ארמון לוקסמבורג

ארמון לוקסמבורג (בצרפתית: Palais du Luxembourg) ממוקם ברובע השישי של פריז. הוא נבנה במקור (1615-1645) על פי עיצוב של ארכיטקט צרפתי בשם סולומון דה ברוסי, על מנת לשמש כמקום המגורים המלכותי של מארי דה מדיצ'י, אימו של המלך לואי השלושה עשר. לאחר המהפכה הצרפתית הוא עוצב מחדש (1805–1799) על ידי ז'אן קלגרין והוסב לבית מחוקקים, בהמשך הוא הורחב משמעותית ועוצב (1835-1856) על ידי אלפונס דה ג'יזור. מאז 1958 הארמון משמש כמקום מושבו של הסנאט.

ארמון לוקסמבורג

מידע כללי
סוג	ארמון
שימוש	מקום מושבו של הסנאט
כתובת	רחוב דה וז'ירו 15
מיקום	פריז
מדינה	צרפת צרפת
בעלים	המדינה הצרפתית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1615–1645 (כ־30 שנה)
תאריך פתיחה רשמי	1620
אדריכל	סולומון דה ברוסי ז'אן קלגרין אלפונס דה ג'יזור
סגנון אדריכלי	אדריכלות הבארוק
קואורדינטות	48°50′54″N 2°20′15″E
אתר רשמי
(למפת פריז מוגדלת)   ארמון לוקסמבורג (למפת פריז רגילה)   ארמון לוקסמבורג

הארמון ממוקם בגני לוקסמבורג, ובסמיכות אליו נמצא מוזיאון לוקסמבורג.

היסטוריה

אחרי מותו של המלך אנרי הרביעי ב-1610, הוכרזה אלמנתו מארי דה מדיצ'י כעוצרת בשמו של בנה, לואי השלושה עשר, שהיה בן תשע שנים בלבד. מכיוון שקודמה לעמדת כוח חזקה, החליטה מארי דה מדיצ'י להקים ארמון שישמש לה כמגורים. היא הייתה מעוניינת בארמון הדומה לפאלאצו פיטי שהיה בעיר מולדתה פירנצה, ולצורך כך נשלח ארכיטקט לעיר מולדתה שהכין תרשים מפורט של המבנה. היא קראה למבנה ארמון מדיצ'י (Palais Médicis).

ב-1642, הורישה מארי דה מדיצ'י את הארמון לבנה השני והמועדף, גאסטון, דוכס אורליאן, אשר קרא למבנה ארמון אורליאן (Palais d'Orléans).

עם מותו של גאסטון עבר הארמון לאלמנתו, מרגריט דה וריין ולאחר מכן לביתו הבכורה מנישואיו הקודמים, אן, דוכסית מונפנסייה. ב-1660 מכרה אן את הארמון לאחותה למחצה אליזבת מרגריט אשר העבירה אותו ב-1694 לבן דודה, המלך לואי הארבעה עשר.

ב-1715, הארמון שימש למגורים של מרי לואיז אליזבת דה אורליאן עד שעזבה את הארמון ואת פריז ב-1719.

ב-1750 הפך הארמון למוזיאון, גרסה מוקדמת של הלובר, והוא היה פתוח יומיים בשבוע עד 1779. ב-1778 העניק המלך לואי השישה עשר, את הארמון לאחיו, המלך לואי השמונה עשר. במהלך המהפכה הצרפתית הארמון שימש כבית סוהר למשך תקופה קצרה, ואז הפך למקום מושבה של הממשלה הצרפתית בשלב האחרון של המהפכה. ב-1799 שימש כמקום מגוריו של נפוליאון בונפרטה, הקונסול הראשון של צרפת וכמושבו של הסנאט השמרני.

הארמון כפרלמנט

מ-1799 עד 1805 הסב הארכיטקט ז'אן קלגרין את הארמון לבית מחוקקים. הוא הרס את גרם המדרגות המרכזי, והחליף אותו באולם הסנאט בקומה הראשונה, שהתרחב והרס את קפלת מארי דה מדיצ'י. קלגרין סגר את הטרסות והפך אותן לספרייה. במקביל הוא בנה גרם מדרגות באדריכלות נאו-קלאסית באגף המערבי, אשר היה מוקף עמודים איוונים. הבנייה הסתיימה בהריסת גלריה ארוכה שבה היו ציוריו של פטר פאול רובנס.

אולם הכנסים

בתחילת 1835 הארכיטקט אלפונס דה ג'יזור הוסיף אגף גינה חדש, מקביל לגינה הישנה. אולם הסנאט החדש היה ממוקם במה שהיה באותו הזמן אזור החצר בין הגנים. האגף החדש כלל ספרייה ובה הוצגו ציוריו של אז'ן דלקרואה (1845-1847). ב-1850 לבקשתו של נפוליאון השלישי, יצר ג'יזור אולם כנסים (בהשראת גאלרי ד'אפולון בארמון לובר).

במהלך כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית בשנים 1940–1944, השתלט הרמן גרינג על הארמון והפך אותו למפקדה של הלופטוואפה בצרפת, בנוסף לקח לעצמו מספר סוויטות מפוארות כדי שימשו אותו בביקוריו בצרפת. סגנו הוגו שפרלה, קיבל גם הוא מגורים בארמון לוקסמבורג, והעביר את רוב זמנו בהנאה מהסביבה המפוארת.

הארמון היה מקום אסטרטגי עבור הכוחות הגרמנים אשר הגנו על העיר באוגוסט 1944. בעקבות החלטת הגנרל דיטריך פון קולטיץ להפר את פקודתו של היטלר להחריב את פריז בשלב הלחימה האחרון, נגרם לארמון נזק מינימלי.

מ-29 ביולי עד 15 באוקטובר 1946, שימש הארמון כמקום לשיחות ועידת השלום בפריז.

החזית הדרומית של הארמון

אולם הסאנט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארמון לוקסמבורג בוויקישיתוף