בנגקוק

**בנגקוק**
**กรุงเทพมหานคร**
חותם בנגקוק חותם בנגקוק	דגל בנגקוק דגל בנגקוק
	פוטומונטז' של בנגקוק
מדינה	תאילנד
ראש העיר	Chadchart Sittipunt
מושל	Sukhumbhand Paribatra
רשות מחוקקת	Bangkok Metropolitan Council
תאריך ייסוד	21 באפריל 1782
שטח	1,568.737 קמ"ר
גובה	1.5 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	10,539,000 (2020)
‑ במטרופולין	14,626,225 (2020)
‑ צפיפות	5,300 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות	13°44′N 100°30′E
אזור זמן	UTC+7
	www.bangkok.go.th
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת תאילנד רגילה) האד-יאי אודון טהאני צ'יאנג מאי נאקון ראטצ'אסימה סוראט טהאני קון קאן נאקון סי טמרט פאטאיה פוקט קמבודיה וייטנאם וייטנאם לאוס מיאנמר מלזיה מפרץ; תאילנד; ים; אנדמן; בנגקוק (למפת בנגקוק רגילה) בנגקוק

בַּנְגְּקוֹק (בתאית: กรุงเทพมหานคร, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא בירת תאילנד והעיר הכי מאוכלסת בה, אחת הערים הגדולות באסיה ומיעדי התיירות הפופולריים בעולם עם אוכלוסייה של מעל 10 מיליון תושבים נכון לשנת 2020, 15.3% מאוכלוסיית המדינה. יותר מ-14 מיליון בני אדם (22.2 אחוזים) חיו באזור המטרופוליני של בנגקוק על פי מפקד האוכלוסין של 2010, מה שהפך את בנגקוק לעיר ראשה קיצונית.

עובדות מהירות מדינה, ראש העיר ...

סגירה

העיר נמצאת בעיקול של נהר צ'או פראיה, קרוב למפרץ תאילנד.

פירוש השם העתיק "בנגקוק" בתאית הוא "כפר השזיפים" (באנג=כפר), אבל שמה התאי "קרונג טפ" (עיר המלאכים), הוא קיצור לשם שרשום בספר השיאים של גינס כשם העיר הארוך בעולם (150 אותיות): "קְרוּנְגְ-טֶפּ-מַהָנָאכוֹן אָמוֹן-רַטָנָאקוֹסִין מַהִינְטָרָה-יוּתָאיָה מַהָאדִילוֹקְפוֹפּ נוֹפַרָאט-רַצַ'טָאנִי-בּוּרִירוֹם אוּדוֹם-רַצָ'נִיוְוֶט-מַהָאסָטַן אָמוֹן-פִימַנָוּוָאטָן - סַטִיט סָקַטַטִיָּה-וִיצָאנוּ-קַמְפְּרָאסִיט" (กรุงเทพมหานคร อมรรัตนโกสินทร์ มหินทรายุธยา มหาดิลกภพ นพรัตนราชธานีบูรีรมย์ อุดมราชนิเวศน์มหาสถาน อมรพิมานอวตารสถิต สักกะทัตติยวิษณุกรรมประสิทธิ์). שם שתרגומו הוא "העיר הגדולה של המלאכים, משכן בודהה האזמרגד, מושב השלטון השמימי, הבירה הגדולה של העולם המעוטרת בתשע אבני החן, עיר נפלאה מלאת ארמונות מלכותיים אשר דומים לארמונות השמימיים של התגלמויות האלים, העיר של האל אינדרה".

בנגקוק החלה כעיירת מסחר קטנה על גדותיו המערביים של נהר צ'או פראיה לפני הקמתה של ממלכת איוטהאיה, שהתקיימה בין 1350 לבין 1767. ב-1767 נפלה איוטהאיה לממלכת בורמה והמלך החדש טקסין ייסד בירה בשם "טונבורי" על גדות נהר הצ'או-פראיה באזור של בנגקוק בתקופה זו. לאחר תקופת שלטונו של טקסין עלה לשלטון ראמה הראשון ב-1782, וייסד בירה חדשה על הגדה המזרחית של הנהר וקרא לה "קרונג-טפ מהאנכון אמון". העיר החדשה, ירשה את השם בנגקוק, שהמשיך לשמש את הזרים בהתייחסם לעיר, והפך לשמה הרשמי של העיר באנגלית. בתאית בנגקוק מתייחס רק לאזור הישן בגדה המערבית של הנהר. במהלך המאה ה-19, גדלה והתפתחה העיר בזכות מיקומה על גדות הנהר ותושביה קיימו יחסי מסחר טובים עם הסינים ולאחר מכן גם עם המערב. במהלך שלטונם של ראמה הרביעי וראמה החמישי התפתחה בנגקוק ועברה מספר שינויים בהם פיתוח של התחבורה הציבורית ותשתיות, והפכה למרכז הכלכלי של תאילנד.

