בזיליקת פטרוס הקדוש
הכנסייה הגדולה בעולם, נמצאת בקריית הוותיקן מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבזיליקה האפיפיורית של פטרוס הקדוש בוותיקן (באיטלקית: Basilica Papale di San Pietro in Vaticano) היא המבנה המרכזי של קריית הוותיקן. בזיליקת פטרוס הקדוש היא מבנה הדת הנוצרי הגדול בעולם, ויכול להכיל בתוכו עד כ-60,000 איש. היא ידועה כ"כנסיית האם" של הנצרות הקתולית ונחשבת לאחד האתרים הקדושים ביותר לנצרות.[1][2][3] הבזיליקה תוארה כ"בעלת מקום ייחודי בעולם הנוצרי" וגם כ"גדולה מכל כנסיות העולם הנוצרי". במסורת הקתולית היא מקום קבורתו של פטרוס הקדוש, שהיה אחד משנים עשר השליחים של ישו ולפי המסורת גם הבישוף הראשון של רומא ולכן גם הראשון בשושלת האפיפיורית.
 | |
| בזיליקת פטרוס הקדוש | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | כנסייה |
| על שם |
פטרוס  |
| מיקום | רומא |
| מדינה |
 קריית הוותיקן |
| בעלים | הכס הקדוש |
| מייסדים |
יוליוס השני |
| מבקרים בשנה | 11,000,000 (נכון ל־2018) |
| זרם | נצרות קתולית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1506–1626 (כ־120 שנה) |
| תאריך פתיחה רשמי |
18 באפריל 1506 |
| חומרי בנייה |
צמנט, שיש |
| עלות |
46,800,052 דוקט |
| אדריכל |
מיכלאנג'לו, ג'אקומו דלה פורטה, ברנרדו רוסלינו, ג'אקומו בארוצי דה ויניולה, פירו ליגוריו, קרלו מאדרנו, בלדסרה פרוצי, Giovanni Giocondo, ג'וליאנו דה סנגאלו, אנטוניו דה סאנגאלו, הבן, דונטו ברמנטה, רפאל, ג'ובאני לורנצו ברניני |
| סגנון אדריכלי | בארוק ורנסאנס |
| מידות | |
| אורך |
220 מ' |
| רוחב |
150 מ' |
| גובה | 138 מטר |
| שטח | 220 מ' X 150 מ' |
| קואורדינטות | 41°54′08″N 12°27′12″E |
| אתר הבזיליקה | |
|
(למפת קריית הוותיקן רגילה) | |
  | |
יש המאמינים כי קברו של פטרוס הקדוש ממוקם מתחת למזבח הבזיליקה, אם כי הראיות הקיימות לכך הן נסיבתיות בלבד.[4] מסיבה זו, רבים מהאפיפיורים נקברו בבזיליקת פטרוס הקדוש משחר התקופה הנוצרית.
בזיליקת פטרוס הקדוש היא מאתרי הצליינות הידועים בעולם. זאת, בשל הפולחן הדתי המבוצע בה ובשל הקשריה להיסטוריה הדתית הנוצרית, לאפיפיורות ולקונטרה-רפורמציה, ובשל קשריה עם מספר אמנים נודעים, שהבולט שבהם הוא מיכלאנג'לו. בניגוד לאמונה הרווחת, הבזיליקה אינה קתדרלה, מאחר שאינה מקום מושבו של בישוף (בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו נחשבת למקום מושב הבישוף של רומא). מעמדה הכנסייתי המדויק הוא בזיליקה אפיפיורית.
ערך מורחב – פטרוס הקדוש
פטרוס הקדוש היה אחד משליחיו החשובים ביותר של ישו והאפיפיור הראשון בהיסטוריה. בעת כיבוש ירושלים ב-49 לספירה הוא ברח לרומא, היה למנהיג קהילה נוצרית רומאית ושם הואשם בהצתת שרפה שהתחוללה באותה העת ברומא על ידי הקיסר נירון, והוצא להורג בשנת 64 לספירה. פטרוס הקדוש נצלב כמו ישו, אך ביקש להיצלב בצורה הפוכה לישו - כשרגליו למעלה - כדי שצליבתו לא תדמה לצליבת ישו רבו. בסופו של דבר נצלב פטרוס באמצע האצטדיון של נירון (שבנה אותו קודם קליגולה) ברומא. מאז מקודשת גבעה זו לנצרות (ובייחוד המיקום המקורי בו הוצב האובליסק לידו נצלב פטרוס) והפכה למקום צליינות רחב ולליבה של הכנסייה הקתולית בכל העולם.[5][6]
ציר הזמן של הבזיליקה
- 1452 – שיפוצים עתידיים מתוכננים לבזיליקה בהובלת האפיפיור ניקולאוס החמישי[7]
- 1506 – תחילת הבנייה של הבזיליקה והנחת אבן הפינה על ידי יוליוס השני[8]
- 1546 – מיכלאנג'לו ממונה על עבודות הבנייה של הבזיליקה[8]
- 1593 – סיום העבודות על כיפת הבזיליקה[7]
- 1606 – שיפוצים נוספים בבזיליקה על ידי קרלו מדראנו[7]
- 1614 – חזית הבזיליקה הושלמה[7]
- 1626 – חנוכת הבזיליקה[8]
- 1823 – שרפה פורצת בבזיליקה ופוגעת באוצרות יקרים[8]
- 1825 – שחוזרים מבוצעים בבזיליקה (במכוון בשנה הקדושה)[8]
- 1941 – נמצאו עצמותיו האפשריות של פטרוס הקדוש[8]
לפני הקמת הבזיליקה הישנה
המבנה הראשי הראשון הידוע כיום, שעמד במקום זה בתקופת האימפריה הרומית, היה קומפלקס גני אגריפינה, עד שהקיסר גאיוס קליגולה בנה במקום אצטדיון שכבר אז הכיל את האובליסק המפורסם בהליופוליס הקיים גם היום במרכז כיכר פטרוס הקדוש. כשעלה לשלטון הקיסר נירון הוא פיאר עד מאוד את האצטדיון ופיתח אותו. בסמוך לאצטדיון עבר כביש מהיר (ביחס לאותם הימים) בשם ויה קורנליה (Via Cornelia).[9]
לפני הקמת הבזיליקה עמד במקום בבירור נקרופוליס גדול, פגאני ונוצרי כאחד, שם לפי המסורת (וגם לפי ממצאים חדשים) ייתכן שנקבר פטרוס הקדוש.[10]
בזיליקת פטרוס הקדוש הישנה
בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא אינה הראשונה שהוקמה במקום זה בנקרופוליס של רומא העתיקה. לפניה הייתה בזיליקה עצומה בגודלה שכיום מכונה "בזיליקת פטרוס הקדוש הישנה". היא נחנכה ב-323 לספירה על ידי הקיסר קונסטנטינוס, והתקיימה במשך כ-1,200 שנה.[11][12] לפי האמונה קונסטנטינוס ראה צלב זוהר באמצע השמיים, מלווה בהתגלות הכתובה במילים הבאות:
In Hoc Signo Vinces (בעברית: "על ידי הסימן הזה אתה תכבוש")
הבזיליקה מוקמה סביב מתחם צליבתו של פטרוס, כך שהמזבח היה במקום צליבתו המשוער. המסורות היו חלוקות מאוד בעניין מקום צליבתו של פטרוס, ולפי אחת הגרסאות האובליסק היה המקום בו נצלב. מאוחר יותר הוזז האובליסק למקומו הנוכחי. בתחילת ימי הביניים הבזיליקה הייתה נתונה לביזות משום שעמדה מחוץ לחומות רומא, ולכן האפיפיור לאו הרביעי החל לבנות את החומות והמגדלים שחלקם שרדו עד היום ומהווים את חומות הוותיקן. שדרת עמודים חיברה בין הבזיליקה הישנה לבין טירת סנטאנג'לו הסמוכה. מידות הבזיליקה הישנה היו כ-123 מטר לאורך, מהכניסה אל האפסיס, וברוחב של 63.4 מטר. היא הייתה מורכבת בצורת צלב המכיל בתוכו חמש ספינות. את חמש הספינות אפשר לחלק לארבע שורות המבדילות בין כל ספינה וספינה, כשכל אחת מהן מכילה 22 עמודים. היא הייתה מעוטרת בפסיפסים מדהימים, שמעטים מהם שרדו עד היום. במהלך המשך ימי הביניים, כשהאפיפיורות הקתולית הייתה באביניון, טיפול בבזיליקה הישנה לא היה דחוף במיוחד. מצב זה השתנה עם חזרת האפיפיורות לרומא, ואז הוחלט לחדש אותה (משום שהייתה במצב רעוע מאוד באותה התקופה). דו"ח מאוחר יותר שכתב לאונה בטיסטה אלברטי קבע כי הבזיליקה נמצאת במצב הנדסי בעייתי במיוחד. במהלך ההיסטוריה ניסו אפיפיורים להציע תוכניות לחידוש הבזיליקה.
