שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

במיה

צמח מאכל ממשפחת החלמיתיים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במיה
Remove ads

בַּמְיָה (שם מדעי: Abelmoschus esculentus, אבלמוסקוס נאכל)[1] היא צמח מאכל בסוג אבלמוסקוס (.Abelmoschus Medik), שמשויכים אליה 16 מינים ממשפחת החֶלמיתיים[2]. במיה היא צמח חד-שנתי, המגיע לגובה שני מטרים. העלים רחבים, בגודל 10–20 ס"מ. כל חלקי הצמח אכילים.

פירוש נוסף ערך זה עוסק בצמח מאכל. אם התכוונתם לתבשיל העשוי מצמח זה, ראו במיה (תבשיל).
עובדות מהירות במיה, מיון מדעי ...

תרמילי הבמיה מאורכים ובשרניים, באורך של כ-15–20 ס״מ, בעלי חתך מחומש ומרקם מחוספס, ובתוכם מצוי ריר טבעי. בין הזנים הנפוצים נמנים במיה ירוקה ובמיה אדומה[3]. הבמיה בעלת פרח צהוב הפורח רק יום אחד ולאחר מכן מתפתח פרי הבמיה מתחתיו.

Remove ads

מקורות הצמח

קיימת מחלוקת בין בוטנאים לגבי מקור הצמח. קבוצה אחת טוענת שמקורו מדרום אסיה בטענה כי שם נמצאים צמחים אחרים הנחשבים לאבות הפילוגנטיים של הצמח. קבוצה אחרת טוענת שהמגוון הגנטי של צמח הבמיה גדול באופן משמעותי באזור צפון-מזרח אפריקה (בעיקר אתיופיה של ימינו) ומוצאו שם. כיום הבמיה נפוצה באזורים טרופיים וסובטרופיים ברחבי העולם, ומתאימה במיוחד לאקלים חם ולח[3].

שמותיה של הבמיה

במשך שנים רבות הבַּמְיָה (okra) שויכה לסוג היביסקוס, שמה המדעי היה Hibiscus esculentus, והייתה שם נרדף לשם המדעי: Abelmoschus esculentus. השם הופיע כך הן במילון צמחי ארץ ישראל משנת 1930 והן במילון מטבח (כלכלת בית) משנת 1946.

יתר על כן, באנציקלופדיה העברית השם במיה ניתן לסוג היביסקוס במילים אלה: ”במיה (Hibiscus), סוג צמחים משבט הבַּמִיִים שבמשפחת החלמיתיים; סוג אחר משבט זה היא הכותנה. הבמיה מונה 200 מינים טרופיים שבהם הבמיה הנאכלת (Hibiscus esculentus), צמח תועלת שמוצאו מחבש”[4]. שיוכה של הבמיה לסוג היביסקוס ממשיך גם במגדיר לצמחי התרבות בישראל[5] וגם בכרך 12 באנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל"[6].

הבמיה ידועה בשמות שונים ברחבי העולם. באנגלית היא מכונה Lady’s fingers, בהודו ובדרום מזרח אסיה Bhindi, בדרום ארצות הברית Gumbo, ובמזרח התיכון Bamia או Bamya. בפורטוגל ובאנגולה היא נקראת Quiabo, בצרפת Gombo, וביפן Okura[7]. שם הסוג המדעי של הבמיה Abelmoschus הוא מן הערבית أَبُو المِسْك (אבו אל-מִסְכּ, "אבי המושק"). השם נלקח משמו של הצמח Abelmoschus moschatus (אבלמוסקוס המושק), שזרעיו משמשים בתעשיית הבשמים משום ניחוח המושק שלהם. שם המין esculentus הוא מלטינית ומשמעותו: טעים מאוד, ראוי למאכל, נאכל.

