Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתרוג תימני הוא זן נבדל של מין האתרוג, המאופיין במספר תכונות שונות ומיוחדות משאר הזנים.[1] גזע העץ כמו גם גודלו הממוצע של הפרי הבשל הוא גדול מעט יותר מן הגזע והפרי של זנים אחרים ממין זה.
ככל מיני האתרוג (וכל פירות ההדר בכלל), גם האתרוג התימני מוצאו מאזור דרום-מזרח אסיה. לתימן הוא יובא ככל הנראה לפני זמן רב דרך אגן הים התיכון על ידי יהודים שלקחו עימם אתרוגים וזרעי אתרוגים למקומות פזוריהם.
המאפיין העיקרי של האתרוג התימני הוא העדרם של בקבוקוני המיץ בפלחיו. הקליפה הלבנה תופסת את מרבית נפחו של הפרי ובתוכה מצויים חדרי הזרע בלבד (בניגוד לשאר מיני האתרוגים ופירות ההדר בכלל, בהן נמצא במקום זה גם שקיקי המיץ). האתרוג התימני הוא ללא פיטם והוא חלק כלימון (ללא בליטות כמעט). האתרוג מגיע לגודל ניכר יחסית לשאר המינים, ואתרוגים במשקל 2.5 ק"ג אינם נדירים.
הרב יוסף קאפח[2] העיד שהיו שני זנים של אתרוגים בתימן.
בפרדס אתרוגים תימניים שבישוב נאות קדומים התפתח בשנת 2006 על אחד העצים אתרוג במשקל הקרוב ל-4 ק"ג, אשר נכלל, בספר השיאים של גינס.[4] אתרוגי תימן גדלים ונסחרים ומשמשים למאכל בתימן גם היום.
על אף השוני הניכר מן הזנים הסטנדרטיים של האתרוג הנפוץ, האתרוג התימני הוברר על ידי קבוצת מומחי הדרים וגנטיקאים כזן אמיתי של מין האתרוג בעל דמיון גנטי קרוב לשאר המינים (ושוני רב ממיני הדר אחרים כגון הלימון). השוויון הגנטי המוחלט, ובהתחשב בעובדה שהכלאה היברידית מושלמת אינה יכולה להתקיים במיני פירות אלא רק בצמחים (זאת באמצעות תהליך ההאבקה), מביאה את החוקרים למסקנה כי האתרוג התימני הוא אכן זן מקורי נפרד העומד בזכות עצמו ולא הכלאה המורכבת מאתרוג "רגיל" ופרי כלשהו נוסף.
בייחוד נראה כי האתרוג התימני מזוהה במידה רבה עם האתרוג המרוקאי המעובד באופן מסורתי באזורים מרוחקים, בהיעדר כל סוג אחר של פרי הדר. מכיוון שלא ניתן להרכיב את האתרוג המרוקאי ואף לא לגדל עמו שום פרי הדר מסוג אחר (עובדה המצביעה על טוהרו), יש לראות את הסוג התימני, הדומה לו גנטית, כטהור אף הוא.
יש הטוענים אף כי היעדר בקבוק המיץ של האתרוג היא עדות ברורה לטוהרו הגנטי, וכי כל הזנים האחרים פיתחו את המיץ בשל היותם מורכבים עם שורשי לימון או חושחש. טענה זו נסתרת על ידי העובדה שאף הפירות של עץ אתרוגים תימני באוסף פירות ההדר של אוניברסיטת קליפורניה(אנ') אינם מכילים מיץ, למרות היותם מורכבים על כנה של לימון פונדרוסה.[5]
אף על פי שזנים אחרים של אתרוגים חסרי מיץ, כגון "יד הבודהה", נמצאים בהודו ובסין, הם לא התפשטו בקהילות היהודיות ולפיכך רוב היהודים אינם מודעים להם. האתרוג התימני הוא האתרוג חסר המיץ היחיד המשמש לקיום מצוות ארבעת המינים. על פי המסורת התימנית, סוג זה של האתרוג שימש את יהודי תימן מאז בואם לחצי האי, לדבריהם בעת חורבן בית המקדש הראשון.
