איקורו טשימה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם איקורו טשימה (ביפנית: 手島郁郎, 1910 – 25 בדצמבר 1973) היה איש דת נוצרי יפני, מייסד דת המקויה אוהדת ישראל.
ערך מורחב – מקויהטשימה נולד ב-1910, בקומאמוטו, שבדרום יפן, למשפחה יפנית שינטואיסטית. בילדותו החל לקרוא בתנ"ך ובגיל 12 התנצר. חמש שנים לאחר מכן הוטבל כנוצרי פרוטסטנטי וכעבור עוד כמה שנים עבר לזרם יפני נוצרי שייסד קנזו אוצ'ימורה (Kanzo Uchimura).
במלחמת העולם השנייה שירת כפקיד ממשל יפני בקוריאה ובמנצ'וריה הכבושות.
כשנתיים לאחר תום המלחמה, בהיותו בן 37, כששהה על הר הגעש אסו, שליד קומאמוטו, שמע לדבריו את קולו של אלהים ולפי הוראות האל החל להפיץ מגזין בשם "אור החיים"[1] וייסד כעבור שנה, במאי 1948 זרם דתי עצמאי חדש בתוך הנצרות. תחילה קרא לדת החדשה שלו "גנשי פוקואין אנדו" שפירושו ביפנית "תנועת הבשורה המקורית", אך בהמשך שינה זאת לתנועת המקויה, שפירושו ביפנית "משכן", או "אוהל מועד".
ב-1954 נוצר הקשר הראשון בין טשימה לבין מדינת ישראל, כאשר הוא פגש במקרה, תוך כדי נסיעה ברכבת, זוג ישראלים, פרופסור ישראל סלומניצקי, מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ואיש קיבוץ בית אלפא, ואשתו, והתיידד עימם עד כדי קשר רב שנים[1]. פרופסור סלומניצקי אירח אותו בישראל לראשונה ב-1961 והפגיש אותו בירושלים, עם מרטין בובר והוגו ברגמן, שהשפיעו רבות עליו ועל המקויה בכלל.
את ביקורו הראשון בישראל ניצל טשימה גם ללימוד עברית. הקיבוץ השכן לקיבוץ בית אלפא בו התארח, הוא קיבוץ חפציבה. בקיבוץ זה היה אז אולפן לעברית וקורס העברית שעבר שם, הסתבר כחוליה ראשונה בשרשרת של קורסי עברית רבים, שניתנו ליותר מאלף מבני המקויה, לאורך השנים. טשימה הניח אז גם את אבן הפינה למסורת העליות לרגל של תלמידיו, לירושלים ולישראל, עלייה המתקיימת מאז 1963, פעמיים בשנה.
באחד מביקוריו בארץ פגש את המחבל היפני קוזו אוקמוטו בכלאו, לבקשת משפחת המחבל, על מנת להחזירו בתשובה.
בדצמבר 1973 ערך טשימה הפגנה רבת משתתפים בטוקיו, למען ישראל, אף שכבר חלה אז קשות. המאמץ החיש כנראה את מותו, משום שבסוף ההפגנה הוא התמוטט וכעבור שלושה שבועות, בערב חג המולד, מת והוא בן 63 בלבד. נקבר בקומאמוטו, עיר הולדתו, ועל קברו הונחה, לפי בקשתו, אבן ירושלמית.
בנו של טשימה, פרופסור ישעיהו טשימה עשה את הדוקטורט שלו במדעי היהדות, באוניברסיטת הרווארד וכיהן כראש המחלקה ליהדות ולמקרא באוניברסיטת קיוטו ביפן. נכדו למד תלמוד ומשנה ביוניון קולג' בניו יורק וגם בישראל.
טשימה לא מינה לעצמו יורש, ובראש המקויה עומדת מאז מותו ועדה, המונהגת בפועל על ידי אלמנתו ובעלה של בתו. כשנה לאחר מותו הקימו מאמיניו, לזכרו, גן יפני מיוחד, בקיבוץ חפציבה, שהפך למרכז המקויה בישראל. בגן צומחים צמחים המוזכרים בתנ"ך, לצד אלמנטים יפניים כגשר אבן, מנורות אבן (סורו), סוכת מנוחה לתה (אזומאיה), וכן מקום לתפילה ולהתבודדות בתוך בור מים עתיק בקצה הגן[2]. ליד מצפה נטופה, פחות מ-40 קילומטר מהגן נטעה גם הקרן הקיימת לישראל, בשלהי שנות השבעים, יער, הקרוי יער מקויה, לזכרו של טשימה. מאוחר יותר נטעה המקויה יער נוסף לזכרו של טשימה, ברמות, שבירושלים. עם הקמת שכונת המגורים "רמת שלמה" ביער רמות, הועתק יער המקויה הזה, לשער הגיא. מתחם נטיעה חדש – לעולי הרגל ולקבוצות אחרות של התנועה, המקפידים על נטיעת עץ כחלק ממערך ביקוריהם בישראל – הוקצה בשנות האלפיים בצומת גולני[3].
על קברו בקוממוטו הונח כמצבת אבן מירושלים
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