Remove ads

היסטוריה

הבמיה נחשבת לאחד הגידולים העתיקים בעולם, והאזכור הכתוב הראשון שלה מופיע במצרים בשנת 1216 לספירה. אולם יש עדויות מוקדמות יותר לקיומה באתיופיה, שם נמצאו תנאים מתאימים להתפתחותה, וכן דעות המייחסות את מקורה להודו. בהמשך התפשט הגידול סביב אגן הים התיכון[8]. עדויות היסטוריות אחרות מתייחסות גם לגידול במצרים העתיקה ובאתיופיה-סודאן. בנוסף, תועדה נוכחותה בברזיל כבר בשנת 1658 ובברבדוס בשנת 1750, ומשם עשתה דרכה לדרום ארצות הברית[9]. הבמיה הגיעה למושבות האמריקאיות בתחילת המאה ה־18, כאשר יש המייחסים את הבאתה לעבדים שהובאו מאפריקה, ואחרים למתיישבים צרפתים בלואיזיאנה[8]. יש הסבורים כי בעלי העבדים סיפקו אותה כמזון זול, ואחרים מציינים כי העבדים עצמם הביאו זרעים עמם בתקופת השעבוד[9]. תומאס ג'פרסון ציין את הבמיה ביומני הגן שלו כבר בשנת 1748, וב־1781 דווחה נוכחותה גם בפילדלפיה. משנת 1800 ואילך נזכרת הבמיה לעיתים קרובות בכתבי גננים בארצות הברית[8]. במהלך המאה ה־19 הלכה והתרחבה הפופולריות שלה בארצות הברית, נרשמו אזכורים רבים שלה בספרות חקלאית. במאה ה־20 הפכה לרכיב מרכזי במטבחי soul food ובתבשילים קריאוליים כגון גמבו. בעיקר בדרום ארצות הברית היא התקבעה כסמל קולינרי־תרבותי של קהילות אפרו־אמריקאיות[9].

ערך תזונתי

עובדות מהירות מים, קלוריות ...

תרמילי הבמיה מכילים מגוון ויטמינים ומינרלים חיוניים, בהם ויטמין C, חומצה פולית, סידן, אשלגן, ברזל, מגנזיום, נחושת, זרחן ואבץ. זרעי הבמיה עשירים בחומצות שומן בלתי רוויות, בעיקר חומצה לינולאית, וכן בוויטמין E (אלפא־טוקופרול)[10]. הזרעים מהווים כ־17% מתרמילי הבמיה, ועשירים יותר בפנולים לעומת הקליפה. הם מכילים בעיקר אוליגומריים של קטכינים ונגזרות פלבנולים, ואילו הקליפה מכילה בעיקר נגזרות של חומצה הידרוקסיצינאמית וקוורצטין[11]. הבמיה מהווה מקור עשיר לסיבים תזונתיים, עם תכולת שומן נמוכה ותכולת חלבון גבוהה יחסית לירקות אחרים[10].

Remove ads

שימושים

סכם
פרספקטיבה

תרמילי הבמיה נאכלים טריים או מבושלים, ומשולבים במרקים, סלטים ותבשילים, ולצדם גם הזרעים והעלים משמשים למאכל. הריר הטבעי של הבמיה משמש במרקים ותבשילים כחומר מסמיך[10]. מעבר לשימושים אלה, שורשי הבמיה וגבעוליה משמשים בתהליך צלילת מיץ קני סוכר, שממנו מיוצר גור (סוכר חום מסורתי). קמח זרעי הבמיה משמש במדינות כמו מצרים להשלמת קמח תירס, במטרה לשפר את איכות הבצק[7]. זרעי הבמיה עשירים בשומן ובחלבון, ונבחנים כמקור צמחי חלופי שיכול להשתלב בתעשיית המזון לבני אדם ובמזון לבעלי חיים[12]. בנוסף, אפשר לקלות את זרעי הבמיה, לטחון אותם, ולהשתמש בהם כתחליף טבעי לקפה נטול קפאין[13]. כמו כן, ריר הבמיה יכול לשמש כתחליף חלקי לשומן בגלידה מבלי לשנות את המאפיינים הפיזיקליים והחושיים של המוצר. תכונה זו עשויה לשפר את האיכות התזונתית של מוצר מזון זה ולאפשר לכלול גלידות בתפריטים דלי שומן[10].

ברפואה המסורתית השתמשו בצמח לטיפול בתולעים, בדיזנטריה, בדלקות שונות ובגירויים במערכת העיכול והכליות[10].

הריר המופק מתרמילי הבמיה מנוצל בתעשיית המזון והפרמצבטיקה בזכות תכונותיו הריאולוגיות ויכולתו לשמש כחומר מייצב, מסמיך ומצפה, וכן כמרכיב בשחרור מבוקר של תרופות. הוא משמש בייצור בתחליבים, מוצרי חלב, רטבים, ממתקים ותחליפי שומן, וכן כחומר גלם לפיתוח סרטים אכילים ואריזות מתכלות. תכונותיו הביוקומפטיביליות, אי הרעילות, הזמינות הגבוהה והעלות הנמוכה הופכות אותו לאלטרנטיבה טבעית לחומרים סינתטיים. בנוסף, הפקטין המצוי בבמיה, פוליסכריד טבעי המצוי בדפנות התאים, משמש לשיפור מרקם במוצרי מזון ותוספים באמצעות הגברת צמיגות וייצוב תערובות[10].

מעבר לתעשיית המזון, ריר הבמיה נבדק בהצלחה גם כקואגולנט טבעי וזול לטיפול בשפכי תעשיית הטקסטיל, ונחשב פתרון ידידותי לסביבה[14].