במהלך מהפכת סיאם ב-1932, בעקבותיה בוטלה המונרכיה במדינה, בנגקוק שימשה כמרכז העימותים בין כוחות הצבא לאליטה הפוליטית. ב-8 בדצמבר 1941 נכנעה תאילנד לפלישה היפנית. במהלך מלחמת העולם השנייה העיר הופצצה על ידי בעלות הברית. לאחר המלחמה, התיירות בעיר החלה לשגשג, הרבה בזכות חיילים אמריקנים שהוצבו באזור. אז גם נולדה תיירות מין בתאילנד.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 בנגקוק כבר מנתה כ-3 מיליון תושבים.

כלכלת העיר שגשגה החל מאמצע המאה ה-20 ועד המשבר הפיננסי באסיה ב-1997, בעקבותיו התרסק הבאט התאילנדי והפך את תאילנד לפושטת רגל בעקבות חובות חיצוניים. החל מ-1999 החלו סימנים להתאוששות בכלכלה.

בעקבות היותה המרכז הפוליטי, כלכלי והתרבותי של המדינה, בנגקוק ידעה גם מספר רב של הפגנות ועימותים אלימים ואף פיגועים על ידי בדלנים מוסלמים מדרום המדינה.

בבנגקוק יש קהילה יהודית ובית חב"ד בהנהלת הרב יוסף חיים קנטור והרב נחמיה וילהלם.^[1]

בנגקוק היא אחד משני אזורים אדמיניסטרטיביים מיוחדים בתאילנד (האזור השני הוא פאטאיה), שבהם התושבים בוחרים את המושל, בשונה משאר 75 המחוזות האחרים של תאילנד (המכונים בתאית ג'אנגוואט). הבחירות נערכות כל 4 שנים.

בנגקוק מחולקת ל-50 אזורים אשר גם הם מחולקים ל-169 תת-אזורים. כל אזור בוחר נציג מטעמו שישב במועצה העירונית. המועצה היא גוף חקיקתי ולא כפוף לעירייה. לכל אזור ישנו 'מנהל אזור' אשר נבחר על ידי המושל.

היות שבנגקוק היא עיר הבירה של תאילנד, יושבים בה כל מוסדות השלטון: בניין השלטון, בניין הפרלמנט, בית הדין העליון וכל שאר מוסדות השלטון כמו גם שגרירויות וקונסוליות.

כמו כן, הארמונות הראשיים: ארמון מלך תאילנד (אשר שימש כמקום המגורים של משפחת המלוכה עד 1925) וצ'יטרלדה, מקום מגוריהם של המלך הקודם ראמה התשיעי, מלך תאילנד המנוח, והמלכה סיריקיט קיטיאקון.

שטחו של האזור האדמיניסטרטיבי של בנגקוק הוא 1,568.7 קמ"ר, והוא המחוז ה-68 בגודלו בתאילנד. 700 קמ"ר מתוכו הוא שטח עירוני בנוי. רוב שטחו של המחוז נחשב כחלק מבנגקוק, והיא אפוא אחת הערים הגדולות בעולם.

נהר הצ'או פראיה שאורכו 372 ק"מ הוא האטרקציה הגאוגרפית העיקרית בבנגקוק. באגן הצ'או פראיה, האזור הסובב את בנגקוק, והפרובינציות הסמוכות נמצאים נהרות רבים המובילים אל מפרץ תאילנד הנמצא 30 ק"מ דרומית מהעיר.

בנגקוק נמצאת כשני מטרים מעל גובה פני הים, ולכן קיים קושי להגן על העיר מפני הצפות בתקופת המונסון. לעיתים קרובות סובלת העיר מהצפות לאחר גשמים כבדים.

מידע נוסף אקלים בבנגקוק, חודש ...