תוכניות לחידוש הבזיליקה
הראשון שבהם היה ניקולאוס החמישי. הוא הציב למשימה את ברנרדו רוסלינו, אך תוכניותיו לא יצאו לפועל עקב פטירתו של ניקולאוס ב-1455. ההנחה הראשונית הייתה שהמבנה יהיה בצורת צלב לטיני. המבנה נשאר במצבו במשך זמן רב ולא תוחזק כיאות. האפיפיורים עד לאותה תקופה ניסו לחדש את הבזיליקה תוך כדי שמירה על המבנה העתיק, אך בעת שלטונו של האפיפיור יוליוס השני הוא הורה להרוס את המבנה כולו ולבנות בזיליקה חדשה. רבים התנגדו לו וראו בזה צעד קיצוני מדי, מפני שלבזיליקה הישנה הייתה חשיבות עצומה מתחילת ההיסטוריה של הכנסייה הקתולית. חלקים מסוימים (בעיקר עבודות אומנות) מהבזיליקה הישנה והמזבח שומרו, אך כמעט כל המבנה נהרס, לרבות עמודי שלמה שלפי המסורת הגיעו במקור מבית המקדש הראשון.[13][14][9][2]
צעדו הראשון של יוליוס השני היה לשכור אדריכל, ואת הזכות נתן לדונטו ברמנטה, שתכנן גם את גלריית אופיצי בפירנצה.[2]
מברמנטה ועד מיכלאנג'לו
יוליוס השני קיבל כמה הצעות לצורתה של הבזיליקה החדשה, ובחר בצורת הצלב היווני, שהוצעה על ידי דונטו ברמנטה. במרכז הצלב הייתה אמורה להיבנות כיפה בהשראת הפנתאון ברומא. יוליוס השני כינס 35 קרדינלים באביב של שנת 1506 והניח את אבן הפינה. ברמנטה הספיק לעבוד יחסית הרבה על הבזיליקה, ורוב העיטורים שתכנן הושלמו, בנוסף לקשתות של הספינה הראשית שגם הן היו כבר בשלבי בנייה. עוד בשנת 1507 עמד מעגל הפועלים של הצוות ההנדסי של הבזיליקה על כ-2,500 איש. ברמנטה נפטר בשנת 1514, ובמקומו מינה יוליוס את ג'וליאנו דה סנגלו (Giuliano da Sangallo) ואת פרה ג'יקונדו דה ורונה (Giovanni Giocondo) למשימה. הם עבדו ביחד עם האומן הנודע רפאל, שהיה אהוב במיוחד בקרב חוג הבנאים והאדריכלים של הבזיליקה וזכה מהם לאהדה רבה. ג'יקונדו דה ורונה נפטר בשנת 1515 ודה סנגלו נפטר בשנת 1516, ותהליכי העבודה חוו טלטלה נוספת. רפאל עצמו המשיך להוביל את הפרויקט כשהוא האדריכל היחידי עד מותו בשנת 1520.
אחרי מותו של רפאל פרץ שוב המתח בין תומכי הצלב הלטיני והצלב היווני ולבסוף בוצעה הרחבה של המבנה לצורת צלב לטיני. המחלוקת המשיכה להתקיים, במיוחד במהלך שנותיהם של האדריכלים אנטוניו דה סנגלו (Antonio da Sangallo) ובלדסרה פרוצי. הם עשו ניסויים במבנה ושינו את התוכניות במהלך הבנייה.[9][2][15][16] תחת הובלתם התנהלו עבודות הבנייה באיטיות למדי. סנגלו תמך בתוכנית הצלב הלטיני לבלזיליקה, אך יוליוס השלישי, שהיה באותו הזמן האפיפיור, לא היה בטוח בעבודתו של סנגלו. לאחר מותו של סנגלו רצה האפיפיור לקבל תשובה החלטית האם הכיוון אותו הוביל סנגלו נכון. את הבדיקה הטיל יוליוס השלישי על מיכלאנג'לו, וביקש ממנו חוות דעת עניינית על מצבה של הבזיליקה. מיכלאנג'לו נבהל, וגרם ליוליוס השלישי לפטר את הסגנים שהיו עתידים לתפוס את מקומו של סנגלו. צעד זה הזמין את תחילת תקופתו של מיכלאנג'לו בתכנון הבזיליקה.[17] דגם העץ של סנגלו שרד עד היום.[17]
בתקופתו של מיכלאנג'לו ואחריה
מיכלאנג'לו, שתפס את העבודה על הבזיליקה בשנת 1548, רצה לקחת מוטיבים מתוכניתו המקורית של דונטו ברמנטה ולהחזירם אל המבנה. הוא עצמו בנה את הכיפה הגדולה של הבזיליקה, אם כי לא ראה אותה שלמה. מיכלאנג'לו פיקח על המיזם במשך כעשרים שנה, עד מותו בשנת 1568 חלקו היה החלק הקריטי ביותר בכל הבנייה של הבזיליקה (ושדרש את התכנון הרב ביותר). מיכלאנג'לו החזיר את הצורה המקורית – צורת הצלב היווני של ברמנטה. בנוסף לכך נתקל מיכלאנג'לו בבעיה שהחרידה אותו בתכנונו של סנגלו. סנגלו התכוון להרחיב את הבזיליקה אפילו יותר ולהוסיף לה שני מגדלים עצומים. עד לכאן למיכלאנג'לו לא הייתה התנגדות, אך ההבנה שהמגדלים וההרחבה הנוספת של סנגלו תופסים כל כך הרבה מקום עד לכדי כך שלמעשה הם יצטרכו בבוא הימים להרוס את הקפלה הסיסטינית ואת הארמון הראשי של הוותיקן בשבילם. מיכלאנג'לו גם לא אהב את העובדה שהבזיליקה תהיה מאוד חשוכה בחלל הפנים שלה עקב מיעוט החלונות בה. מיכלאנג'לו אפילו אמר שגם אם חיילים יעבדו במשך כל הלילה על ניקוי הבזיליקה לקראת היום שלמחרת הם לא יצליחו לגמור את מטלתם. את כל עבודותיו המרובות ביצע מיכלאנג'לו ללא שכר (מרצונו החופשי). הכוונה הראשית של מיכלאנג'לו בצעד זה הייתה להתיר לו להשמיט חלקים מרובים מהתוכנית של סנגלו, במיוחד את הרחיבו את הבזיליקה לטעמו יותר מדי. מיכלאנג'לו לא היה חסיד של ברמנטה, ושנא אותו אפילו עוד כשקיבל את התפקיד. הסיבה שהוא תמך כל כך בתכנונו הייתה העובדה שהוא העדיף את תוכניתו של ברמנטה יותר מכל תוכנית אחרת שהוצעה. מיכלאנג'לו עבד ביעילות, תוך כוונה לגמור את המבנה מהר ככל האפשר בזמן הקצר ביותר, במחיר המועט ביותר, בפאר המרבי ביותר ותוך הימנעות מהריסת הבסיס הקיים.[17] יוליוס השלישי נתן למיכאלנגלו גם את משרת ראש חברת פבריקה (שהייתה חברת הבנייה של הבזיליקה באותה התקופה). תובנה חשובה שהנחתה את מיכלאנג'לו הייתה שעדיף שהבניין יהיה איכותי יותר במראהו מאשר בגודלו. לכן כשעבד על החלק החיצוני של המבנה הוא השקיע בו רבות (זה היה עיקר עבודתו). התוכנית של מיכלאנג'לו הייתה מובנית על פי סדר אדריכלי מובהק, כך שכל חלק בבניין עומד בפני עצמו. מיכלאנג'לו לא עבד לפי חוקים אדריכליים נוקשים, כמו אלו של האדריכלות הקלאסית. הוא יצר לפי שיקול דעתו ובכך גרם לניצנים לאדריכלות חדשה – אדריכלות הבארוק. ברבות הימים נהפכה בזיליקת פטרוס הקדוש לדוגמה הטובה ביותר של סוג אדריכלות זה.[17]