Remove ads

יתרונות בריאותיים

במחקרי מעבדה ובמודלים של בעלי חיים נמצאו לבמיה השפעות שונות, ובהן סיוע בהפחתת רמות הסוכר בדם, פעילות אנטי־מיקרוביאלית, הגנה מפני כיבי קיבה ופעילות שעשויה לעכב התפתחות תאים סרטניים. השפעות אלו מקושרות לתכולת הסיבים ולתרכובות הפעילות שבצמח[3]. הסיבים והריר שבתוך התרמילים מאטים את ספיגת הפחמימות, מגבירים את תחושת השובע ומפחיתים הצטברות של רקמות שומן. לריר יש גם יכולת לקשור כולסטרול וחומצות מרה, ובכך לתרום לשיפור פרופיל השומנים בדם[15].

פוליסכרידים שהופקו מתרמילי הבמיה הראו יכולת להפחית נזק חמצוני ותהליכים דלקתיים, ובכך עשויים לתרום לשמירה על תפקוד תקין של תאים וכלי דם[16]. נוסף על כך, הבמיה מכילה פוליפנולים ופלבנואידים, שנמצאו כרכיבים פעילים בעלי פעילות נוגדת חמצון ונוגדת עייפות.[17]. הריר מסייע בשימור חיידקים פרוביוטיים בתהליכי עיבוד מזון, ובכך שומר על חיותם[10].

במחקרים פרה־קליניים בבעלי חיים נמצא כי פוליסכרידים מבמיה הפחיתו את רמות הזרחון של חלבון Tau, חלבון הקשור בהתפתחות מחלת אלצהיימר, ושיפרו מדדים קוגניטיביים כגון זיכרון ולמידה. עם זאת, ממצאים אלה טרם אומתו במחקרים קליניים בבני אדם[16].

Remove ads

אופן הגידול

הבמיה משגשגת באזורים טרופיים ובאזורים בעלי אקלים חם. התנאים האופטימליים לצמיחה הם 25–35 מעלות צלזיוס, והיא רגישה לקור, כאשר הטמפרטורה המינימלית לנביטה היא כ-17 מעלות צלזיוס. הקרקע המועדפת היא לוימית־חולית או לוימית־חרסיתית, מנוקזת היטב ובעלת pH נייטרלי עד מעט חומצי (6.0–6.8). הגידול דורש השקיה סדירה, במיוחד בתקופות יובש, אך יש להימנע מעודפי מים העלולים לגרום לפגיעה בשורשים. בנוסף, צפיפות הצמחים משפיעה על התפתחותם, והמרחק המקובל בין שתילים הוא כ־50×40 ס"מ. משך הזמן מהנביטה ועד הקטיף הראשון נע בין 40 ל־65 יום, בהתאם לזן ולעונת הגידול. קטיף התרמילים הצעירים נעשה בתדירות גבוהה (כל יומיים־שלושה) כדי לשמור על רכות ואיכותם ולעודד פריחה רציפה[15].

Remove ads

מחלות ומזיקים

הבמיה רגישה למחלות פטרייתיות כמו קימחון, וכן לנגיפים ובהם Okra Yellow Vein Mosaic Virus (נגיף פסיפס העורקים הצהובים בבמיה) ו־Okra Enation Leaf Curl Virus (נגיף עיוות וגלגול העלים בבמיה). נגיפים אלה עלולים לגרום להצהבת עלים, לעיכוב בצימוח ולפגיעה ניכרת ביבול. בין המזיקים הנפוצים ניתן למנות כנימות, זבוב לבן ותריפסאים, הניזונים ממוהל הצמח ועלולים להעביר מחלות נגיפיות. שיטות ההתמודדות כוללות שימוש בזנים עמידים, הדברה ביולוגית, ויישום מדוד של חומרי הדברה כימיים בהתאם לצורך[15].

Remove ads

היקף הייצור

היקף הייצור העולמי של במיה מוערך בכ-6 מיליון טון בשנה. הודו היא המובילה בייצור, עם כ-6,094.9 אלף טון המגודלים בשטח של כ-509 אלף הקטאר. בפקיסטן, שטח הגידול מגיע ל־15,081 הקטאר עם תפוקה שנתית של כ־114,657 טון. בברזיל, ייצור הבמיה מסתכם ב-111,967 טון, המתקבלים מ-43,341 משקים חקלאיים, בעיקר בצפון מזרח ובדרום מזרח המדינה.[10] מעבר לכך, הבמיה מגודלת בהיקפים נרחבים גם ביפן, טורקיה, איראן, מערב אפריקה, יוגוסלביה, בנגלדש, אפגניסטן, מיאנמר, מלזיה, תאילנד, אתיופיה, קפריסין ודרום ארצות הברית[7].

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...
Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads