל התנגדותו של ראש הממשלה רבין. כהונתו כשר אוצר התאפיינה בחילוקי דעות בינו לבין נגיד בנק ישראל, יעקב פרנקל, על רקע שיעור הריבית במשק. שוחט התנגד למדיניות השמרנית של פרנקל ולשימוש שעשה בהעלאות הריבית. בקדנציה השנייה שלו בממשלת ברק פעל להרחבת נטל המס גם על ההון ונקט מדיניות כלכלית פחות מרחיבה.
לאחר רצח יצחק רבין המשיך שוחט לכהן בתור שר אוצר גם בממשלת ישראל העשרים ושש בראשותו של שמעון פרס. הוא החזיק בתפקיד זה עד השבעת ממשלתו של בנימין נתניהו בשנת 1996. שלוש שנים לאחר מכן מילא תפקיד זה גם בממשלתו של אהוד ברק עד נפילתה בשנת 2001. בחודשים האחרונים לכהונת ממשלה זו שימש גם כשר התשתיות.
מבחינה מדינית נמצא שוחט משמאל למרכז הקשת הפוליטית. תמך בהסכמי אוסלו בתקופת ממשלת רבין, והצביע בעד קבלת מתווה קלינטון בשלהי ממשלת ברק, אך דרש שבתמורה יוותרו הפלסטינים במפורש על מימוש זכות השיבה.
לאחר פרישתו מהפוליטיקה
.jpg)
ב-9 באוקטובר 2005 הודיע שוחט על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בישיבת הפרידה שקיימה לכבודו ועדת הכספים של הכנסת ב-11 בנובמבר 2005, ציינו כל הנוכחים, נציגי כל המפלגות, את היותו איש עקרונות הוגן והגון, ישר וישיר.[14] הוא החליט לדחות את פרישתו בשלושה חודשים ולהשתתף בישיבות הוועדה לבחירת שופטים כדי למנוע את מינויה של רות גביזון לבית המשפט העליון, מינוי שהתנגד לו. התפטר מהכנסת ב-11 בינואר 2006.
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים התמנה להיות חבר בחבר הנאמנים של מכללת תל חי ודירקטור בשורה של חברות כמו כימיקלים לישראל, מזרחי טפחות, באלון USA, ביטוח ישיר, ויבואנית הרכב קרסו מוטורס. כמו כן נתמנה ליושב ראש קרן ספידן, ויושב ראש ועדת ההשקעות של קרן התשתיות של קבוצת הראל השקעות. כיהן כדירקטור בכי"ל בין התאריכים 26 בינואר 2006 ל-25 בינואר 2015. בנוסף כיהן כדירקטור במזרחי טפחות עד לפרישתו מתפקיד זה בשנת 2012 בשל ניגוד עניינים.
בנובמבר 2006 מונה לעמוד בראש ועדה לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.[15]
שוחט כיהן כיושב ראש הדירקטוריון של חברת "סיטיפס" מפעילת הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים ובישראל וכחבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל.[16] הוא גם כיהן בהתנדבות בקרן הכספים של הטכניון ובמועצה ובוועד המנהל של הקרן הלאומית למדע בישראל.
פרסים והוקרה
- פרס יגאל אלון לפעילות חלוצית (1984)[17][18]
- תעודת הוקרה של הטכניון על פיתוח ערב והנגב (1987)[17]
- דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת בן-גוריון] (1995)
- דוקטור לשם כבוד של הטכניון (2002ׂׂׂ)[17]
- אות יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 2009[19]
- בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-116 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובץ במקום ה-31 והאחרון ברשימתו של רון חולדאי "תל אביב אחת" למועצת עיריית תל אביב-יפו. בבחירות 2024 הוצב במקום ה-30 והאחרון באותה רשימה.
ספרו
בינואר 2024 הושק ספרו האוטוביוגרפי "בין מדבר לאוצר" (בהוצאת ידיעות ספרים).[20]
חיים אישיים
את כינויו "בייגה" קיבל בילדותו אצל חבריו, בעקבות אמו, שהייתה קוראת לו "פייגלה" (ציפור ביידיש) בגלל גופו הרזה דאז.[21] לימים הוא הפך את הכינוי לחלק משמו הרשמי.
היה נשוי לתמה שוחט, בתו של לוי אשכול, ראש ממשלת ישראל השלישי, מ-1959 ועד לפטירתה בספטמבר 2022.[22] בתחילת 1965 נבחרה תמה שוחט לרשימת המועמדים המומלצים מטעם תושבי ערד למועצה המקומית. לימים הייתה לאחת מנציגות המערך במועצה הממונה.[23]
שוחט התגורר בשכונת למד שבתל אביב. היה אב לשלושה וסב.
נפטר ב-28 בפברואר 2024, בגיל 87, כתוצאה מדום לב ולאחר התמודדות קצרה עם מחלת הסרטן.[24]
לקריאה נוספת
- אברהם בייגה שוחט, בין מדבר לאוצר, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2023[25]
קישורים חיצוניים
אברהם בייגה שוחט, באתר הכנסת- אברהם בייגה שוחט, באתר כנסת פתוחה
- דיאנה בחור ניר, "אבי לקח אותי לים גם במזג אוויר קר, ואמר: "אתה צריך להיות מחוסן לקור כדי לא להיות מפונק", באתר כלכליסט, 13 בדצמבר 2012
- עומר ברק, בייגה שוחט: "השרים של היום רק רבים אחד עם השני ולא עושים כלום", באתר Xnet, 15 במרץ 2015
ליאת רגב משוחחת עם אברהם בייגה שוחט בתוכנית "70 פנים", בערוץ YouTube של כאן 11, 2018- הודעה של אהוד ברק על פטירת בייגה שוחט, פייסבוק
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
