בולגריה

הרפובליקה הבולגרית
Република България
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	הכוח הוא באיחוד
המנון לאומי	מולדת יקרה המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש מדינה	נשיא בולגריה
נשיא בולגריה	רומן ראדב
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת בולגריה
ראש ממשלת בולגריה	ניקולאי דנקוב
שפה רשמית	בולגרית
עיר בירה	סופיה 42°42′N 23°20′E; (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	האספה הלאומית הבולגרית
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי[1]	110,879 קמ"ר (106 בעולם)
אחוז שטח המים	0.3%
אזור זמן	UTC +2
היסטוריה
הקמה
- עצמאות ; ; - נסיכות בולגריה ; - הכרזה	מהאימפריה העות'מאנית ; 3 במרץ 1878[2] ; 22 בספטמבר 1908[3]
ישות קודמת	הרפובליקה העממית של בולגריה
דמוגרפיה
אוכלוסייה[4]; (הערכה 1 בנובמבר 2023)	6,664,310 נפש (109 בעולם)
צפיפות	60.10 נפש לקמ"ר (154 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0 - 14	14.52%
גילאי 15 - 24	9.40%
גילאי 25 - 54	42.87%
גילאי 55 - 64	13.15%
גילאי 65 ומעלה	20.06%
כלכלה
תמ"ג[5] (2022)	89,040 מיליון $ (70 בעולם)
תמ"ג לנפש	13,361$ (82 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[6]; (2021)	0.795 (68 בעולם)
מדד ג'יני	40.3 (נכון ל־2019)
מטבע	לב‏ (BGN)
בנק מרכזי	הבנק הלאומי של בולגריה
שונות
סיומת אינטרנט	bg
קידומת בין־לאומית	359
סמלים לאומיים	אריה
	www.government.bg
	(למפת בולגריה רגילה) סופיה פלובדיב וארנה בורגס רוסה פלבן סטארה זאגורה טורקיה יוון מקדונ.; הצפו.; סרביה רומניה הים; השחור; בולגריה

בּוּלְגַרְיָה, או בשמה הרשמי: הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַבּוּלְגָרִית (בבולגרית: Република България) היא מדינה בחצי האי הבלקני, במזרח אירופה. היא גובלת ברומניה בצפון, בים השחור במזרח, ביוון ובטורקיה מדרום, ובמקדוניה הצפונית ובסרביה במערב. מבחינה מנהלית, מחולקת בולגריה ל-28 מחוזות, סופיה היא בירת בולגריה וב-2011 נמנו בה 1.2 מיליון תושבים, מתוך כ-7.1 מיליון בבולגריה כולה. לאורך גבולה הצפוני של המדינה עובר תוואי הדנובה ובמזרחה היא גובלת בים השחור. בבולגריה שני רכסי הרים מרכזיים: הרי הבלקן והרודופי.

ערך זה עוסק במדינה באירופה שבה חיים מרבית הבולגרים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו בולגרים.

Quick facts: מוטו לאומי, המנון לאומי, ממשל, משטר, ראש... ▼

שבטים תראקים התיישבו באזור בולגריה עוד במהלך המאה ה-12 לפנה"ס, אך ההיסטוריה הלאומית הבולגרית החלה בשלהי המאה ה-7, תקופת האימפריה הבולגרית הראשונה אשר בראשית המאה ה-9 הפכה למעצמה אזורית וליריבתה של האימפריה הביזנטית. במקביל אימצו הבולגרים את הנצרות האורתודכסית. ב-1018 עלה בידי הביזנטים להכריע את הבולגרים והם איבדו את עצמאותם המדינית למשך 167 שנים. ב-1185 הוקמה האימפריה הבולגרית השנייה אשר הייתה לפרקים עצמאית ולפרקים וסלית של אורדת הזהב והאימפריה הביזנטית. בשלהי המאה ה-14 פלש צבא האימפריה העות'מאנית לאזור בולגריה והכריע את הבולגרים. העות'מאנים שלטו בבולגריה עד לתבוסתם על ידי צבא האימפריה הרוסית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). לאחר המלחמה, הוקמה נסיכות בולגריה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין[3].

ב-1908 הפכה בולגריה לממלכה תחת המלך פרדיננד הראשון. הבולגרים לחמו במלחמת הבלקן הראשונה, השנייה ובמלחמת העולם הראשונה ובכולן, לאחר הצלחות ראשוניות הובסו ואיבדו שטחים נרחבים ובכלל זה המוצא לים האגאי. במרבית שלבי מלחמת העולם השנייה, הייתה בולגריה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית ואף חתמה על ההסכם התלת-צדדי. עם זאת, צבא בולגריה לא השתתף בפועל בקרבות לצד הוורמאכט. במהלך תקופה זו אימצה בולגריה מדיניות גזע והחילה על יהודי בולגריה את החוק להגנת האומה. במרץ 1943 גירשו הבולגרים לטרבלינקה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט ונכשל ניסיון גירושם של יהודי בולגריה "הישנה". בספטמבר 1944 הופל השלטון המלוכני בהפיכת חזית המולדת הבולגרית ובהמשך עלה בידי המפלגה הקומוניסטית להשתלט באלימות על המדינה והיא הפכה לרפובליקה עממית. בולגריה הייתה גרורה נאמנה של ברית המועצות וחברה בברית ורשה. טודור ז'יבקוב היה שליטה בפועל של בולגריה למשך מרבית שנות השלטון הקומוניסטי והוא הפך לסמלה של התקופה. אירועי סתיו העמים לא פסחו על המדינה, ב-1989 הודח ז'יבקוב וב-1991 הפכה המדינה לרפובליקה והונהגה חוקה חדשה. בולגריה היא דמוקרטיה פרלמנטרית, נשיאה נבחר אחת ל-5 שנים ובפרלמנט הבולגרי 240 חברים.

לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי עברה בולגריה מכלכלה מתוכננת לכלכלה חופשית. המעבר המהיר לווה במשבר כלכלי חריף שהוביל גם למשברים פוליטיים. בשנת 2004 הצטרפה בולגריה לברית נאט"ו[7], ב-2007 הפכה לחברה באיחוד האירופי[8], הצטרפות שהובילה לתנופת פיתוח ובכלל זה פיתוח תשתיות כגון חיבורה של המדינה לנתיבי התעבורה הפאן-אירופיים[9].

בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 הושפעה כלכלת בולגריה מהמשבר הכלכלי העולמי, אחוזי האבטלה האמירו ונרשמה הגירה משמעותית מהמדינה, בעיקר הגירת עבודה, שצמצמה את אוכלוסייתה לכ-7 מיליון לעומת כ-9 מיליון שהתגוררו במדינה באמצע שנות ה-80[10].