הים התיכון
ים בכדור הארץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הים התיכון הוא ים בין-יבשתי הנמצא בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה. הים מחובר לאוקיינוס האטלנטי במצר גיברלטר במערב, לים השחור במצרי הדרדנלים והבוספורוס במזרח, ולים סוף באמצעות תעלת סואץ בדרום מזרח. שטחו של הים מהווה 3% משטח הימים והאוקיינוסים בעולם.[1]
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה |
| סוג | ים בין-יבשתי |
| ים של | האוקיינוס האטלנטי ומחובר במצר גיברלטר |
| מידות | |
| שטח | 2,500,000 קמ"ר |
| נפח | 4,300,000 קמ"ק |
| אורך מרבי | 3,860 ק"מ |
| עומק מרבי | 5,267 מטר |
| עומק ממוצע | 1,500 מטר |
| מידע נוסף | |
| מליחות | 3.5% עד 3.9% |
| נהר מזין | עשרות נהרות |
| מדינות באגן הניקוז |
הממלכה המאוחדת, צרפת, איטליה, סלובניה, קרואטיה, ספרד, מלטה, קפריסין, מונטנגרו, סוריה, אלג'יריה, בוסניה והרצגובינה, יוון, לוב, תוניסיה, מרוקו, אלבניה, מצרים, לבנון, ישראל, טורקיה, הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין  |
| איים | קפריסין, כרתים, רודוס, סרדיניה, קורסיקה, סיציליה, מלטה, מיורקה, מנורקה ועוד כ-3,300 איים אחרים |
| תחלופת המים | 80–100 שנים |
| קואורדינטות | 34°N 19°E |
 | |
  | |
הים התיכון אינו מתאפיין בגלים גבוהים במיוחד, שכן החיבור לאוקיינוס צר והים קטן מכדי שמערכות מזג אוויר ייצרו בו גלים גדולים מאוד. מחזורי הגאות והשפל חלשים יחסית לאוקיינוסים וכמעט שאינם מורגשים. לאורך חופיו הצפוניים, הים התיכון צלול, עמוק ושקט, ואילו הים התיכון ליד חופי ישראל מתאפיין במשטר סערות חזקות יחסית ובערבול החול במים, עובדה היוצרת לעיתים עכירות.[1]
הים התיכון מהווה יעד תיירותי לכשליש מכלל התיירות הבין-לאומית. תיירות זו מתרכזת בעיקר לאורך חופיו המשתרעים על פני 46,000 ק"מ, שמתוכם 25,000 ק"מ הם אזורים אורבניים. לאורך חופי הים התיכון מתגוררים כ־150,000,000 תושבים ובעונת הקיץ מספר זהה של תיירים מבקרים בו.[2]
הים התיכון שימש עורק תחבורה ראשי בעולם העתיק הידוע, וקישר בין התרבויות הרבות שהתהוו לחופיו, בהן תרבויות מצרים, יוון, רומא וכן התרבויות הפיניקיות ותרבויות ארץ ישראל. כיום מתקיימת בו 30% מכלל התחבורה וההובלה הימית בעולם.[1]
המילה העברית תיכון משמעה אמצעי, מרכזי, נמצא בתווך. שמו של הים התיכון נגזר מהמילה הלטינית mediterraneus שמשמעו מֶרְכָּזָהּ שֶׁל הָאָרֶץ או בֵּין יַבָּשׁוֹת כלומר בין אפריקה לאירופה. ניתן לפרק את המילה כאשר medius משמעו מֶרְכָּז, בֵּין או תָּוֶךְ, ו-terra משמעו ארץ או יבשת. ממצאים היסטוריים מצביעים על כך שהרומאים האמינו שהים נמצא במרכז העולם, ולכן העניקו לו שם זה,[3] ביוונית עתיקה הים נקרא Mesogeios ומשמעותו זהה.[4] הרומאים קראו לו גם "הים שלנו" (Mare Nostrum) וגם "הים הפנימי" (Mare internum) והם היו הישות המדינית היחידה ששלטה על כל חופי הים התיכון.
בימי קדם נודע הים התיכון בשם הים הגדול, והוא נזכר בשם זה לא פעם במקרא, כציון לגבולה המערבי של ארץ כנען. שם נוסף שניתן לים התיכון במקרא הוא הים האחרון, שמשמעו הים האחורי, שנמצא מאחור מנקודת המבט של הצופה מזרחה ("קדימה"). עוד הוא נזכר בכתבי היתדות בשם הים העליון, לעומת הים התחתון, הוא המפרץ הפרסי, שאליו זרמו נהרות הפרת והחידקל. כינויים נוספים הם ים יפו וים פלשתים. התלמוד מכנה אותו ימא דקיסרין, ימה של חיפה וימה של עכו (ייתכן שכינויים אלו לא מכוונים לים כולו, אלא לחלק הסמוך לאותו מקום).
בטורקית קוראים לים התיכון הים הלבן (Akdeniz), היות שבשפה זו רוחות השמיים סומנו בעבר בצבעים: דרום הוא אדום, צפון הוא שחור, מזרח הוא צהוב או ירוק, ומערב הוא לבן.[hebrew 1] בערבית הים הלבן התיכון (البحر الأبيض المتوسط). ברוב השפות כיום שם הים נגזר במשמעותו או מהים התיכון או מהים הלבן.
באוקיינוגרפיה מכונה הים בשם הים הבין-יבשתי האירו-אפריקאי (Eurafrican Mediterranean Sea), או הים הבין-יבשתי האירופי (European Mediterranean Sea), כדי להבחינו מימים בין-יבשתיים אחרים בעולם.