אקלים בבנגקוק^[2]
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	32.0	32.7	33.7	34.9	34.0	33.1	32.7	32.5	32.3	32.0	31.6	31.3
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	21.0	23.3	24.9	26.1	25.6	25.4	25.0	24.9	24.6	24.3	23.1	20.8
משקעים ממוצעים (מ"מ)	9	30	29	65	220	149	155	197	344	242	48	10
מקור: הארגון המטאורולוגי העולמי^[3]

סגירה

כמו רוב תאילנד, בבנגקוק שורר מזג אוויר טרופי. מזג האוויר חם ולח לאורך כל השנה אך עם זאת גשמים יכולים לרדת בכל עונה. טמפרטורת המקסימום היומית נעה בין 31 מעלות צלזיוס בממוצע בעונה הקרה יחסית (החל מדצמבר) ל-35 מעלות צלזיוס בעונה החמה (החל מאפריל). טמפרטורת המינימום נעה בין 21 מעלות צלזיוס בדצמבר-ינואר ל-26 מעלות צלזיוס במאי-אפריל. עונת הגשמים מתחילה באמצע מאי עם הגעת המונסון הדרום-מערבי. ספטמבר הוא החודש הרטוב ביותר, עם ממוצע של 344.0 מילימטר גשמים. העונה הגשומה מסתיימת לקראת סוף אוקטובר, אז מתחילים המונסונים הצפון-מזרחיים אשר יבשים יותר אך קרים יותר.

בנגקוק היא המרכז הכלכלי של תאילנד. במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה ה-20 בעקבות התפתחותה הכלכלית של תאילנד מספר תאגידים בינלאומיים הקימו בבנגקוק מטות אזוריים. ב-2009 הייתה בנגקוק העיר השנייה ביוקרתה בדרום מזרח אסיה אחרי סינגפור.

נהר צ'או פראיה מאפשר לה לתפקד כנמל. מזון מעובד, עצים ואריגים הם מוצרי היצוא העיקריים של העיר. מפעלים תעשייתיים כוללים מטחנות אורז, מפעלי מלט, מנסרות, בתי זיקוק לנפט ומספנות. העיר היא מרכז תכשיטים מפורסם ובה נקנים ונמכרים כלי ברונזה וכסף. הבורסה לניירות ערך של תאילנד נמצאת בעיר.

בעיר מאות גורדי שחקים,^[4] שהגבוה שבהם הוא מגדל באייוק II המתנשא לגובה של 304 מטר. רחוב תאנון סוקומוויט (Sukhumvit) שתחילתו בבנגקוק ושאורכו כ-400 ק"מ, הוא אחד הרחובות הארוכים ביותר בעולם.^[5] זיהום האוויר הנגרם מהתנועה הסואנת מהווה בעיה חמורה בעיר. הבנייה החדשה של כבישים מהירים ומערכת הרכבות סקייטריין הקלה את הבעיה במקצת. בשנת 2006 נפתח בעיר נמל תעופה חדש ומודרני - סוּבַרנַבהוּמִיי, בו עוברים בשנה כ-50 מיליון נוסעים.

בין אזורי התיירות המרכזיים בעיר ניתן למנות את סוקהומוויט (Sukhumvit) קאו-סאן, תונגלור (Thonglor), סיאם (Siam), פראטונאם (Prathunam) ועוד.

בנגקוק היא שער הכניסה האווירי לתאילנד ומשמשת כנקודת התחלה מרכזית לטיולים באזור המזרח הרחוק. ענף התיירות בעיר מהווה מקור הכנסה ראשי. מדי שנה מבקרים בעיר כ-30 מיליון תאילנדים וכ-12 מיליון תיירים מחו"ל. בעיר נמצאים מקדשים בודהיסטיים רבים, המפורסמים ביותר הם ואט פרה קיאו, ואט פהו וואט ארון, ואט סאקט, ואט סותאט ועוד. רחוב קַאוֹ-סָאן הוא מקום שהות פופולרי לתרמילאים צעירים מכל העולם.

תופעת מכירת מוצרים מזויפים ובלתי חוקיים נפוצה בבנגקוק. אחד המקומות הפופולריים ביותר בבנגקוק לרכישת תוכנות פיראטיות הוא פנטיפ פלאזה. בבנגקוק תופעה נרחבת של זנות שהופכת את העיר ליעד פופולרי לתיירות מין.

בבנגקוק נמצאות מספר אוניברסיטאות, התיאטרון הלאומי והמוזיאון הלאומי. אחד המוזיאונים הפופולריים בעיר הוא ביתו של ג'ים תומפסון.

בין הפארקים והריאות הירוקות של העיר נמנים פארק לומפיני, פארק צ'אטוצ'אק ופארק המלכה סיריקיט.

בעיר קיים צ'יינה טאון ודרך יאווראט הוא רחוב מסחר ראשי באזור.