.jpg)
ג'יאקומו דלה פורטה (Giacomo della Porta) החליף את מיכלאנג'לו והמשיך את הבנייה פחות או יותר לפי אותה המתכונת. במשך השנים 1606–1626 הוספו לבזיליקה מגדלי פעמונים על ידי ברניני שהוסרו לאחר מכן, והמבנה הורחב לצורת צלב לטיני לפי בקשתו של האפיפיור פאולוס החמישי. ב-8 בנובמבר 1626 הושלמה בנייתה של הבזיליקה על ידי האפיפיור אורבן השמיני.[9][17]
הטיוטה של מיכלאנג'לו
ממצא חדש מאוספי גלריית הוותיקן מראה את אחד מהדפים המקוריים בהם השתמש מיכלאנג'לו בתכנון הכיפה. מיכלאנג'לו ידוע בכך שהשמיד רבים ממסמכיו לקראת סוף חייו, אך מסיבות מסוימות טיוטה זו נשמרה. לפיכך היא נדירה במיוחד.[18]
בתקופתו של ברמנטה
בשלבי התכנון הראשוניים הבזיליקה המתוכננת היוותה אתגר של ממש מבחינה הנדסית. לצורך השוואה, הבזיליקה בתכנון הראשוני (וכך גם כיום) מזדקפת על בסיסי קשתות עצומות. כל קשת כזו חייבת יסודות קבועים וחזקים באדמה, בעומק של 25 מטרים לפחות (סך הכל 90 פירים ועמודים שונים). ההליך ההנדסי המורכב שהיו צריכים לעבור הפועלים באותה התקופה היה מסובך למדי – הם היו צריכים לחפור בסיסים עצומים בפנים האדמה, למלא אותם מחדש, לחפור אותם שוב וכך הלאה... סך כל גודל העמודים (כולל היסודות והקיר הנראה לעין) עומד על כ-60 מטרים. עבודות אלו בוצעו במהלך השנים הראשונות לבנייה, תחת פיקוחו של דונטו ברמנטה. ברמנטה לא היה בטוח אם המבנה שתכנן יחזיק מעמד זמן רב, בעיקר עקב גודלו העצום. ברמנטה היה כל כך בלחץ יסודות הבזיליקה עד שבעוד שפועליו היו צריכים לערבב את הבטון שהשתמשו בו לבנייה בין 3–4 חומרים בעוד שהם השתמשו ב-10–12 חומרים, כל זאת על מנת להבטיח את יציבות הבזיליקה. מיכלאנג'לו שעבר באותה התקופה באזור אמר על כך לברמנטה, אך ברמנטה לא עשה דבר בקשר לכך.[16]
בתקופתו של סנגלו
ג'וליאנו דה סנגלו ביצע גם הוא חיזוק משמעותי במיוחד בבזיליקה: הוא העלה את מפלס הרצפה בכ-12.5 רגל, דבר שעלה לו כ-162,000 דוקטים. אף על פי שהיסטוריונים מסוימים עוד לא בטוחים מה הייתה הסיבה לפעולה זאת שנקט, היסטוריונים אחרים סבורים כי זאת אכן הייתה הסיבה.[16]
בתקופתו של מיכלאנג'לו
מיכלאנג'לו היה מודע למאמציו של ברמנטה, אך ראה כי הם לא מספיק מועילים מבחינה הנדסית. שברים וסדקים הופיעו בתקופתם של סנגלו וורונה. סדקים אלו היו חייבים בטיפול דחוף. לשם כך עיבה מיכלאנג'לו את היסודות לקראת התחלת הבנייה של הכיפה הגדולה. הוא עיבה אותם בבטון עד כדי כך שהמרווחים בין העמודים העצומים השתנו משמעותית: מ-69 מטרים ל-58.5 מטרים.[16]
חומרי הבנייה
טרוורטין היה חומר הבנייה העיקרי בו השתמשו לבניית הבזיליקה (מבלי לכלול את כמויות הברונזה העצומות של ברניני וכמויות הזהב המעטרות את פנים הכיפה של מיכלאנג'לו שיצר קוואליר ד'ארפינו). הטרוורטין ייצב את המבנה והקנה לו חוזק מבני רב (למרות החששות המרובים של ברמנטה). כמויות הטרוורטין שבפועל היו בשימוש היו עצומות, והוא הועבר ממרחק של 12 מיילים מהמכרה בטיבולי. ערמות עפר עצומות נוצרו בטיבולי עקב הדרישה הענקית והעומס שהוטל עליה, והטרוורטין הועבר דרך נהר הטיבר ומשם משפת הנהר הצמודה לוותיקן אל מקום הבנייה על ידי פרדים ושוורים. בנוסף לטרוורטין שיש לבן גם נפוץ במיוחד במבנה (השתמשו בו בעיקר ליצירת הפסלים המרשימים של הבזיליקה כגון הפייטה והעמודים המונומנטליים של הבזיליקה. חומרי בנייה אחרים הגיעו ממבנים עתיקים ברומא כדוגמת הקולוסיאום. פירוק זה היה נפוץ לכל אורך ההיסטוריה של רומא לשם בנייה של מבנים אחרים, וכיום הבזיליקה עדיין כוללת אותם.[16]
בעיות בחישוקי המתח של הכיפה
לאחר השלמתה של הבזיליקה, החלו להופיע סימנים לבעיה הנדסית בכיפה. בעיה זאת הייתה עצם הצבת מתח גדול מדי על החישוקים המגינים על הכיפה מקריסה. לחישוקים אלה הוחלט להוסיף חישוקים נוספים ולאטם את הסדקים בחישוקים הקיימים. חישוקים ראשונים נוספו לכיפה של מיכלאנג'לו בשנים 1589–1592, על ידי האדריכל הראשי של מלאכת הבנייה ויורשו של מיכלאנג'לו בתפקיד, ג'יאקומו דלה פורטה. בעיה זאת צצה שוב במאה ה-18 והוחלט להוסיף עקב כך עוד חישוקים נוספים.[16]
.jpg)
החזית
ממדי החזית הם: 376.28 רגל (114.69 מטרים) על 149.44 רגל (45.55 מטרים). על גג החזית מופיעים פסליהם של ישו ויוחנן המטביל, לצד פאולוס הקדוש ופטרוס הקדוש ושליחים נוספים. פסליהם של פאולוס ופטרוס גדולים ומרשימים יותר מאלו של השליחים. החזית כוללת בנוסף גם שני שעונים, שאחד מהם משנת 1288.[2] החזית נבנתה ותוכננה על ידי האדריכל קרלו מדרנו בסגנון הרנסאנס הגבוה. על החזית מוצבת מרפסת מרשימה שנקראת Loggia of the Blessings, היא המרפסת המשמשת להכתרת אפיפיור חדש. מעל הכניסה ומתחת למרפסת ממוקם תבליט המתאר את נתינת המפתחות לפטרוס הקדוש על ידי ישו[19]
הכניסה
הכניסה מכילה כמה דלתות ראשיות. את הדלת הימנית ביותר בנה אנטוניו אוורולינו בשנת 1455 והיא התאפיינה בחן רב, עוד כשהייתה קיימת הבזיליקה הישנה. מימינה נמצאת הדלת הקדושה שעיצב ויקו קונסורטי (Vico Consorti) ב-1950. הדלת הקדושה משמשת אך ורק את האפיפיור בשנת יובל לבזיליקה בלבד. מעל הדלת הקדושה מופיע הכיתוב:
PAVLVS V PONT MAX ANNO XIII and GREGORIVS XIII PONT MAX
וכך הוא המשך הכיתוב:
PAVLVS VI PONT MAX HVIVS PATRIARCALIS VATICANAE BASILICAE PORTAM SANCTAM APERVIT ET CLAVSIT ANNO IVBILAEI MCMLXXV
בעברית: פאולוס השישי, פונטיפקס מקסימוס, פתח וסגר את הדלת הקדושה של הבזיליקה הפטריאכלית הזאת בשנת היובל של 1975
IOANNES PAVLVS II P.M. PORTAM SANCTAM ANNO IVBILAEI MCMLXXVI A PAVLO PP VI RESERVATAM ET CLAVSAM APERVIT ET CLAVSIT ANNO IVB HVMANE REDEMP MCMLXXXIII – MCMLXXXIV
בעברית: יוחנן פאולוס השני, פונטיפקס מקסימוס, פתח וסגר והפריד את הדלת הקדושה הזו של פאולוס השישי משנת היובל בשנת היובל לגאולת האנושות 84–1983
IOANNES PAVLVS II P.M. ITERVM PORTAM SANCTAM APERVIT ET CLAVSIT ANNO MAGNI IVBILAEI AB INCARNATIONE DOMINI MM-MMI
בעברית: יוחנן פאולוס השני, פונטיקס מקסימוס פתח וסגר שוב את הדלת הקדושה בשנת היובל הגדולה, של התגלמותו של האדון
בצד שמאל ניצב פסלו של קרל הגדול, שיצר הפסל אגוסטינו קורנאקיני (Agostino Cornacchini) ובצד ימין עומד פסלו של קונסטנטינוס הגדול (מייסד הבזיליקה) שיצר ג'ובאני לורנצו ברניני בשנת 1670.[20][2] הדלת הדרומית ביותר נקראת "דלת המתים" והיא עוצבה על ידי Giacomo Manzù.[2] על הכניסה מופיע הכיתוב:
"בכבוד לנסיך השליחים; על ידי פאולוס החמישי בורגזה, רומאי, האפיפיור העליון, בשנת 1612 של נהיגה בדוגמטיות"
הספינה הראשית
הספינה הראשית כוללת בצדדיה השונים קפלות עם פסלים הנוגעים בנושאים דתיים. הפסל המפורסם ביותר מכולם הוא הפייטה של מיכלאנג'לו. הקפלה הממשיכה את הקפלה של הפייטה היא קפלת אכילת לחם הקודש, עם אחת היצירות המפורסמות ביותר של ברניני, ואחריו מופיע פסלו של גרגוריוס השלושה עשר שנבנה על ידי קמילו רוסקוני. בהמשך הבזיליקה מופיע פסלו של פטרוס הקדוש בעת הכתרתו, שמיוחס לאומן הימי ביניימי ארנולפו די קאמביו (Arnolfo di Cambio).[20] במקום ההצטלבות של הספינה הראשית עם הספינה המשנית עומדים ארבעה עמודים עצומים שמקורם בהשראה מאיה סופיה באיסטנבול.[17] אורכה של הספינה הראשית הוא 218 מטר.[7]
פסליהם של ארבעת הקדושים בספינה הראשית
פסליהם של ארבעה קדושים מופיעים בבזיליקה ומכילים בקרבתם (בתוך קפלות מיוחדות) את שרידיהם של קדושים אלו.[21]
לונגינוס הקדוש, מאת ברניני
בלדקינו
_2.jpg)
על קברו של פטרוס מוצבת חופה ("בלדקינו" baldacchino, באיטלקית) המורכבת מארבעה עמודים בגובה של 96 רגל (29 מטרים), שעוצבה על ידי הפסל האיטלקי ג'ובני לורנצו ברניני ונמצאת בדיוק מתחת לכיפת הבזיליקה. עמודי הבלדקינו מצופים בקישוט ספירלי הנותן תחושה של עלייה השמיימה, ומקושטים בעלי דפנה וזית. הבלדקינו עשוי מיותר מ-100,000 פאונד של ברונזה, וגובהו שווה לבניין בן 10 קומות.[22] בבארוק התחושה היא אנטי סטטית, אין קווים ישרים אלא קימוטים, גלים, שבירות, קיפולים וכדומה. הבלדקינו נעשה כתוספת לאחר השלמת הבנייה (לא תוכנן במקור) מאחר שקנה המידה הגדול של הכנסייה לא איפשר לצופה לחוש את חוויית המקום בפריים אחד אלא תוך הזזת הראש כלפי מעלה ולכן הבלדקינו שימש כאיזון פרופורציונלי. בתוך הבלקדינו נמצאת יונה שפיסל ברניני כסימיון לרוח הקודש.[22][23]
כדי לבנות את הבלדקינו העצום נזקק ברניני לכמות ענקית של ברונזה, שאותה הוא השיג מהפורטיקו של הפנתאון ברומא. על כך נאמר:
"מה שהברברים לא עשו, נעשה על ידי ברברניני"
מפתחות אורבנוס השמיני
סמל זה של האפיפיור אורבנוס השמיני חרוט על בסיס הבדלקינו. המפתחות מייצגים את המפתחות שקיבל פטרוס הקדוש מישו, והם לקוחים גם מתוך שלט האצולה האפיפיורי של אורבנוס.[7]
האפסיס
האפסיס של ברניני הקרוי בשם "הכס של פטרוס הקדוש בהדרו" הוא כנראה מדוגמאות הבארוק הטובות בכל הזמנים, והוא אחד ממוקדי הבארוק הבולטים יותר בבזיליקה. תקרת האפסיס המוזהבת מכילה תבליטים המתארים את חייהם של ישו ושליחיו. ברניני עצמו יצר את השיא של האפסיס והוא הכיסא הריק של פטרוס הקדוש. כיסא זה מכיל בתוכו את הכיסא המקורי ששימש את פטרוס הקדוש לפי האמונה הנוצרית. הכיסא של ברניני עשוי מכמויות עצומות של ברונזה מצופה, והכיסא המקורי של פטרוס הקדוש נמצא בתוך הכיסא של ברניני העוטף ומגן עליו מכל עבר. המזבח של ברניני מכיל דמויות של מלאכים ועננים המקיפים את החלון העגול שבמרכזו יונה המסמלת את רוח הקודש. על הכיסא של ברניני מופיע תבליט בו נראה פטרוס הקדוש, מקבל במלוא האחריות את המפתחות לגן עדן מידיו של ישו. הכיסא מכיל לצידו את פסליהם של ארבעה אנשי כנסייה ותאולוגים חשובים, והם: אוגוסטינוס, אתנסיוס, יוחנן כריסוסטומוס ואמברוזיוס. על פי אחד מחוקי אדריכלות הבארוק החשובים ביותר, נותנים הפסלים של תאולוגים אלו תחושה של זרימה ותנועה אל המבנה ובכך מקיימים חוק התנועה של הבארוק. במזבח מופיעים גם ארבע דמויות המחזיקות את הכתר הקדוש. ייתכן כי זה היא לא פחות ממידע נסתר שאמור להראות למאמין הנוצרי כיצד לתמוך בכנסייה בזמנים קשים בה היא נמצאה באותה התקופה (בגלל הרפורמציה הפרוטסטנטית).[24]
הפסיפסים
פסיפסי בזיליקת פטרוס הקדוש נמצאים במיקום המפגש של הספינה הראשית עם שאר חלקי הבזיליקה, בדיוק ליד הבלדקינו של ברניני. הפסיפסים נראים כפרסקו אך הם אינם.[22] קיימים פסיפסים נוספים עוד מתקופת הבזיליקה הישנה (רשימת פסיפסים מופיעה בהמשך הערך).
.jpg)
הכיפה
הכיפה העצומה של בזיליקת פטרוס הקדוש עוצבה מבפנים בין השנים 1603–1613 על פי Giuseppe Cesari. על הכיפה מופיע הכיתוב:[23]
TV ES PETRVS ET SVPER HANC PETRAM AEDIFICABO ECCLESIAM MEAM. TIBI DABO CLAVES REGNI CAELORVM
בעברית: "אתה פטרוס ועל האבן הזאת אני אבנה את הכנסייה שלי, ואני אתן לך את המפתחות אל גן העדן"
— www.vaticanstate.va
הכיפה מורכבת משתי כיפות נוספות: האחת היא כיפה פנימית והשנייה היא כיפה חיצונית המיוצבת על ידי חיזוקי ברזל שנוספו במהלך המאה ה-18 כדי לשמור על יציבות המבנה. ברמנטה התכוון לבנות כיפה אחת בלבד למבנה, אך התוכנית השתנתה לכיפה כפולה על ידי אנטוניו דה סנגלו כיוון שיצרה בעיות הנדסיות חמורות. מיכלאנג'לו יצר חיזוקים חשובים לכיפה, שמייצבים אותה עד היום. הכיפה כוללת בקצה שלה צלב עצום, שתהליך השמתו שם היה קשה במיוחד.[2]
ליד קצה התורן של הכיפה הגדולה (מתחת לכיפה הקטנה יותר שמעל לכיפה הראשית) מופיע הכיתוב:
S. PETRI GLORIAE SIXTVS PP. V. A. M. D. XC. PONTIF. V
בעברית: "לתהילת פטרוס הקדוש, סיקטוס החמישי, אפיפיור, בשנת 1590 והשנה החמישית לכהונתו"
כשיצר מיכלאנג'לו את הכיפה הוא ביסס את המבנה שלה בבירור על הכיפה שהעריץ עוד משחר ילדותו, כיפת קתדרלת פירנצה. למעשה הוא אפילו ביקש ממכרים שהיו לו בפירנצה, לשלוח לו במיוחד את המידות המדויקות של הכיפה. ייתכן כי כוונתו המקורית של מיכלאנג'לו לכיפה הייתה לבנות אותה בצורה מעט מחודדת. מסתבר שייתכן שאפילו הרבה יותר מחודדת מאשר זאת הקיימת בפירנצה. כנראה הסיבה שגרמה למיכלאנג'לו לבנות אותה בצורה מעוגלת (או "כיפתית" יותר) הייתה סיבה טכנית: המבנה יצטרך לשאת מעליו פחות משקל אם ימנע מלהיות מחודד כמה שרק אפשר. בנוסף לפי התוכנית המקורית של מיכלאנג'לו (חוץ מהעובדה שרצה בצלב יווני ולא בצלב לטיני) היו ארבע כיפות משנה לכיפה הגדולה שמתוכן הושלמו רק שתיים. עיצוב הפנים של הכיפה מתאר דמויות דתיות נוצריות לאורך ההיסטוריה של הנצרות. הכיפה אמורה לדמות את התחושה של גן עדן יותר מאשר את התחושה של מבנה שנבנה על ידי בני אדם; זו הסיבה שמופיעים כוכבים במרכז הכיפה (לקראת מקום ההתחברות עם "הכיפה הקטנה") שאמורים לדמות את השמיים.[17] מעגל שורת האותיות המעוגלת שבבסיס הכיפה נמצאת הגלריה, מעליה 16 חלונות עצומים ומעליהם מתחילה סדרת העיטורים. 16 הדמויות הראשונות ממקום ההתחלה שמעל לחלונות הן של 16 קדושים. מעליהם מופיעים דמויותיהם של אישים החשובים בנצרות והם: ישו, מריה, יוחנן המטביל, שנים-עשר השליחים ויוסף הקדוש. מעליהם מופיעות דמויותיהם המרהיבות של המלאכים המביאים כלים שישמשו במהלך הוויה דולורוזה. בתוך הצורות המעגליות והלאה מופיעות דמויותיהם של מלאכים. בקצה הכיפה העליונה ביותר בכל הבזיליקה ("הכיפה הקטנה") מופיעה דמותו גדולת הממדים של האל האב. כל הדמויות והעיטורים הפנימיים הם פסיפסים זעירים, כשקוויי מתארם נוצרו במשך שנים מרובות על ידי קוואליר ד'ארפינו ( Cavalier d'Arpino).[25]
התצפית
בראש הכיפה ממוקמת תצפית על כל רומא. בנוסף לדרך המסורתית להגעה אל התצפית אחרי עלייה של 551 מדרגות ישנה מעלית באתר המגיעה עד תחילתה של הכיפה. אחרי 320 מדרגות מופיע מפלס הגלריה, שממנה נשקף נוף מרהיב ביופיו אל פנים הבזיליקה.[26]
האנדרטה לקלמנס השלושה עשר
לקלמנס השלושה עשר מוקדשת אנדרטה שנבנה על ידי אנטוניו קנובה ב-1784. המבנה מבוסס על קברו של ברניני, ובאנדרטה מוצגות שתי דמויות: האמונה הנושאת את הצלב, ורוח המוות. בנוסף אליהן, צופים שני אריות אל עבר המתרחש.[23]
קבר יוחנן פאולוס השני
יוחנן פאולוס השני קבור גם הוא בבזיליקה. ההערכה היא שכ-15,000 עד 20,000 איש מבקרים בקבר מדי יום.[2]
האנדרטה לאפיפיור אלכסנדר השביעי
אנדרטה זו נבנתה על ידי ברניני לכבודו של האפיפיור אלכסנדר השביעי. קומפלקס ומערכת פסלים גדולה ומרשימה זו מציגה את אלכסנדר השביעי ישוב על כיסא מפואר כשמתחתיו נמצאת דלת העשויה משיש. ליד הדלת עומד פסל של שלד המחזיק בידיו שעון חול – כל זאת מתוך כוונה להדגיש את אי הנצחיות של החיים.[27]
מזבח השקר
מזבח השקר מכיל בתוכו ציור מאת כריסטופורו רונקלי (Cristoforo Roncalli) שנוצר בשנת 1604. הציור ידוע בשם "העונש על הזוג חנניה וספירה" (אנ') והוא מהחושבים שבבזיליקה. הציור מתאר את העונש שהובא על ספירה עקב השקר שספרה לפטרוס הקדוש. חנניה נראה כגופה הנישאת מרחוק, בחלק העליון של הציור. ספירה נפלה אל מולו של פטרוס, כפי שמתואר גם כך בציור. בנוסף מופיע בקפלה פסיפס מפואר.