מיתולוגיה
מיתוסים רבים קשורים לים התיכון, לחופי הארצות שלו ולאיים שבו. הים האגאי נקרא על שם המלך אַייגֵאוּס, שהטיל עצמו אל מימיו בייאושו, כשראה את ספינת בנו תסאוס חוזרת הביתה ומפרשיה שחורים, האות שקבע להודיעו אם ימות בנו במסעותיו. אלא שתסאוס חזר חי, שכח את הבטחתו לאביו ולא החליף את מפרשי הספינה לפני הגיעו לקרבת יוון.
באי כרתים ידוע הסיפור על המינוטאורוס, מפלצת בעלת גוף אדם וראש פר, ששכנה בלבירינת. המלך מינוס גבה מנתיניו מס שנתי של קורבנות אדם להאכילה. את המבוך לשיכון המפלצת בנה הבנאי האומן דיידלוס, וכאשר ציווה המלך מינוס להמיתו בשל גילוי סוד המבוך, עיצב כנפי שעווה לו ולבנו איקרוס כדי להימלט מכרתים. איקרוס לא שמע בקול אביו, המריא גבוה מדי והשמש המסה את כנפיו. הוא צנח אל הים וטבע. דיידלוס הגיע בשלום למחוז חפצו. באי כרתים גדל זאוס, מלך האלים.
אלת היופי אפרודיטה נולדה, על פי האגדה, מקצף גלים ורכבה על קונכייה אל האי קיתרה וממנו אל קפריסין.
"סלע אנדרומדה", אליו לפי האגדה נכבלה אנדרומדה, נמצא בחוף הים של יפו.
במדרשי התורה מציינים שבימי דור אנוש עלה האוקיינוס והציף שליש מהעולם עד עכו ויפו. יש הטוענים לפיכך שהים התיכון לא נוצר בששת ימי בראשית אלא לאחר מכן ובשל כך אין מברכים עליו את הברכה "עושה מעשה בראשית" אלא ברכה מיוחדת לו "שעשה את הים הגדול".[דרוש מקור]
היסטוריה
מקורו של הים התיכון בשינויים גאולוגים שהפרידו את מפגשן של דרום מערב אירופה ומערב צפון-אפריקה, וגרמו לזרימה אדירה של מים מהאוקיינוס האטלנטי לפני כ-5.3 מיליון שנים.[5] עדויות שונות שמקורן בגנטיקה של חיות ים מצביעות על אפשרות שלפני כ-4.5 מיליון שנים התפצל הים לשני אגנים נפרדים.[6]
מיקומו הגאוגרפי של הים התיכון וריבוי האיים הפכו אותו לגשר שחיבר בין הארצות ששכנו לאורך חופיו. גשר זה התאפשר עם פיתוח הספנות בעת העתיקה. התרבות הראשונה שהייתה לה מסורת ימית משמעותית הייתה התרבות המינואית ששגשגה בכרתים בין 2700 ל-1450 לפנה"ס. אזור הים התיכון מועד לרעשי אדמה, מהם קלים ומהם קשים מאוד ייתכן שאסונות טבע אלה המיטו אסון על התרבות המינואית. בתקופה שבין 1450 ל-1500 לפני הספירה התפרץ הר הגעש סנטוריני, והוא נחרב כליל.
משבר תקופת הברונזה במאה ה-12 לפנה"ס מנע התפתחות נוספת בספנות, אך הים המשיך להיות גשר חשוב. גויי הים (הפלשתים) השתמשו בו כדי לפלוש למזרח התיכון. הפלשתים נעצרו ליד הדלתא של הנילוס על ידי הצי המצרי.
לאחר התייצבות המערכות הפוליטיות, עלו כוחות חדשים על במת הים התיכון. הראשונים שניצלו את מרחבי הים התיכון לאחר משבר תקופת הברונזה היו הפיניקים. אלה הפליגו מחופי צור צידון וערים נוספות באזור לבנון המודרנית מערבה. מטרתם הייתה סחר ובהמשך הקימו תחנות סחר ברחבי הים התיכון. עם הזמן התפתחו חלק מתחנות סחר אלה והפכו לערים, חלקן גדולות, שהחשובה בהן הייתה קרתגו שבחופי צפון אפריקה.
במאה ה-21 התגלו בים מספר מאגרים של משאבי טבע, ביניהם גז טבעי, וסביבם מתפתחת מחלוקת דיפלומטית בין מדינות הים השונות לגבי אופן החלוקה של שטחי הים בריבונותן של המדינות. מחלוקות אלו עומדות בבסיסן של בריתות בין כמה ממדינות מזרח הים התיכון.[7]
במקביל, בשנים אלו התחזקו ענפי דיג במדינות המשיקות לים, ובמקרים רבים נוצרו תופעות של דיג יתר שגרמו נזקים משמעותיים למאזן האקולוגי. כאשר אוכלוסיות רבות של דגים נפגעות, יצורים מהם ניזונים הדגים – אצות, מדוזות וסרטנים לדוגמה – מגיעים לגידול יתר באוכלוסייתם, והטורפים הטבעיים של הדגים – דולפינים, כרישים ולווייתנאים לדוגמה – נתקלים בקשיים למצוא מזון.[8]
לאזורים מסוימים בים התיכון ניתנו שמות שונים. הים הליגורי ממוקם מצפון לקורסיקה, הים הטירני ממוקם בין סרדיניה, סיציליה ואיטליה, הים האדריאטי ממוקם בין החוף המזרחי של איטליה לבין החוף הדלמטי, הים היוני ממוקם בין איטליה ליוון, הים האגאי ממוקם בין יוון לטורקיה, ים כרתים ממוקם מצפון לכרתים וים מרמרה ממוקם בין הים התיכון לבין הים השחור.
רכס הרים תת-ימי המשתרע בין סיציליה לבין תוניסיה מחלק את הים התיכון במרכזו לאגן מזרחי ולאגן מערבי, קיימים מספר הבדלים בין אגנים אלה.
