אלטלנה
אוניית נשק של האצ"ל שטובעה על ידי צה"ל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אָלטָלֶנָה (באיטלקית: Altalena; פירוש: נדנדה, שמו הספרותי של ז'בוטינסקי בתקופה שבה היה עיתונאי באיטליה, לפני מלחמת העולם הראשונה) הייתה אונייה שנרכשה על ידי האצ"ל בקיץ 1947 והופגזה על ידי צה"ל ב-22 ביוני 1948, בזמן ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות.
"אלטלנה" עולה בלהבות ליד חופי תל אביב (מול חוף פרישמן) | |||||||||||||
מלחמה: מלחמת העצמאות | |||||||||||||
תאריכים | 20 ביוני 1948 – 22 ביוני 1948 (3 ימים) | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | כפר ויתקין; בית דגן; מלון ריץ, ת"א; חופי ת"א | ||||||||||||
קואורדינטות | 32°23′08″N 34°51′45″E | ||||||||||||
| |||||||||||||
(למפת ישראל רגילה) | |||||||||||||
הספינה הפליגה לישראל ביוני 1948 כשהיא מובילה על סיפונה כ-930 עולים, ציוד צבאי רב[hebrew 1] וציוד רפואי. הספינה הגיעה לחופי ישראל כחמישה שבועות לאחר קום מדינת ישראל וכשלושה שבועות לאחר שארגון האצ"ל הסכים להתפרק מנשקו ולהשתלב במסגרת צה"ל.
במהלך המשא-ומתן, שהתקיים טרם הגעת הספינה לחופי ישראל בין מי שהיה עד 15 במאי 1948 ראש הנהגת האצ"ל, ועתה ראש תנועת החירות, מנחם בגין, לבין נציגי ממשלת ישראל, התגלעו חילוקי דעות קשים בשאלה לאן יועבר הציוד הצבאי שעל הספינה. ב-15 במאי הודיע מנחם בגין על פירוק האצ"ל ועל הקמת תנועת החירות, אך התנה את הציות למדינה במימוש עקרונותיו. קונקרטית התנהל הוויכוח על דרישת בגין למסור 20% מהנשק לאצ"ל בירושלים, שלכאורה היתה אזור שלא בשליטת ממשלת ישראל, שכן ירושלים נועדה להיות שטח בין-לאומי. בגין ידע שמדובר בטיעון סרק, גם כי הוא עצמו ותנועתו דחו עקרונית את רעיון בינאום ירושלים וגם כי בהסכם לפירוק האצ"ל הופיעו המלים "בתחום ממשלת ישראל" כלומר שהממשלה ריבונית בכל זירה ובכל הקשר רלבנטי, כולל פעולות רכש, איסוף כספים ודיפלומטיה גלויה וסמויה מחוץ לארץ ישראל.
המדינה ראתה במטען הנשק דבר רצוי, אך חששה מהסתבכות בין-לאומית בשל תנאי ההפוגה. בנוסף התנגדה ממשלת ישראל להכתבת תנאים מצד ארגון שעקרונית לא היה חוקי, לצד העובדה שמדובר בארגון ששלושה שבועות קודם חתם על הסכם פירוק. הוסכם שבנסיבות הקיימות שהאונייה תגיע לחוף כפר ויתקין ותפרוק שם את מטענה בחשאי ולא בנמל תל אביב.[1] בשעות הערב המאוחרות ב-20 ביוני 1948 הגיעה האונייה לחוף ויתקין, ושם הורדו העולים והחלה פריקת הציוד הצבאי שעל סיפונה. הממשלה החליטה לרכז כוח גדול שירתיע את אנשי האצ"ל מלקחת את הנשק וימנע קרב. בשעות הבוקר כותר אזור הנחיתה על ידי כוחות מחטיבת אלכסנדרוני, ומפקד החטיבה, דן אבן, הציב לאנשי אצ"ל אולטימטום[2] למסור באופן מיידי את הנשק שנפרק מהאונייה לידי צה"ל. לאחר שנפרק חלק מהנשק, התגלתה האוניה בידי האו"ם. פיקוד האצ"ל דחה את האולטימטום, ובשעות הערב של 21 ביוני פתחו כוחות האצ"ל באש לעבר כוחות צה"ל. כוחות צה"ל השיבו אש, ובעת הקרב נהרגו ארבעה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל.[3] במקביל, חלק מחיילי אצ"ל נטשו את עמדותיהם וניסו להגיע לכפר ויתקין, ובקרב ליד בית דגן נהרגו שני אנשי אצ"ל נוספים. הספינה לא שעתה לפקודת אוניות חיל הים לעצור, ולאחר שמנחם בגין עלה על סיפונה, פרצה את המצור הימי שהטילו עליה אוניות חיל הים בפקודת הממשלה, ושמה פעמיה מחוף כפר ויתקין דרומה לכיוון תל אביב, בידיעה ששם יש ציבור אוהד רחב וכך, גם אם לא יצליחו לפרוק בביטחה את הנשק שעל סיפונה, יושג הישג פוליטי בדעת הקהל.
לאחר הגעת "אלטלנה" לחופי תל אביב בליל 22 ביוני, נעשו ניסיונות נוספים להגיע לעמק השווה אבל ללא הועיל. בבוקר התחדשו חילופי האש, ובשעות אחר הצהריים הורה ראש הממשלה בן גוריון לפיקוד העליון של צה"ל על הפצצת הספינה, היא הופגזה ועלתה באש, ונותרה שרופה על שרטון מול חופי תל אביב. למעלה משנה לאחר מכן הוטבעו שרידי הספינה מול חוף נבי רובין.[4]
בעימותים בין כוחות צה"ל ולוחמי האצ"ל נהרגו 16 לוחמי אצ"ל, שלושה חיילי צה"ל, ונפצעו עשרות. זמן קצר לאחר סיום הפרשה נעצרו כ-200 אנשי אצ"ל במסגרת מבצע שכונה מבצע "טיהור". הארגון פורק ואנשיו השתלבו בצה"ל. הסוגיות שעלו בפרשה, ובהן הנחיצות בצבא מאוחד, שאלת הציות לממשלה והעיקרון של הימנעות ממלחמת אחים, ממשיכות לעורר פולמוס ציבורי ופוליטי לוהט עד ימינו. לימים כונה האירוע בשם "פרשת אלטלנה".