רשימת פסלים נבחרים מהבזיליקה
- המונומנט של מריה קלמנטינה סובייסקה – מאת פייטרו בראסי[28]
- מונומנט לג'יימס השלישי – 1829[28]
- מונומנט למשפחת סטיוארט – מאת אנטוניו קנובה[28]
- מונומנט לפיוס העשירי הקדוש – פייטרו אסטורי[28]
- מונומנט לאפיפיור לאו האחד עשר– מאת אלגרדי[28]
- מונומנט לאפיפיור פיוס השמיני – מאת פייטרו טנראני[28]
- בנדיקטוס הקדוש – מאת אנטוניו מונטאוטי[28]
- מונומנט לאפיפיור אלכסנדר השביעי – מאת ג'ובאני לורנצו ברניני[28]
- לגנאטיוס הקדוש לויולה – Camillo & Giuseppe Rusconi[28]
- St. Camillus de Lellis – מאת פייטרו פסילי[28]
- מונומנט לאפיפיור גרגוריוס השלושה עשר – מאת Camillo Rusconi[28]
- מונומנט לאפיפיור לאו השנים עשר – Giuseppe de Fabris[28]
- פייטה – מאת מיכלאנג'לו[28]
- בלדקינו – מאת ג'ובאני לורנצו ברניני[28]
- דלת הסקרמנט (1965) – מאת Venanzio Crochetti[28]
- מונומנט למלכה כריסטינה[28]
- פסל מברונזה טהורה של פטרוס הקדוש (מימי הביניים)[28]
- מלאך הסירה[7]
רשימת מזבחות נבחרים
- המזבח הראשי – מאת ברניני ותלמידיו[28]
- מזבח הלב הקדוש[28]
- מזבח יוסף הקדוש[28]
- מזבח העיבור ללא חטא[28][29]
- מזבח גברתנו של הסעודה[28]
- מזבח ג'רום הקדוש[28]
- מזבח גרגוריוס הגדול[30]
- המזבח האפיפיורי[28]
- מזבח השקר[31]
- מזבח ארסמוס מרוטרדם
רשימת קפלות נבחרות
רשימת פסיפסים נבחרים מהבזיליקה
- פסיפס הנמצא בתוך קפלת סבסטיאן הקדוש, מאת דומניצ'ינו (Domenichino)[28]
- פסיפס של פטרוס הקדוש[28]
- ההתייחדות האחרונה עם הקדוש ג'רום, מאת דומניצ'ינו[28]
- פסיפס של לוקאס השליח – במתחם הכיפה הראשית[28]
- פסיפס של יוחנן השליח – במתחם הכיפה הראשית[28]
- פסיפס של מרקוס השליח – במתחם הכיפה הראשית[28]
- פסיפס של מתי השליח – במתחם הכיפה הראשית[28]
- ההשתנות – פסיפס העתק של ציורו המפורסם של רפאל "ההשתנות"[28]
- The Punishment of the Couple Ananias and Saphira – מאת Cristoforo Roncalli[28]
פסל הברונזה של פטרוס הקדוש
פסל ברונזה זה הוא מהמפורסמים בעולם, ומהיצירות החשובות ביותר בבזיליקה. הוא נוצר בימי הביניים. הדעות על יוצרו חלוקות עד היום, היסטוריונים מסוימים מצביעים על הפסל ארנולפו די קאמביו ( Arnolfo di Cambio), ואחרים טוענים כי מקורו עוד במאה החמישית, בתקופת האימפריה הרומית. המנהג המקובל כשעוברים על ידו הוא לנשק את קצה רגלו, כיראת כבוד, במיוחד אצל צליינים נוצרים אדוקים. אמונה זאת מקורה בימי הביניים, במיוחד אצל צליינים אשא הלכו אל מקומות הקודש לנצרות וסיכנו את חייהם עקב כך. הם בקשו במיוחד מפטרוס לפתוח להם את שערי גן עדן, ובתור מחווה נשקו לו גם את רגל פסלו בבזיליקה הישנה כאות כבוד והערכה מעבר לתפילה שנשאו. נוסף לכך, בכל שנה נהוג לעטרו בקישוטים יקרים מפז ובבדים כדי לדמות אותו כאמיתי (ב-29 ביוני). מאחורי הפסל הקיר מעוטר בפסיפסים המכילים דוגמאות מן הצומח בזהב ואדום.[33] מול הפסל מונחת החנית של לונגינוס הקדוש. הכס שעליו יושב פטרוס עשוי משיש, ונראה שנוצר בתקופת הרנסאנס.[34]
על הפסל חרוטות האותיות הבאות:
IOANNE PAULO II PONTIFICE MAXIMO HAEC PERANTIQUA PRINCIPIS APOSTOLORUM STATUA QUAM PIUS PP. XII A. MCMXXXXIX RESTAURAVERAT HAC IN SEDE AD NOVAM DIGNIOREMQUE FORMAM REDACTA COLLOCATA EST A. MCMLXXIX
בעברית: "בעת שלטונו של נסיך האפיפיורים, כשהאפיפיור פיוס השנים עשר שיחזר בשנת 1949, הגיע הפסל למצב מחודש והוצב במקום בשנת 1979"
האגדה אודות הפסל
אמונה שרווחה במשך תקופת זמן ארוכה וייתכן כי עדיין רווחת גם כיום הצביעה שהפסל נוצר מהברונזה שבה השתמשו הרומאים כדי ליצור את פסלו המפורסם של יופיטר, כל זאת בהוראתו של האפיפיור לאו הגדול. האגדה מסרת כי בעת שעתו של אטילה ההוני לכבוש את רומא מיהר אליו האפיפיור לאו הגדול ונפגש איתו מחוץ לגבולות העיר. כשהם נפגשו דמויותיהם של פטרוס הקדוש ופאולוס הקדוש הופיעו מעל ראשיהם במעמקי השמיים. הם אמרו כי הם לא יוותרו מלהציל את העיר כלל. אטילה ההוני נבהל ונסוג מרומא. לאות תודה בנה לאו הגדול את פסלו של פטרוס הקדוש לכבודם ולכבוד העזרה שנתנו לכל רומא. יצירה מתארת את מהלך אירוע זה קיימת עד היום ומצאת בקפלה דלה קולונה (Cappella della Colonna) הסגורה למבקרים.[34]
פסיפס ההשתנות
פסיפס זה הוא העתק של הציור המקורי של רפאל שנמצא במוזאוני הוותיקן (משנת 1815) בתוך תחומי המדינה, והוא מתאר את תהליך ההשתנות שעבר ישו. הפסיפס מחליף במקומו את הציור המקורי, שעמד במזבח זה במשך מאות שנים. היצירה עצמה נוצרה לפי בקשתו של ג'וליאנו דה מדיצ'י (Giulio de' Medici) בשנת 1517. במקור הציור היה אמור להיות לקתדרלת נרבון לאדם שבעתיד יהפוך לאפיפיור קלמנס השביעי אך הוחלט להשאירו בתוך תחומי הוותיקן. הציור מכיל בתוכו מאפיינים הקשורים לאומנות המנייריזם בנוסף. על הציור אמר האומן, האדריכל וחוקר תולדות האומנות המפורסם ג'ורג'ו וזארי:
"שובר את הלב של כל מי שמסתכל"
הציור הועבר על ידי נפוליאון בונפרטה עוד בשנה מוקדמת ככל האפשר (שנת 1798) והוחזר למקומו הקבוע בבזיליקה בשנת 1815.
הפייטה
- ערך מורחב – פייטה (מיכלאנג'לו)
פייטה (באיטלקית: רחמים) היא פסלו המפורסם הראשון של מיכלאנג'לו בואונרוטי, ונוצרה בביקורו הראשון ברומא שבמדינת האפיפיור באותה התקופה. היא נחשבת לדוגמת מופת המאמצת מוטיבים מהאדריכלות הגותית וממחישה אותם באומנות הרנסאנס החדשה שבאה לעולם. הפייטה נוצרה כפסל לקפלה של Jeande Billheres שהיה קרדינל צרפתי שנקבר בבזיליקה, מגוש שיש אחד בלבד. הפסל הוא הפסל המפורסם בכל רומא כולה כיום. היא מבוססת על הפרופורציות והאופי התמים שהקנתה לה אומנות הרנסאנס. היא מציגה את מריה, אמו של ישו מחזיקה בצער רב את גופתו המתה אחרי שנצלב. התהליך עצמו המבוטא בפסל נקרא קינת מרים על ישו ומתאר את הבכי המר שבכתה מריה על אובדן בנה. ראשו של ישו שמוט אחורה, ונראה כי גופו מפוסל בצורה שתקנה לו ריפיון שרירים מלא המקביל מצב בו נמצא המת. פסלים בנושא זה היו נפוצים במיוחד באותה התקופה, ולכן מיכלאנג'לו לא היה הראשון מאומני הרנסאנס שבחר לייצג נושא זה. מיכלאנג'לו עבד על הפסל במשך כמעט שלוש שנים, וגמר אותו כשהיה בן 24. כחלק מאומנות הרנסאנס הגבוה, נתן מיכלאנג'לו ברק ייחודי לפסל, תוך כדי הדמיה של בדים ועור אדם בצורה מרהיבה לאותה התקופה. הפסל ממחיש את הידע הנרחב שהיה למיכלאנג'לו בכל תחום האנטומיה.[35] היצירה מכילה את חתימתו של מיכלאנג'לו וייחודית גם בכך, מפני שזאת העבודה החתומה הראשונה שלו הקיימת כיום.[36]
ייחודיות נוספת של הפסל הוא שמריה נראית בו כאישה צעירה, ולא כמבוגרת כלל, בניגוד למקובל באותה התקופה. כשהתבקש מיכלאנג'לו להסביר את בחירתו, הוא אמר כי העובדה שמריה הייתה בתולה מנעה ממנה את הליך ההזדקנות. ב-1972 התרחש ניסיון השחתה של הפסל, ומאז הוא שוחזר בחלקו ומוגן על ידי חלון זכוכית עבה.[36]
פסיפס המלאך של הסירה
זהו פסיפס ייחודי מהמאה ה-13, מתקופתה של הבזיליקה הישנה. הוא נוצר על ידי האמן האיטלקי הימי ביניימי ג'וטו די בונדונה, ומושב הקבע הנוכחי שלו הוא במערות האפיפיוריות.[7] התנועתיות שבפסל הופכת אותו להיות אחד מהחשובים במאפיין זה בעולם.[12]
קפלת סבסטיאן הקדוש
קפלת סבסטיאן הקדוש היא אחת מהקפלות החשובות ביותר בבזיליקה והיא מכילה את קברו של יוחנן פאולוס השני בתוכה (משנת 2011). היא כוללת פסיפס עצום בגודלו של סבסטיאן הקדוש של דומניצ'ינו בנוסף, על הצלב אפוף במלאכים, לוח רומאי על סוס והמון רב. הפסיפס נוצר על ידי פייטרו פאולו כריסטופרי (Pietro Paolo Cristofari) בסגנון אומנות הבארוק. גם פסליהם של פיוס האחד עשר ופיוס השנים עשר מופיעים שם, משני צדדיה של הקפלה.[30][37]
קפלת הפייטה
קפלת הפייטה מכילה מוצג מרכזי אחד והוא הפסל "פייטה" של מיכלאנג'לו והיא הקפלה המפורסמת ביותר בבזיליקה כולה.