קיימות מערכות זרמים נפרדות בכל אגן. הזרם באגן המערבי נע ממצר גיברלטר לאורך חופי צפון אפריקה מסביב לקורסיקה והאיים הבליאריים ובחזרה לגיברלטר. אף שהמים בזרם שבאגן המערבי מגיעים מהאוקיינוס האטלנטי, הרדידות של מצר גיברלטר (כ-800 מטרים) מאפשרת מעבר של מים עליונים בלבד, דלים בחומרי מזון (nutrients).
הזרם באגן המזרחי של הים התיכון איטי יותר ונע נגד כיוון השעון לאורך חופי לוב, מצרים, ישראל, לבנון, סוריה, טורקיה ויוון. באגן המזרחי כמעט שאין זרמים אנכיים ועקב כך אין ערבוב בין שכבת המים העליונה לשכבת המים התחתונה. החומרים האורגניים, שמקורם בתמותת בעלי חיים ימיים וכן בסחף המגיע מהנהרות המעטים שבאזור, שוקעים לקרקעית ובהיעדרם נבלמת התפתחות האצות המיקרוסקופיות (ננופלנקטון) המהוות את הבסיס לשרשרת המזון.
כמעט מדי שנה פוקדות את הים התיכון סופות טרופיות הנקראות מדיקיין. הסופות מתחוללות בעיקר במרכז הים התיכון כשבמאה ה-21 התחילו להגיע סופות טרופיות גם לאגן המזרחי.
רייאן (W.B. Ryan), במאמרו על הים התיכון באנציקלופדיית האוקיינוגרפיה כותב: "הים התיכון הוא גוף המים העני, הגדול ביותר על-פני כדור-הארץ". כמות האצות המועטה שבו היא הגורם לכמות הדגים הדלה באגן המזרחי של הים התיכון, אם כי קיימים גם בו הבדלים בין אזורים.
האזור הדרום-מזרחי שבין תל אביב לפורט סעיד היה מושפע מהטין והמינרלים שנסחפו במימי הנילוס. זו הסיבה שמתל אביב דרומה משתרע שטח של מים לא עמוקים ההולך ומתרחב כלפי דרום. כך למשל מול נהריה, במרחק של 8 ק"מ מהחוף, עומק הים הוא 55 מטר, מול תל אביב 45 מטר ומול עזה 31 מטר. המצב השתנה החל בשנת 1971 עת הושלם סכר אסואן. מאז שוקע רוב הסחף באגם נאצר שמדרום לסכר.
באגן המערבי המליחות היא 3.5% ובחופי ישראל היא 3.9%. האזור הצפון-מזרחי של הים התיכון נהנה ממי נהרות האיתן שמקורם בהפשרת שלגים מהרי הטאורוס באנטוליה שבטורקיה. מי נהרות אלה מביאים סחף ועשירים בחומרים מזינים ולכן כמות הדגה באזור זה גדולה יחסית.
הים מול חופי ישראל עני במיוחד בדגה שכן כמות הגשמים היורדים בארץ קטנה ומרוכזת בעונה קצרה, ולכן כמות המים העשירים בחומרים המזינים הזורמים אל הים היא מועטה. סערות החורף הן גורם מרכזי נוסף לגידול בכמות האצות. הסערה גורמת לגריפת חומרים מזינים מקרקעית הים באזור המדף היבשתי ולכן לאחר שהסערה שוככת, מופיעה פריחה משמעותית של אצות והים מקבל גוון ירוק. החל משנת 2012, הוקם מרכז לאומי בישראל לחקר ים התיכון המאגד את כל המוסדות בישראל העוסקים בכך.[9]
אקלים
ערך מורחב – אקלים ים תיכוני
האקלים הים תיכוני הוא אקלים מעבר בין האקלים הסובטרופי לבין האקלים הממוזג. בחורף, קר גשום ולעיתים מושלג, ובקיץ יבש וחם בדרך כלל.
טמפרטורת מי הים
באגן המזרחי האקלים חם יותר מאשר באגן המערבי. בחופי ישראל, השוכנת באגן המזרחי, טמפרטורות פני הים בקיץ עשויות להגיע עד ל-C° 31 (בממוצע כ-30) ובחורף לרדת ל-C° 17 (בממוצע כ-18), ואילו באגן המערבי הן מגיעות ל-C° 26 בממוצע בקיץ ויורדות בממוצע ל-C° 11 בחורף.[10]
צמחייה
גידולים ייחודיים של מדינות הים התיכון הם: זיתים, גפנים, תפוזים ומנדרינות, והצמחייה הנפוצה היא חורש ים תיכוני.
איים
האיים הגדולים בים התיכון הם:
סיציליה וסרדיניה שייכות לאיטליה, רודוס וכרתים ליוון. קפריסין עצמאי, והשלטון בו מתחלק בין הרפובליקה של קפריסין לבין "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" שהיא תולדה של פלישת טורקיה לאי ב-1974.[11] סמוך לחופי ספרד נמצאים האיים הבלאריים – מיורקה, מנורקה ואיביזה השייכים לספרד, ובין סיציליה לתוניסיה נמצא האי מלטה, אומנם זעיר, אך עצמאי. האי קורסיקה, מקום הולדתו של נפוליאון בונפרטה, שייך לצרפת. מלבד איים אלה, יש עוד מספר רב של איים קטנים וזעירים, מהם מיושבים, מהם לא, רובם מרוכזים בים האגאי.
מדינות גובלות
- ערך מורחב – אגן הים התיכון
21 מדינות ממוקמות לחופי הים התיכון:
- אירופה (ממערב למזרח):
ספרד, 
צרפת, 
מונקו, 
איטליה, 
מלטה, 
סלובניה, 
קרואטיה, 
בוסניה והרצגובינה, 
מונטנגרו, 
אלבניה, 
יוון, 
טורקיה (מזרח תראקיה), 
קפריסין. - אסיה (מצפון לדרום): טורקיה (אנטוליה),
סוריה, 
לבנון, 
ישראל, 
מצרים (חצי האי סיני). - אפריקה (ממזרח למערב): מצרים,
לוב, 
תוניסיה, 
אלג'יריה, 
מרוקו.
טורקיה ומצרים הן מדינות טרנס-יבשתיות. גאוגרפית, האיים הדרומיים ביותר של איטליה, איי פלאג'יה, שייכים ליבשת אפריקה.
טריטוריות נוספות גובלות בים התיכון (ממערב למזרח):
גיברלטר.
המובלעות הספרדיות סאוטה ומלייה.
שטחי בסיס ריבוניים של בריטניה – אקרוטירי ודקליה.
הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין (שרוי במחלוקת).
רצועת עזה.
נקודות: לבנות – הקשת הגעשית של דרום הים האגאי; צהובות – קשת איים
מבחינה גאולוגית, קרקעיתו היא קרום אוקייני. עומקו הממוצע של הים התיכון כ-1,500 מ' מתחת לגובה פני הים, והנקודה העמוקה ביותר בו היא שקע קליפסו – הנמצא בים היוני, בין דרומן של איטליה ויוון – ועומקו 5,267 מטרים מתחת לגובה פני הים. רכס תת-ימי רדוד בקרקעית מצר סיציליה מחלק את הים התיכון לשני אגנים: האגן המערבי – המכסה שטח של כ-0.85 מיליון קמ"ר, והאגן המזרחי – המכסה שטח של כ-1.65 מיליון קמ"ר.
טקטוניקה
הים התיכון מצוי באזור מפגש של שלוש יבשות: אפריקה, אסיה ואירופה, היושבות על כמה לוחות טקטוניים: בדרום הלוח האפריקאי הנע צפונה לעבר הלוח האירו-אסייתי – הנפגשים במערב במצר גיברלטר, בצפון-מזרח ניצב ביניהם לוח אנטוליה (אסיה הקטנה) המכיל את טורקיה, ובמזרח – לוח ערב, שחלקו המערבי, הלוח הלבנטיני, מהווה את גבולו הדרום-מזרחי של הים.
לים התיכון קדם אוקיינוס קדום, ים טתיס, שנוצר ביורה עת התפרקה יבשת-העל פנגיאה לשני חלקים: לאוראסיה בצפון וגונדוונה בדרום.
- מזרח הים התיכון
באמצע המיוקן נוצרה אורוגנזה בין לוח ערב והלוח האירו-אסייתי שהוביל להפרדה הדרגתית של ים טתיס מהאוקיינוס ההודי במזרח. בה בעת התפתח האגן האוקייני נאו-טתיס. תהליך הסגירה במזרח הסתיים בשינויים מהותיים בדפוסי הזרמים, אשר גרמו להתקררות האקלים העולמי. האגן האוקייני התרחב במהלך התנגשויות אלה ונוצרו בו קימוטים ואזורי הפחתה. הקשת הגעשית של דרום הים האגאי – רצועה אורוגנית שבעבר הייתה מנותקת מן הים – התרחבה והתכופפה כתוצאה מתנועה סיבובית שחלה בפליסטוקן: חלקה המזרחי הסתובב נגד השעון וחלקה המערבי הסתובב בכיוון השעון. תנועת הלוח האפריקאי-ערבי צפונה לעומת לוח אירואסיה החלה תהליך של סגירת ים טתיס.
בשנת 2018 מצא מחקר משותף של המכון הגיאולוגי לישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת חיפה כי הים התיכון המזרחי נוצר כ-100 מיליון שנה מאוחר יותר ממה שסברו עד כה.[12]
- מרכז הים התיכון
לפני 30 מיליון שנה נפתח גב קשת במרכז האגן האוקייני. פתיחה זו נבעה מהסתובבות נגד השעון של הגוש קורסיקה-סרדיניה שנמשכה עד לפני 16 מיליון שנה, שלאחר מכן התנתק משולי צפון אפריקה. כתוצאה מכך נפתח הים הטירני בין קורסיקה וסרדיניה לבין איטליה.
- מערב הים התיכון
מאז המזוזואיקון ועד השלישון ובמהלך התכנסות הלוחות בין אפריקה לחצי האי האיברי התפתחה רצועת הרי הבטי-ריף – רצועה הכוללת את הרי הבטים בדרום ספרד והרי הריף בצפון מרוקו. רצועה זו הייתה מחוברת בראשיתה, אולם תנועתה של אפריקה צפונה בסוף המיוקן יצרה לחץ טקטוני על דרום חצי האי האיברי – שהיה אז בקרקעית הים – הרימה אותו וגרמה לסגירת מצר גיברלטר ולהתרחשות האירוע המסיני.[13]
פעילות גאולוגית
אזור הים התיכון פעיל מאוד מבחינה טקטונית, והשלכות של פעילות זו ניכרות בפעילות סייסמית וגעשית. התנגשות הלוחות ניכרת גם בגאומורפולוגיה: מרבית האגן וגבולותיו נכללים באזור הקימוט האלפיני – אורוגנזה שיצרה את האלפים והתרחשה לפני 23–5.3 מיליון שנה במהלך האוליגוקן והמיוקן. שרכסי ההרים הגבוהים של הקימוט האלפיני הנמשכים אל תוך היבשות, תוחמים חלקים גדולים מחופיו. קימוט זה יצר את המפה המוכרת של הים התיכון בקרבו את חצי האי הבלקני ואת חצי האי האפניני לאירופה, התקרבות שיצרה את רכסי הרי הבלקן והרי האלפים בהתאמה.
