Loading AI tools
פוליטיקאי ושופט אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור מקארתור האב (באנגלית: .Arthur MacArthur Sr; 26 בינואר 1815 – 13 בדצמבר 1896) היה מהגר, עורך דין ושופט סקוטי-אמריקאי. הוא היה המושל הרביעי של ויסקונסין והיה שופט עמית של בית המשפט העליון של מחוז קולומביה. הוא היה אביו של הגנרל ארתור מקארתור הבן, וסבו מצד אביו של הגנרל דאגלס מקארתור.
לידה |
26 בינואר 1815 גלאזגו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
13 בדצמבר 1896 (בגיל 81) אטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי, ארצות הברית | ||||||
מדינה | ארצות הברית | ||||||
מקום קבורה | בית הקברות רוק קריק, וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||
השכלה | אוניברסיטת וסליין | ||||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ארתור מקארתור נולד ב-26 בינואר 1815 בגלאזגו, סקוטלנד.[1] הוריו היו שניהם משבט מקארתור ממערב ההיילנדס הסקוטיים, אך אביו מת לפני לידתו. אמו, שרה, נישאה בשנית לאלכסנדר מגט, ובשנת 1828, המשפחה היגרה לארצות הברית, והתיישבה ליד אוקסברידג', מסצ'וסטס.
מקארתור למד באוקסברידג' ובאמהרסט, אך עזב את בית הספר כדי לעזור למשפחה במהלך השפל של 1837. בסופו של דבר הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת ווסליאן, בקונטיקט, ב-1840. הוא למד משפטים בניו יורק, והתקבל ללשכת עורכי הדין בניו יורק ב-1841.[1] הוא גם החל להתעניין בפוליטיקה בזמן שהותו בניו יורק, והצטרף למפלגה הדמוקרטית.
בזמן שהותו בניו יורק, הוא פגש והתאהב באאורליה בלכר, ששכנעה אותו לעבור למסצ'וסטס. הוא נכנס למשרד עורכי דין פרטי בספרינגפילד, מסצ'וסטס,[1] וב-1843 נהיה מנהל ציבורי במחוז המפדן.[1] בסביבות 1844, הוא התחתן עם אורליה, ובסיוע כספי מאביה, הרחיב את עריכת הדין שלו. הוא עסק בהצלחה בעריכת דין בניו יורק ובמסצ'וסטס במשך כמה שנים, ובשנת 1849 עבר עם אשתו ובנו למילווקי, במדינת ויסקונסין החדשה.
בוויסקונסין המשיך מקארתור לעסוק בעריכת דין מ-1849 עד 1851, וחידש את התעניינותו בפוליטיקה עם המפלגה הדמוקרטית בעיר. ב-1851 הוא הפך לתובע העירייה של מילווקי. בבחירות של 1855, מקארתור היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לסגן מושל ויסקונסין, והתמודד לצד המושל המכהן ויליאם א. ברסטו. הוא ניצח את צ'ארלס שולס הרפובליקאי מקנושה כדי להפוך לסגן המושל החמישי של המדינה.[2]
הבחירות של 1855, לעומת זאת, יצרו גם מחלוקת עם בחירתו מחדש לכאורה של ברסטו ב-157 קולות בלבד. יריבו הרפובליקני של ברסטו, סנטור מדינת ויסקונסין קולס בשפורד, טען להונאה וערער על התוצאות. ב-7 בינואר 1856, גם בשפורד וגם ברסטו הושבעו כמושל ויסקונסין בטקסים נפרדים.[3]
התובע הכללי היוצא, ג'ורג' בולדווין סמית', הגיש הליך Quo-warranto כדי להדיח את ברסטו, והתיק "בשפורד נגד ברסטו" הגיע עד מהרה הגיע לבית המשפט העליון של ויסקונסין. ברסטו ניסה בתחילה לערער על סמכות השיפוט של בית המשפט לגבי תוצאות הבחירות, אך לבסוף התרצה, וב-21 במרץ 1856 שלח את התפטרותו לבית המחוקקים של ויסקונסין.[3]
בעקבות כך, מקארתור הפך למושל בפועל של ויסקונסין. ארבעה ימים לאחר מכן, בית המשפט העליון של ויסקונסין החליט פה אחד לטובת בשפורד, וקבע כי התוצאות מכמה אזורים ממחוזות צפון נידחים נראו כמזויפים. מקארתור, למרות שבהתחלה החליט לכהן בתפקיד המושל ללא קשר להחלטת בית המשפט, שקל מחדש את החלטתו וויתר על משרת המושל לבאשפורד.[3]
הוא חידש את תפקידיו כסגן מושל, ונשאר באופן רשמי בתפקיד זה עד סוף כהונתו, ינואר 1858.[3]
בשנת 1856, שופט בית המשפט המחוזי בוויסקונסין, לוי האבל, התפטר ממושבו במעגל השני, המכסה את מחוזות מילווקי ו-וואקשה. אלכסנדר רנדל מונה למלא את המושב באופן זמני, אך נקבעו בחירות חדשות לאפריל 1857 כדי למלא את יתרת הקדנציה. [4] רנדל לא התמודד בבחירות למשך כהונה מלאה; מקארתור, בזמן ששימש כסגן מושל, התמודד על התפקיד ונבחר לתפקיד ללא התנגדות, ונכנס לתפקידו בשנה שלאחר מכן. [5] [6] הוא נבחר מחדש ב-1863 והתפטר בסתיו 1869. [7][3]
מקארתור מונה על ידי הנשיא יוליסס ס. גרנט ב-15 ביולי 1870, לבית המשפט העליון של מחוז קולומביה (כיום בית המשפט המחוזי של ארצות הברית למחוז קולומביה), למושב שופט עמית חדש..[1] הוא אושר על ידי הסנאט של ארצות הברית ב-15 ביולי 1870, וקיבל את הוועדה שלו באותו יום.[1] הוא כיהן בבית המשפט במשך 17 שנים, ופרש ב-1 באפריל 1887.[1]
מקארתור נשאר חבר בולט בחברה בוושינגטון הבירה בשנותיו האחרונות. הוא היה תומך נלהב של האוניברסיטה הלאומית, ושימש כנאמן, נשיא מועצת העוצר והקנצלר של האוניברסיטה. הוא גם היה נשיא האגודה למניעת צער בעלי חיים וילדים.[8]
בסביבות 1844, מקארתור התחתן עם אורליה בלכר (1819–1864), בתו של תעשיין עשיר.[8] נולדו להם שני בנים, ארתור הבן, שנולד בצ'יקופי פולס, מסצ'וסטס, ב-1845, ופרנק, נולד בוויסקונסין ב-1853.[8]
עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, ארתור הבן, אז בן שש עשרה, הפך להוט בעניין האיחוד. מקארתור פנה ישירות לנשיא אברהם לינקולן כדי להבטיח מינוי עבור ארתור הבן באקדמיה הצבאית של ארצות הברית, אבל הילד היה כל כך להוט להצטרף למטרה של האיחוד, שהוא דחה את האקדמיה להתנדב לשירות. מקארתור סייע לבנו אז בן ה-17 בקבלת נציבות ודרגת לוטננט ראשון ברגימנט הרגלים המתנדבים ה-24 של ויסקונסין, בפיקודו של קולונל צ'ארלס ה. לאראבי.[9] ארתור הבן זכה בעיטור מדליית הכבוד על מעשיו במלחמת האזרחים, ופתח קריירה בצבא, בסופו של דבר הגיע לדרגת לוטננט גנרל (שלושה כוכבים), ושימש כמושל הכללי האמריקני של הפיליפינים. ארתור הבן היה גם אביו של גנרל הצבא האמריקאי בעל וגיבור מלחמת העולם השנייה דאגלס מקארתור.[9]
לאחר מותה של אשתו, אורליה, מקארתור התחתן עם מרי אי (ווילקאט) הופקינס (1824–1899), אלמנתו של בנג'מין פ. הופקינס.[8]
ארתור מקארתור נפטר ב-26 באוגוסט 1896 באטלנטיק סיטי, ניו ג'רזי.[1]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.