קפלת מיכאל הקדוש
קפלת מיכאל הקדוש נמצאת באחת מקצות הבזיליקה ועוצבה על ידיד האומן לורנצו אוטיוני (Lorenzo Ottoni) וכיום היא מעוטרת בהעתק מחתיכות פסיפס זעירות. ההעתק מבוסס על הציור המפורסם "מיכאל מלאך הקשת" (St Michael the Archangel) שצייר האומן גווידו רני, והושם שם אחרי שהיצירה המקורית הועברה לכנסיית Santa Maria della Concezione dei Cappuccini (אנ').[38]
מזבח העיבור ללא חטא
מזבח "העיבור ללא חטא" הוא אחד ממזבחות הבזיליקה העומד לפני פסיפס מרהיב. המתחם נוצר על ידי פייטרו ביאנקי (Pietro Bianchi) המציג את תהליך התעברותה של מריה אם ישו מזרע האלוהים. בפסיפס מופיעה מריה כאשר מעופפים סביבה מספר דמויות ובהן כמה וכמה קדושים חשובים. הקדושים הם: פרנציסקוס מאסיזי, יוחנן כריסוסטומוס ואנטוניוס מפדובה. בהמשך הוסף לפסיפס בשנת 1904 כחלק מפעולות שיזמו כנס נשים בינלאומי כתרומה לבזיליקה. לפני קיומו של הכתר על הפסיפס היה במקומו נזר שהוסף ליצירה על ידי פיוס התשיעי ב-1854.
- ערך מורחב – כיכר פטרוס הקדוש
כיכר פטרוס הקדוש תוכננה על ידי ברניני והוזמנה על ידי האפיפיור אלכסנדר השביעי באפריל 1655. ממדי הכיכר הם: 240X196 מטרים. הכיכר אליפטית ויש לה מבנה של שתי אכסדראות צדדיות. התפיסה של ברניני הסבירה כי שתי אכסדראות אלו מסמלות את זרועות הכנסייה, המחבקות את העולם ואת המאמינים. זרועות אלו מכילות בסך הכל כ-284 עמודים דוריים ו-84 עמודים נוספים והן הוקמו 5 שנים מאוחר יותר, בשנת 1660. את האכסדראות מעטרים 140 פסלים פרי עבודתם של ברניני ותלמידיו, ומציגים דמויות דתיות ואפיפיורים לאורך ההיסטוריה. תכנון הכיכר נעשה מתוך הבנה של הפרספקטיבה של מי שעומד מול הכנסייה, על מנת ליצור תחושה שהכיכר הרבה יותר גדולה. כך גם ברניני יצר את האשליה האופטית שכאשר אדם עומד במרכז הכיכר נראה לו רק עמוד אחד בכל שורה (אף על פי שישנם ארבעה).[39][40][41] פרט לכך הכיכר אכן ענקית ומסוגלת להכיל מאות אלפי בני אדם. במרכז הכיכר עומד אובליסק בגובה 25 מטרים ושתי מזרקות. הזרועות הן אכסדרה מקורה של עמודים כדי להגן מפני הגשם בחורף והשמש בקיץ. על רצפת הכיכר יש צורה של שמש. האובליסק עצמו הובא לרומא על ידי הקיסר קליגולה. האמונה שהתקיימה בימי הביניים הייתה שאפרו של הקיסר הגדול יוליוס קיסר טמון בכדור הברונזה שמעל לאובליסק[40] לברניני באותה התקופה לא היו הרבה אפשרויות לבנייה, שכן היה לו שטח מצומצם יחסית במרכז רומא שהיה חייב לכלול את האובליסק במרכזו (האובליסק הועבר לשם ב-1586). קלו מדרנו הצטרף לברניני והוסיף לכיכר מזרקה מפוארת.
הכיכר יכולה להכיל כ-400,000 איש.[39] כיום היא מכילה בקרבת מקום תחנת רכבת בשם "סן פייטרו" המובילה אליה את התיירים המרובים מדי שנה.[41]
אל הכיכר מובילה דרך מפוארת בשם via della Conciliazione. דרך זאת המעוטרת בעמודי רחוב מרשימים ובעיטורים מרובים, נבנתה על ידי מרסלו פיאסנטיני (M. Piacentini) על חורבות כפר ימי ביניימי קדום שנאלצו להרוס.[40]
החלוקה הקיימת כיום של השכבות הטופוגרפיות של הנקרופוליס הנמצא מתחת לבזיליקה היא הבאה:[42]
- הנקרפוליס של הוותיקן – המתחם התת-קרקעי הנמוך ביותר[42]
- המערות האפיפיוריות – המתחם האמצעי[42]
- מבנה הבזיליקה היום – המתחם העליון שמעל לקרקע[42]
הנקרופוליס של הוותיקן כולל מתחם גדול במיוחד שמתחיל במאוזוליאום A עד למאוזוליאום S. ממאוזוליאום S ישנה גישה אל המערות האפיפיוריות שעוברת דרך מסדרון צר ומדרגות. בחלל עומדים כמה עמודים מסיביים שמחזיקים מעליהם את הבלדקינו של ברניני. מכאן ואילך ניתנת גישה אל קברו של פטרוס, שכדי להגיע אליו יש לעבור דרך שער שיש עצום שבהם קונסטנטינוס הגדול. שער שיש זה נמצא באופן ישיר מתחת לבלדקינו. במהלך השנים בוצעו בשער שיש זה שינויים, והם:[42]
- גרגוריוס הראשון העלה את מפלס הרצפה במתחם. הוא גם הקים בנוסף שער קטן יותר למתחם על שיצר כניסה אחורית לחלל.[43]
- קליסטוס השני בנה שער נוסף על גבי השער של גרגוריוס הראשון.[43]
- ובתקופת הרנסאנס קלמנס השמיני בנה שער נוסף, על גבי זה של קליסטוס.[43]
המתחם כולל בתוכו קפלה מפוארת לכבוד קברו של פטרוס ועמודי שיש מתקופתו של קונסטנטינוס הגדול. הקפלה מובילה אל קברו של פטרוס.[43]
במשך אלפיים שנה הייתה מקובלת בוותיקן המסורת שבמקומה של הבזיליקה (החדשה והישנה) נמצא קברו של פטרוס הקדוש. מבחינה ארכאולוגית, עד למאה ה-20 היה ידוע כי ישנו נקרופוליס, לפי המסורת פטרוס חי ברומא ונקבר בנקרופוליס הזה, שהכיל באותה התקופה מקדש קטן. על אף שמכאן נובעת אפשרות כי הוא אכן קבור שם, עד אז לא נמצא לו אף קבר. עד 1941 לא היו אף עובדות ממשיות, אך משנה זאת תגליות ארכאולוגיות נתנו מענה למסורת המקורית, והיום נראה כי הקבר והעצמות שנקברו בו היו כנראה שייכים לפטרוס הקדוש. יש כמה רמזים באזור הקבר ובקבר עצמו שמצביעים על כך: המת היה בשנות ה-60 או ה-70 לחייו, בדיוק באותו הגיל שפטרוס נפטר לפי המסורת. הוא גם לא היה אדם עשיר (דבר שמשתקף עקב הקבר שלו) בדיוק כמו פטרוס. הוא כנראה חי ברומא, גם כמוהו, והוא נקבר באדמה עקב חתיכות אפר שנמצאו על העצמות. הרמז הגדול ביותר הוא גרפיטי הצמוד לקבר, האומר:[43][6]
Petros eni (בעברית: פטרוס נמצא כאן)
עדויות אלו מצביעות כי הסבירות כי זהו אכן קברו ואלו אכן עצמותיו של פטרוס גבוהה יחסית. על הגרפיטי מופיע סימן הכי רו (Chi-Ro) הידוע המסמל את פטרוס הקדוש, ובכך מבדיל אותו מאדם סתמי בשם פטרוס שחי גם הוא ברומא. בכל מקרה, העובדה שמאמינים ראו בקבר זה כקברו של פטרוס היא ודאית – גם אותם יוצרי הגרפיטי וגם אנשי המסורת הנוצרית המאוחרת.[43]
לפי מסורות אחרות פטרוס הקדוש קבור בקטקומבות של ויה אפיה ברומא ולא בוותיקן.[6]
חשיבות קברו של פטרוס הקדוש בוותיקן מוזכרת כאחד הקריטריונים בהן עמדה קריית הוותיקן לקבלת התואר אתר מורשת עולמית:
"אתר קברו של פטרוס הקדוש ומתחם העלייה לרגל, קריית הוותיקן מקושרת באופן ישיר וחומרי להיסטוריה של הנצרות. מלמעלה לאלפיים שנה, באתר המיוחס הזה, נאספו אוצרות מזכרונות רבים (כתבי יד וספרים מרובים מהספרייה) והגאון האוניברסלי שלה"
להלן מספר אישים מרשימת הקבורים בבזיליקת פטרוס הקדוש ברומא:
| שם | תמונה | תואר/ייחוס | שם | תמונה | תואר/ייחוס | שם | תמונה | תואר/ייחוס |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אגאפטוס הראשון |  |
אפיפיור | גרגוריוס התשיעי[44] |  |
אפיפיור | ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט[44] |  |
מלך |
| אלכסנדר השני |  |
אפיפיור | גרגורי הרביעי[44] |  |
אפיפיור | ג'ובאני פלסטרינה[44] |  |
מלחין |
| אלכסנדר השביעי | _-_Walters_37598.jpg) |
אפיפיור | גרגורי החמישי[44] |  |
אפיפיור | סרגיוס השני[44] |  |
אפיפיור |
| אלכסנדר השמיני |  |
אפיפיור | אדריאנוס הראשון[44] |  |
אפיפיור | תאודור השני[44] |  |
אפיפיור |
| ניקולאוס החמישי[44] |  |
אפיפיור | יוחנן הרביעי[44] |  |
אפיפיור | [44]Saint Processus |  |
קדוש |
| יוחנן פאולוס השני[44] |  |
אפיפיור | יוליוס השני[44] |  |
אפיפיור | הורמיסדס[44] |  |
קדוש |
| לאו השביעי[44] |  |
אפיפיור | פיוס האחד עשר[44] |  |
אפיפיור | פטרוס הקדוש (לפי המסורת אכן ולפי עדויות מודרניות מסוימות סבירות גבוהה יחסית שגם כן)[43] |  |
קדוש |
| כריסטינה, מלכת שוודיה[44] |  |
מלכה | סוטריוס[44] |  |
אפיפיור | מריה קלמנטינה סובייסקי (Maria Clementina Sobieski)[45] |  |
אשתו של ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט |
| גרגוריוס השישה עשר[46] |  |
אפיפיור | יוליוס השלישי[44] |  |
אפיפיור | צ'ארלס אדוארד סטיוארט[45] |  |
בנם של מריה קלמנטינה סובייסקי וג'יימס אדוארד סטיוארט, נסיך |
| פביאנוס[44] |  |
אפיפיור | פלוויה יוליה הלנה[44] | .jpg) |
אשתו של | הנרי בנדיקט סטיוארט[45] |  |
בנם של מריה קלמנטינה סובייסקי וג'יימס אדוארד סטיוארט, חשמן |
- ערך מורחב – אדריכלות הבארוק
השפעתה של בזיליקת פטרוס הקדוש על האדריכלות באירופה, במיוחד על אדריכלות הבארוק הייתה עצומה. היא נחשבה ועדיין נחשבת לדוגמת המופת של מבנה הכיפה בכנסיות בעולם, ורבים ניסו לחקות אותה – בהם כריסטופר רן בקתדרלת סנט פול והאינווליד בפריז. גם האבות המייסדים של ארצות הברית ביססו את הכיפה של מבנה הקונגרס של ארצות הברית על הכיפה של הבזיליקה.[10] השפעה גדולה במיוחד הייתה לבזיליקה על בזיליקה אחרת הנמצאת בחוף השנהב, בזיליקת גבירתנו של השלום ביאמוסוקרו.
חשיבותה העולמית של הבזיליקה על פי אונסק"ו
בקריטריון הראשון להפיכת קריית הוותיקן לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו מנצחת בחשיבות הגדולה ביותר הבזיליקה:
"קריית הוותיקן, יצירת אומנות רציפה אחת שבנייתה נמשכה לאורך שנים, מייצגת דוגמת מופת ייחודית של עיצוב החלל ושילוב יצירות שהן מהנודעות של המין האנושי.... האייקון המפורסם ביותר של אדריכלות דתית, בזיליקת פטרוס הקדוש..."
השפעתה של הבזיליקה גם מוזכרת בקריטריון השלישי:
"קריית הוותיקן הפעילה השפעה עמוקה על התפתחות האומנות מהמאה ה-16. אדריכלים ביקרו בה כדי ללמוד את המבנים של ברמנטה (בזיליקת פטרוס הקדוש, חצר הבלוודרה), של מיכלאנג'לו (כיפת הבזיליקה) של ברניני (שדרת העמודים של כיכר פטרוס הקדוש, הבלדקינו של הבזיליקה). בעל השפעה גם מחוץ לאירופה, מבני הוותיקן הועתקו וחוקו בשפע, הציורים (הפרסקאות של רפאל ומיכלאנג'לו) וכך גם לא פחות עתיקות המוזיאונים."
הסגנון האדריכלי מוזכר בנוסף גם בקריטריון הרביעי:
"קריית הוותיקן היא יצירה דתית מפוארת ואידיאלית למופת של אומנות הרנסאנס ושל אמנות הבארוק."
השפעתה מוזכרת גם על ידי הסופר ג'ון יוליוס נורדויץ' בספרו:
"בזיליקת פטרוס הקדוש, הכנסייה המשמעותית בכל העולם הנוצרי היא פרי של כישרונות מרובים, מזדקפת בנצחון מעל גבעת הוותיקן. במשך קרוב למאה וחמישים שנה, אפיפיורים הירשו זה את זה האדירו את הרעיון הנעלה של מקדש פטרונם"
— John Julius Norwich, ed. Great Architecture of the World. p153, http://www.greatbuildings.com/buildings/st_peters_of_rome.html
- Jerusalem on the Hill. Rome and the Vision of Saint Peter's Basilica in the Renaissance
אתר האינטרנט הרשמי של בזיליקת פטרוס הקדוש- וויליאם א' וולאס The Wall Street Journal, סיפור הבנייה המפרך שמאחורי הכנסייה היפהפה בקריית הוותיקן ברומא, באתר גלובס, 5 בינואר 2023
- בזיליקת פטרוס הקדוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "St. Peter's Basilica (Basilica di San Pietro) in Rome, Italy". reidsitaly.com.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