- סייסמולוגיה
בחלקו המזרחי של הים התיכון – בקרקעית ובשוליים היבשתיים – מתרחשות רעידות אדמה רבות, יותר מאשר בחלקו המערבי. הסיבה לכך היא קיום גבולות טקטוניים פעילים רבים יותר באזור זה, בעיקר הגבול שבין העתק צפון אנטוליה המפריד בין לוח אנטוליה – הנע מערבה בקצב של עד 20 ס"מ בשנה, לבין הלוח האירו-אסייתי שמצפון לו. דוגמה לתוצאות הרות האסון של פעילות העתק זה היא רעידת האדמה באיזמיט (1999) במגניטודה 7.4. העתק פעיל נוסף הוא הבקע הסורי-אפריקני, האחראי לתזוזת לוח ערב למרחק של 105 ק"מ צפונית ללוח האפריקאי. אזור נוסף במזרח הים התיכון הנפגע תדיר מפעילות סייסמית הוא חצי האי הבלקני.
- וולקנולוגיה
מפגש הלוחות העיקרי בין הלוח האפריקאי ולוח אירואסיה חוצה את הים התיכון לרוחבו ומצוין בהרי געש. פעילות געשית זו היא תוצאה של אזור הפחתה בו חודר הלוח האפריקאי אל מתחת ללוח האירו-אסייתי.
במרכז הים התיכון נמצאים הרי הגעש של איטליה:
- אטנה – הר הגעש הפעיל והגבוה ביותר באירופה ואחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם.
- וזוב – אחד מהרי הגעש מהאלימים ביותר על פני כדור הארץ. ההתפרצות הידועה ביותר שלו אירעה בשנת 79, וכתוצאה ממנה נחרבו מספר ערים במפרץ נאפולי ובהן פומפיי והרקולנאום.
- סטרומבולי – אחד מן האיים הליפאריים המתאפיינים בהתפרצויות תכופות. הר הגעש מתנשא לגובה 926 מטרים ומכונה "המגדלור של הים התיכון" משום פעילותו המתמדת עם הפוגות קצרות בלבד.
בין יוון לטורקיה, נמצאת הקשת הגעשית של דרום הים האגאי. זוהי קשת איים הכוללת רצועה של איים געשיים. אחד מהאתרים הגעשיים הבולטים בה הוא סנטוריני בארכיפלג האיים הקיקלאדיים. סנטוריני הוא קבוצה של איים געשיים: הגדול ביותר בקבוצה נקרא תירה-סנטוריני והאחרים – קטנים ממנו – נקראים תירה-אסיה, נאה-קמני (הר געש תת-ימי פעיל), פלאה-קמני, אספרוניסי ואיי קריסטיאנה. איי הקבוצה הם שרידיו של הר געש קדום שנהרס בהתפרצות אדירה לפני כ-3,600 שנים. ההתפרצות הביאה אסון על התרבות המינואית שהתפתחה במקום ובכרתים. איי סנטוריני מקיפים לגונה מרכזית שעומקה כ-400 מטר, שהיא למעשה קלדרה – לוע געשי שנפער בעקבות אותה התפרצות.
- ערך מורחב – הפרעת פלמחים
בים התיכון כולו תוארו עד כה כ-17,000 מינים, כרבע מתוכם ייחודיים לים התיכון.[14]
תופעת ננסות מזרח ים תיכונית
האגן המערבי של הים התיכון עשיר יחסית בחומרי מזון המגיעים אליו דרך מצר גיברלטר מהאוקיינוס האטלנטי. אולם קומץ מחומרי מזון אלו מגיע לאזור הלבנט, באגן המזרחי של הים התיכון. הקמת סכר אסואן בשנת 1902 בלמה אף היא את הסעת הסחופת העשירה בחומרי המזון מנהר הנילוס אל האגן המזרחי של הים התיכון. מדענים הבחינו כי מינים של יצורים ימיים מגיעים לגדלים מרשימים יותר באגן המערבי לעומת המזרחי, הם שיערו כי תופעה זו קשורה להסעת חומרי המזון ודלותם היחסית באגן המזרחי, להבדלי מליחות ואקלים. כדי להוכיח את קיום תופעת הננסות, התבצע מחקר מדעי בדג נפוץ המופיע בשפע בשני אזורים אלו, מולית אדומה (Mullus barbatus) ובהשוואה של 431 דגימות אקראיות מחופי סיציליה וחופי הים התיכון של ישראל התגלו פערים משמעותיים של דגים בני אותו גיל ואותו מין (זוויג), המבחן הסטטיסטי הראה כי בישראל הגודל נע בין 86.7–146.3 מ"מ ואילו בסיציליה הממוצע נע בין 100.8–191.5 מ"מ (בזכרים). ממצאים אלו אישרו לראשונה את קיום תופעת הננסות במזרח הים התיכון בדגי גרם.[15] דקר חיפני אף הוא מגיע באזורינו לאורך של כ-80 ס"מ ובמערב הים התיכון עשוי להגיע עד 140 ס"מ. תופעה זו מכונה גם בשם ננסות לבנטינית.
מינים פולשים
- ערך מורחב – הגירה לספסית
פתיחת תעלת סואץ ב-1869 יצרה את המעבר הראשון למי-ים בין הים התיכון לים סוף. ים סוף גבוה יותר, ולכן מימיו הם שזורמים אל הים התיכון. האגמים המרים, המהווים קטע מתעלת סואץ, בלמו את הגירת בעלי החיים והצמחים מים סוף למשך כמה עשורים בשל מליחותם הגבוהה באופן שלא אפשר את הישרדותם, אולם במרוצת הזמן מליחות זו הושוותה בהדרגה למליחות הים האדום בשל זרימת המים בין הימים. כשמחסום ימי זה הוסר בעלי חיים וצמחים היגרו דרך התעלה והחלו לאכלס את מזרח אגן ים התיכון. ים סוף באופן כללי בעל מליחות גבוהה יותר ועני יותר בחומרי מזון (נוטריאנטים) מהאוקיינוס האטלנטי המחובר לים התיכון, כך שלמינים המהגרים מים סוף היה יתרון על המינים המקומיים במזרח אגן ים התיכון, פולשים אלו מותאמים למים דלי נוטריאנטים. כך החלו המינים של ים סוף לפלוש לביוטה של הים התיכון, ולא להפך; תופעה הידועה בשם הגירה לספסית. בנייתו של סכר אסואן על נהר הנילוס ב-1960 צמצמה את זרימת המים המתוקים הנושאים סחופת עשירה בנוטריאנטים אל מזרח אגן ים התיכון, וכתוצאה מכך דגת הים התיכון נפגעה באופן משמעותי. במקביל שינוי זה יצר תנאים אידיאליים לפולשים מים סוף ובכך תהליך הגירת המינים הפולשים הואץ אף יותר.
