Loading AI tools
מין של צמח מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דֶּקֶל הקוֹקוֹס (שם מדעי: Cocos nucifera), או נרגיל בעברית, אליה חדר מפרסית, הוא עץ השייך למשפחת הדקליים, והוא המין היחיד מהסוג "קוֹקוֹס". גובהו של העץ יכול להגיע ל־30 מטרים, עם עלים שאורכם בין 4 ל־6 מטרים. אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס. גזעו הדק של העץ מוכתר בעלים מנוצים ענקיים, שאורכם מגיע לעיתים לשישה מטרים. הפרחים נישאים על פני עוקצים שאורכם כ-1.5 מטר, והפירות מבשילים באשכולות גדולים של 15 עד 20 אגוזים.
דקל קוקוס | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | צומח |
מערכה: | בעלי פרחים |
מחלקה: | חד פסיגיים |
סדרה: | דקלאים |
משפחה: | דקליים |
סוג: | קוקוס |
מין: | דקל הקוקוס |
שם מדעי | |
Cocos nucifera ליניאוס, 1753 | |
תחום תפוצה | |
מקור העץ אינו ברור. השערה מקובלת היא שמקורו בדרום-מזרח אסיה, אולם יש הסבורים כי מקורו בצפון-מערב דרום אמריקה. מאובנים של דקל שהתגלו בניו זילנד ובראג'סטאן שבהודו מעידים על קיומו של העץ כבר לפני יותר מ-15 מיליון שנה.
בשל כושר הציפה הגבוה של פרי הקוקוס הוא התפשט מאזור גידולו הטבעי לאורך חופי הים של האזורים טרופיים גם לכל האזורים הטרופיים, ואף לאזורים שאינם טרופיים. ישנן עדויות על אגוזי קוקוס שהגיעו לחופי נורווגיה שם גדלו לעצים מניבי פרי[דרוש מקור].
עץ הקוקוס גדל בעיקר בקרקע חולית, אבל מסוגל לגדול גם בסביבה מליחית. העץ צומח באזורים שבהם יש אור שמש רב, ונחוצה לו כמות משקעים של בין 750-2,000 מילימטרים גשם בשנה. כמו כן, תנאי גידול אופטימליים כוללים גם לחות של 70%-80%, מה שמונע את תפוצתם של דקלי קוקוס באזורים מדבריים ובאזורי הים התיכון, על אף שמתקיימים בהם יתר תנאי הגידול (ולכן הקוקוס לא גדל בארץ ישראל על אף הניסיון לעשות זאת בדרום הארץ[1]).
על עץ קוקוס מצויים הן פרחים זכריים והן פרחים נקביים. לחלק ממיני דקל הקוקוס כושר הפריה עצמית.
הקוקוס ("אגוז הודו") אינו אגוז אמיתי - מבחינה בוטנית הוא בית גלעין, בדומה לאפרסק. הקליפה מורכבת משכבה חיצונית של סיבים ומתחתיה קליפה קשה שבה שלושה נקבים שמהם יכול השורשון לצמוח. בהסתכלות מקרוב, הקליפה הקשה ושלושת הנקבים מזכירים פנים של קוף. קוף בפורטוגזית הוא "מקאקו", שמקוצר לעיתים ל"קוקו", ומכאן שם הפרי. משמעות השם הלטיני של המין, nucifera, היא "מניב אגוזים". כל עוד נתון האגוז בקליפתו, הוא צף על פני המים. משערים שאגוז הקוקוס הגיע לארצות רבות לא רק על ידי האדם אלא גם כשהוא נישא על גלי האוקיינוס.
בתאילנד וגם בקרב בני מינאנגקאבאו במערב סומטרה, משתמשים בקופים על מנת לאסוף את אגוזי הקוקוס, ובתי ספר מיוחדים לאימון קופים קיימים בדרום תאילנד. חלק מהקופים מאומנים לקטוף קוקוס ירוק צעיר, בעוד שאחרים מאומנים לקטוף קוקוס חום ובשל.
כל חלקי דקל הקוקוס ניתנים לשימוש. עץ קוקוס הוא עץ פורה ביותר המניב כ-75 אגוזי קוקוס בשנה. מסיבות אלה לדקל הקוקוס חשיבות כלכלית רבה במקומות בהם הוא גדל. במספר מדינות אי (בעיקר באוקיינוס השקט, למשל בקיריבטי) מהווה הקוקוס את עיקר החקלאות. בסנסקריט מכונה דקל הקוקוס בשם "קלפה וריקשה" שמשמעו: "העץ הנותן את כל צורכי החיים". במלאית מכונה דקל הקוקוס בשם "פוקוק סריבו גונה" שמשמעו "העץ עם אלף השימושים".
שימושי העץ כוללים:
לפרי הקוקוס תפקיד חשוב בדתות ההינדיות. קוקוס הוא פרי המוענק לאלים כמנחה בטקסים דתיים רבים. מקליפות הקוקוס ניתן לבנות ריהוט, רצפת פרקט, לבנים לבניה אקולוגית ומשטחי שיש אורגני.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.