לארץ הובא האתרוג התימני על ידי עולים מתימן ובראשם הרב שלום יצחק הלוי שהבחינו שהאתרוג הנפוץ בארץ אינו זה שהיו רגילים לנוטלו בתימן. הם כתבו על כך לאחיהם שטרם עלו, ואלו הביאו עימם את זרעי האתרוגים בעלייתם ארצה והחלו לגדלו בפרדסים במספר מקומות בארץ, כמו באזור העיר רחובות ובשכונת שעריה שבפתח תקווה. בהתחלה הופץ זן זה רק בקרב התימנים, אך אט אט החל האתרוג להתפשט בארץ גם בקרב האשכנזים.
בשל בעיית האתרוגים המורכבים, האתרוג התימני נחשב על ידי רבים כמהודר ביותר לשם קיום מצוות ארבעת המינים. בייחוד מקפידים על כך הסוברים (בעקבות דעתו של החזון איש) שלא רק פירות העץ שהורכב בעצמו עם מין אחר פסול לקיום המצווה, אלא אף פירות עץ שזרעיו נלקחו מעץ מורכב אחר ("תולדות המורכב") פסול. אלא שנכון להיום אין בידי החוקרים כל דרך מקצועית לברר האם מקורו של אילן מסוים הוא "טהור" לגמרי או שזרעיו נלקחו מעץ מורכב. האתרוג התימני עונה על בעיה זו שכן ככל הידוע מגדלי האתרוגים בתימן לא נהגו כלל להרכיב מיני אתרוגים אלו באלו ולפיכך הוא בעל סבירות גבוהה של אתרוג טהור לחלוטין.
החזון איש, שהחזיק בדעת הסוברים שפרי הנלקח מעץ אתרוגים שלא ידוע מקורו הוא פסול,[6] הקפיד בתחילה לקיים את המצווה רק על אתרוג תימני ואמר עליו בלשון הזה: "אין יותר כשר מאתרוג תימני".[7] בהמשך, לאחר שהועלה חשש שחלק מן הפרדסנים החלו להרכיב את הזן עם פירות הדר אחרים, הפסיק החזון איש להשתמש בו ופנה לחפש זן טהור אחר (הידוע כיום כ"זן חזון איש").[8]
מלבד החזון איש, רבנים נוספים הקפידו לברך על האתרוג התימני בארבעת המינים, ובהם הרב איסר זלמן מלצר, הרב יחזקאל אברמסקי הרב יעקב ישראל קניבסקי,[9] הרב יעקב מוצפי והרב עובדיה יוסף.[10]
מנגד, יש שכתבו לפקפק על טוהרו של האתרוג התימני בשל השוני הניכר שבינו לבין המינים המקובלים בארץ ישראל, הן מבחינת גודלו וצורתו הייחודיים והן בשל החוסר בשקיקי המיץ המצויים באתרוגי ארץ ישראל.[11] יש שהוכיחו גם מדברי התוספתא[12] שגם האתרוגים בזמן חז"ל היו בעלי מיץ שלא כאתרוג התימני.[13] דעה זו אינה מקובלת, וכיום רבים מקפידים לברך גם על אתרוג תימני בשל יופיו וטוהרו.[14]
האתרוג התימני, עשוי להגיע למשקל של כמה קילוגרמים. במשנה נחלקו תנאים האם ישנה הגבלה על גודלו של האתרוג. לפי רבי יהודה השיעור המקסימלי של האתרוג הוא כדי "שיאחז שתים בידו". לדעתו, אם האתרוג גדול מדי שאין אפשרות להחזיק שניים כמותו ביד אחת הרי הוא פסול. לעומתו סבור רבי יוסי שאין כל הגבלה על גודל האתרוג ואפילו אם אי אפשר להחזיק אלא "אחד בשתי ידיו" הוא כשר למצוה.[15] להלכה נפסק כרבי יוסי[16] ולפיכך אין כל בעיה עם גודל האתרוג התימני. בגמרא אף סיפרו על רבי עקיבא "שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו" מרוב גודלו.[17][18]
פרופ' אליעזר גולדשמידט, מחקר גנטי השוואתי של 12 טיפוסי אתרוג, בתוך: הליכות שדה, 146, עמ' 21 והלאה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.