מינים פולשים הפכו לרכיב משמעותי במערכת האקולוגית של הים התיכון, ובעלי השפעות המסכנות מינים אנדמיים ים-תיכוניים רבים. בתחילת ההגירה, תצפיות על כמה קבוצות מהמינים האקזוטיים הראו כי יותר מ-70% ממעשירי הרגל הלא מקומיים ו-63% מהדגים האקזוטיים בים התיכון מקורם באזור האינדו-פסיפי, כלומר הגיעו מהאוקיינוס השקט וההודי במעלה ים סוף אל מפרץ סואץ שבקצהו, ודרך התעלה אל הים התיכון.[16] התעלה הופכת למעבר הימי הראשון להגעת מינים פולשים אל הים התיכון. פגיעתם של כמה מהמינים הלספסיים הללו הפכה למשמעותית ביותר כאשר הם דחקו מינים מקומיים והפכו למחזה נפוץ באזור הלבנט. לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע ומשאביו, אמנת המגוון הביולוגי ואמנת ראמסאר מינים אלו זרים לים התיכון, ונמצאים מחוץ לתחום תפוצתם הטבעי שהוא באזור האינדו-פסיפי. כשמינים אלו מצליחים לבסס אוכלוסיות בים התיכון תוך כדי תחרות ישירה במינים המקומיים ותפיסת מקומם הם הופכים ל"מינים זרים פולשים" ומהווים איום חמור על המגוון הביולוגי המקומי. הודעת ממשלת מצרים, מאוגוסט 2014, על כוונתה לכרות 35 ק"מ של תעלה חדשה במקביל לקיימת ולהעמיק ולהרחיב 37 ק"מ נוספים מתעלת סואץ מדאיגה ביולוגים ימיים החוששים שמעשה זה רק יחמיר את הפלישה מים סוף לים התיכון.[17][18] ממצאי מחקר שפורסמו בכתב עת אמריקאי (Diversity and Distributions) קובעים כי במזרח הים התיכון נרשמה התופעה החמורה ביותר של פלישת דגים לעומת שאר העולם, ופלישה זו עלולה לפגוע מאוד במינים מקומיים.[19]
בפברואר 2019, פורסם הדו"ח השנתי של המשרד להגנת הסביבה וממנו עולה כי חלה ירידה משמעותית בנוכחותם של דגים פולשים כגון השפמית הארסית (הידועה גם בכינוי "דג נסראללה"). מאידך, כשליש ממיני הדגים שנדגמו היו מינים פולשים שמקורם בים סוף ואשר נכנסו אל הים התיכון דרך תעלת סואץ.[20]
הגעת מינים אטלנטיים לים התיכון
הגעתם של מינים אקזוטיים מהאזורים הטרופים של האוקיינוס האטלנטי לים התיכון הפכה לתופעה בולטת בעשורים האחרונים. השאלות אודות השפעות הגירה זו נותרו ללא מענה. האם הגירה זו מהווה שלוחה טבעית של האזורים בהם מתקיימים מינים אלו שכעת נכנסים לים התיכון דרך מצר גיברלטר, בגלל מגמת התחממות המים הנגרמת מההתחממות גלובלית; או פשוט בגלל קיומו של מעבר ימי; או בגלל סיבות מדעיות מורכבות יותר שעדיין לא נחקרו. אף על פי שההגירה הזו אינה בעלת השפעה כמו ההגירה הלספסית, הנושא ממתין למחקרים ומענה על שאלות אלו.
משבר האקלים והים התיכון
זמן השהייה הקצר של המים בים התיכון הופך אותו לאזור פגיע במיוחד לשינויים הקשורים למשבר האקלים:[21] אלו כוללים את התחממות הים, עלייה במליחות הים, עליית פני הים, ירידה בכמות החמצן בים ועלייה בחומציותו.[22] לאורך החצי השני של המאה העשרים ותחילת המאה ה-21, פני השטח של מזרח הים התיכון התחממו בין ב-2 ל-4 מעלות צלזיוס[23][24] בעוד שה-pH של פני הים ירד בכ-0.1 יחידות.[25] שילוב של תהליכים אלו מובילים לאובדן של המגוון הביולוגי בים התיכון,[26] ושל בתי גידול[27] תוך הגברת פוטנציאל החדירה של מינים פולשים.[28] ההתחממות העודפת הובילה להתפתחות שיכוב חזק בים התיכון בנוסף, שינויים אלו ושינויים נוספים פוגעים ביכולתו של הים לספוח פחמן דו-חמצני ובכך להאט את ההתחממות הגלובלית.[29] נוסף על כך, ההתחממות של פני השטח המשוכבים מובילה לשחרור של פחמן דו-חמצני מפני השטח חזרה לאטמוספירה[30][31] ואף ליצירה כימית של גבישי ארגוניט, המאיצים שחרור פחמן דו-חמצני.[32]
עליית גובה פני הים
עליית גובה פני הים בכלל, וכן פני הים התיכון, היא אחת ההשפעות הבולטות של משבר האקלים. הגורמים המרכזיים לעלייה הגלובלית בגובה פני הים הם התחממות האוויר והמסת קרחונים.[33] קיימות טענות כי מפלס מי הים התיכון עלול לעלות בין 3–61 ס"מ כתוצאה מההתחממות העולמית.[34][35] דבר זה עשוי לגרום לאפקט הפוך על האוכלוסייה לאורך הים התיכון:
- עליית מפלס מי הים תציף חלקים ממלטה, ותפגע באספקת המים המתוקים שמקורם במאגרים תת-קרקעיים.[36]
- עלייה של 30 ס"מ תציף 200 קילומטרים רבועים מדלתת הנילוס, ותדחק לעומק היבשה חצי מיליון מאזרחי מצרים.[37]
עליית מפלס המים מאיימת גם על המערכת האקולוגית של החופים, במיוחד באזורים סגורים כגון הים הבלטי, הים התיכון והים השחור. לימים הללו יש מסדרונות צרים ועיקריים כשפתחם פונה למערב, כשתנועת המים היא ממזרח למערב כך שזרמים אלו מסיעים אורגניזמים פחות אל החלקים הצפוניים שבהם.[38] תנודות בטמפרטורה בשיעור של C° 0.05 עד C° 0.1 בעומק הים מספיקות כדי להשפיע מאוד על העושר הביולוגי.[39]
במחקר, שפורסם ב-2022 ב-Science Advances, נמצא בדגימות מהמערות במיורקה, כי מתחילת המאה ה-20 עלה מפלס פני הים בים התיכון בכ-18 ס"מ.[40]
זיהום
מאחר שהים התיכון הוא ים סגור, הוא חשוף יותר למפגעי זיהום, לכן נחתמה בשנת 1978 אמנת ברצלונה להגנה מפני זיהום הים התיכון. זיהום זה פוגע רבות ביונקים ימיים החיים בים התיכון, ולו השפעות רבות, בהן שינוי המטבוליזם ופגיעה בפוריות. ישנה תאוריה הגורסת כי הזיהום בים התיכון הוא שגורם לעלייתם של יונקים ימיים על החוף, משום שהזיהום מחליש את מערכת הניווט של בעלי החיים; תאוריה זו נתמכת בעובדה שאצל יונקים ימיים שעולים על חופי הים התיכון לרוב נמצאים סימני זיהום. מינים רבים מצויים בסכנת הכחדה, לדוגמה, כלב ים נזירי מצוי החי בים התיכון נחשב לאחד מהיונקים הקרובים ביותר בעולם להכחדה.[41]
הזיהום באזור הים התיכון היה גבוה במיוחד בשנים האחרונות. תוכנית הסביבה של האו"ם מעריכה כי בכל שנה משליכים לים התיכון 650,000,000 טון של שפכים, 129,000 טון של שמן תעשייתי, 60,000 טון כספית, 3,800 טון של עופרת ו-36,000 טון של פוספט.[42]
הים התיכון סובל גם מהשלכת פסולת. מחקר של קרקעית הים משנת 1994 שבוצע באמצעות גרירת מכמורות על הקרקעית בסביבת חופי ספרד, צרפת ואיטליה מצא ריכוז גבוה מאוד של פסולת; 1,935 פריטי פסולת, בממוצע, לקילומטר רבוע. 76% מהפסולת היה פלסטיק ש-94% ממנו היו שקיות פלסטיק (ניילון).[43]
בדו"ח הניטור השנתי של המשרד להגנת הסביבה שפורסם בפברואר 2019 צוין כי קיימים ריכוזי מתכות חריגים בנחלי החוף, לרוב בשל הזרמת עודפי מי קולחין באיכות נמוכה שמקורם במכוני טיהור השפכים בישראל וברשות הפלסטינית, וכן מהזרמות ביוב לא חוקיות אל חלק מנחלי החוף.[20]
תחבורה ימית
כמה מנתיבי הים העמוסים ביותר נמצאים בים התיכון. ההערכה היא שבכל שנה עוברות בים התיכון 220,000 אוניות מסחר של מעל 100 טון לאונייה – בערך שליש מכמות אוניות המסחר בעולם. אוניות אלו נושאות לעיתים תכופות מטען מסוכן, שאם יאבד בים יגרום לנזקים חמורים ביותר לסביבה הימית.
שחרור כימיקלים משטיפת מכלים ופסולת שמנים גם לוקחים חלק בזיהום הים. הים התיכון מכיל 0.7% מכלל המים בעולם (הנמצאים מעל הקרקע) ועדיין 17% מכלל פסולת השמן התעשייתי בעולם נשפכת ומזהמת אותו. לפי הערכות, בכל שנה נשפכים במכוון בין 100,000 ל-150,000 טון של נפט גולמי לים התיכון כתוצאה מפעילות אוניות.
אוניות מסיעות בערך 370,000,000 טון שמן בשנה בים התיכון (יותר מ-20% מהכמות העולמית), ובערך בין 250–300 מכליות נפט חוצות את הים התיכון בכל יום. שפיכות נפט כתוצאה מתאונות מתרחשות לעיתים תכופות בממוצע של 10 שפיכות בשנה. שפיכות נפט רציניות עלולות להתרחש בכל רגע ובכל מקום בים התיכון.[39]
דיג יתר
כמות המדגה בים התיכון מעוררת דאגה. הסוכנות האירופאית לענייני סביבה טוענת כי יותר מ-65% מכלל סוגי דגי המאכל באזור הם בתוך טווח הסכנה ביולוגית, וסוכנות המזון והחקלאות באו"ם מדווחת כי סוגי הדגים החשובים ביותר כגון טונת אלבקור, טונה כחולת סנפיר, דג החנית, דג חרב, מולית אדומה (ברבוניה) וספרוסיים (כגון סרגוסים ודניס) נמצאים בסכנת קיום.
ישנן אינדיקטורים המצביעים על כך שגודל הדגה ואיכותה ירדה, לעיתים במהירות, ובאזורים רבים מינים גדולים המאריכי חיים נעלמו לחלוטין מהדיג המסחרי.
דגים פלגיים, כמו הטונה, היוו מקור מזון במשך אלפי שנים אולם האוכלוסייה התמעטה בצורה מסוכנת. בשנת 1999 גרינפיס פרסמה דו"ח שחשף כי כמות הטונה כחולת הסנפיר התמעטה ב-80% בים התיכון במשך 20 השנים שקדמו לדו"ח, ומדענים ממשלתיים הודיעו כי ללא התערבות מיידית אוכלוסיית הדג תקרוס לחלוטין.
דיג יתר בישראל
- ערך מורחב – דיג בארץ ישראל
מצב הדגה בים התיכון של ישראל מעורר דאגה רבה בקרב ביולוגים, עסקים שמשלח ידם תלוי בדגה ורבים אחרים. בשנת 2012 מבקר המדינה חשף כשלים חמורים באגף הדיג, מנהל האגף הודח מתפקידו, והוחלט על פירוק האגף.[44] מדינת ישראל בהתקבלה לארגון המדינות המפותחות, במאי 2011, קיבלה על עצמה לממש את הפרוטוקול המפורט לניהול משק הדיג, אולם בפועל בדיקת מבקר המדינה העלתה כי יישום ניהול זה לקוי. על כל רצועת חוף הים התיכון בישראל פועלים כיום 2 פקחים בלבד, המפיקים בממוצע דוח אחד בחודש.[45]
בישראל, בניגוד למדינות המפותחות בעולם, אין מכסה על כמות הדגה, אלא על כמות רישיונות הדיג בלבד. גם אין הגבלה על גודל העין ברשתות, ולכן דייגים מסחריים משתמשים ברשתות עם גודל עין קטן מאוד. כתוצאה מכך, עד כ-80% מהשלל הנתפס ברשתות אלו חסר ערך כלכלי, וכל גוויות הדגים והיצורים הימיים הקטנים הנתפסים בהם מושלכים. בישראל פועלות כ-28 ספינות מכמורת, כמות המוערכת כגדולה מדי לשטח הימי שלה. לשם השוואה, שלל הדיג בישראל קטן בשישית מזה של טורקיה, וגודל הדגים קטן בחמישית עד עשירית מזה של טורקיה.[45] מתוך 14 שמורות טבע ימיות רק אחת הוכרה על ידי אגף הדיג – שמורת ראש הנקרה. שמורות ימיות כחוף דור-הבונים נהנות מהגנה חלקית על ידי רשות הטבע והגנים, ושטחן של השמורות כ-10% מהגודל הנדרש לשמורה ימית.[45][46]
- הים התיכון: מרחב והיסטוריה, פרנאן ברודל. תרגם מצרפתית יורם מלצר. ירושלים : כרמל, תשס"ב, 2001
- הים התיכון והארצות סביבו, ארנון סופר, יפה פוקס. תל אביב: עם עובד, 1997.
- רכיכות הים של ארץ ישראל – אורחות חיים, יוסף הלר. ירושלים; הוצאת אלון ספר, 2011.
- דניאל הרשנזון, ים השודדים – עבדות, תקשורת וסחר במערב הים התיכון בעת החדשה המוקדמת, הוצאת מאגנס, 2022[47]
- הים התיכון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- המרכז הישראלי לחקר ים התיכון
- תחזית לטמפרטורת ומליחות מי הים התיכון
- רותי רודנר, מה הן מוצאות בו? - המעצמות בים התיכון, 'בין גלים' 170–171 יוני 1987, עמ' 39.
- טמפרטורת מי הים התיכון היום
- דן לביא, האו"ם: לישראל חשיבות רבה בשמירה על הים התיכון, באתר ישראל היום, 9 ביוני 2018
- סרט ישראלי אודות דיג היתר בים התיכון הסיפור הישראלי על הים התיכון.
- יוסי מזרחי, מומחים מעריכים: דגי המאכל ייעלמו בתוך 40 שנה, באתר מאקו, 25 באוגוסט 2012
- צפריר רינת, הים התיכון מידלדל מדגים, בעיקר טונה וכרישים, באתר הארץ, 26 באפריל 2011
- ארי ליבסקר, עוורים בלב ים: מחיר ההזנחה הפושעת של הים התיכון, באתר כלכליסט, 9 במרץ 2017
מה מסתתר בים התיכון?, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 08:40) – צוללות מחקר בים התיכון של ישראל- מאמר מערכת, אלעזר (לסיה) גלילי, הים התיכון כבעיה אסטרטגית, מערכות 1, ספטמבר 1939
- מיור-גנרל רוואן רובינסון, האסטרטגיה בים התיכון, מערכות 1, ספטמבר 1939
- ים התיכון או הים התיכון?, באתר האקדמיה ללשון העברית, 14 בספטמבר 2017
- שמורות טבע ימיות – חשיבות שמורות הטבע הנמצאות בים והאיומים עליהן, באתר החצי הכחול, 3 ביולי 2018
הים התיכון, דף שער בספרייה הלאומית- יוגב ישראלי, כשהים התיכון התייבש: המשבר שהוביל להכחדת מינים ושינוי המגוון הביולוגי, באתר ynet, 9 בספטמבר 2024
- על פי המקור אתר פורמולה, הטורקים קשרו בין צבעים לרוחות השמיים, ואלה משתקפים בבירור בשמות הגאוגרפיים המוכרים לנו כיום. הם ייחסו ירוק וכחול למזרח, לבן למערב, שחור לצפון ואדום לדרום. גם ה"מרכז" זכה לצבעים משלו: צהוב וזהוב. לפיכך הים הלבן אינו אלא הים המערבי, השוכן מערבית לטורקיה; הים השחור הוא הים הצפוני (השוכן צפונית לטורקיה), הנהר הירוק ישילאירמאק (Yeşilırmak) הוא הנהר המזרחי.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