אתרי תיירות מרכזיים

מקדשים בודהיסטיים: ואט פרה קיאו (מקדש בודהה מברקת), ואט פהו, ואט ארון (מקדש השחר), ואט סאקט, ואט סותאט, ואט בנצ'מבופיט (מקדש השיש), ואט הוא למפונג, וואט ראצ'אבופיט.
ארמונות: ארמון דוסיט (ארמון המלוכה הנוכחי), ארמון מלך תאילנד, אולם הכס אננטה סמקום, ארמון פאיה תאי, ארמון וימנמק.
מוזיאונים: מרכז התרבות והאמונות של בנגקוק, מוזיאון הבובות של בנגקוק, מוזיאון העם, ארמון סואן פאקד, המוזיאון הארצי בנגקוק המוזיאון הגדול ביותר בדרום-מזרח אסיה, מוזיאון הבנקאות של תאילנד, מוזיאון הילדים בנגקוק, אולם מורשת הרכבת, ביתו של ג'ים תומפסון, מוזיאון סיאם, מוזיאון חיל האוויר התאילנדי, אייקון סיאם.
מרכזי קניות: שוק הסוף שבוע צ'טוצ'אק, שוק הלילה סון לום, אסיהטק, אמפוריום בנגקוק, מרכז הקניות גייסורן, סנטרל וורלד, סיאם פאראגון, MBK Center, פנטיפ פלאזה, טרמינל 21.

בנגקוק כרך מטרופוליטני עצום. היא עיר הבירה, מרכז התרבות והכלכלה של תאילנד ועיר תיירותית פופולרית. על כן הצפיפות בכבישי בנגקוק גדולה מאוד.

במהלך המאה ה-19 בנגקוק נקראה גם "ונציה של דרום-מזרח אסיה" בזכות התעלות הרבות בה. בעבר התעלות הללו היו עורקי התחבורה הראשיים של העיר. כיום, אף על פי שעדיין ניתן לשוט בתעלות ובנהר צ'או פראיה ורבים משתמשים בסירות הארוכות (לונג בוט) ואוטובוסי-סירה על מנת להגיע ממקום למקום בעיר, נעשית רוב התחבורה הציבורית בדרכים מודרניות יותר כגון רכבות, רכבת תחתית, אוטובוסים ומוניות.

צ'רונג קרונג, הוא הכביש הראשון שנסלל בבנגקוק ב-1864 במקביל לנהר. מאז נבנו אין ספור כבישים, רחובות וכבישים מהירים שחוצים את העיר לכל כיוון. אך למרות זאת, בנגקוק סובלת מפקקי תנועה גדולים מאוד. בין השנים 1893 עד 1968 פעלה בעיר רכבת קלה.

הדרך היעילה ביותר לשינוע ברחבי העיר על ידי המקומיים היא רכבת העילית סקייטריין, הכוללת שני קווים והרכבת התחתית של בנגקוק MRT, שכיום כוללת קו אחד בלבד (הקו הכחול) ו-Airport Link, קו רכבת עלית המוביל מנמל התעופה למרכז העסקים של העיר.

מערכת האוטובוסים משרתת את תושבי מטרופולין של בנגקוק ומופעלת על ידי חברת BMTA אשר נמצאת בבעלות ממשלתית ומספר חברות פרטיות קטנות אשר לא באמת נותנות תחרות למונופול הממשלתי. בנוסף ישנו קו BRT אחד המוביל ממרכז העסקים של העיר למערב העיר. סך הכול יש 470 קווי אוטובוסים. אמצעי תחבורה מעט יותר פרימיטיביים הם הטוקטוק והסונגטאו (מוניות שירות בצורת טנדר).

מוניות הן אמצעי תחבורה פופולרי על ידי תיירים היות שהמחירים בדרך כלל זולים מאוד. ישנן כ-106,000 מוניות ברחבי בנגקוק, כ-60,000 אופנועים-מוניות וכ-8,000 טוקטוקים.

רכבות בתאילנד מופעלות על ידי חברת SRT הנמצאת כולה בבעלות המדינה. תחנת רכבת בנגקוק היא תחנת הרכבת הראשית בעיר, שוכנת במרכזה. ממנה יוצאות רכבות לכל חלקי תאילנד ולמדינות השכנות.

שני נמלי תעופה משרתים את בנגקוק, המשמשת כבסיס פעולה מרכזי מאוד בדרום-מזרח אסיה. נמל התעופה הבינלאומי דון מואנג הוא הנמל הישן המשמש כיום בעיקר לטיסות פנים ומספר טיסות למדינות שכנות, טיסות צ'רטר ולואו קוסט. נמל התעופה סוברנבהומי, הוא נמל התעופה החדש שנבנה ב-2006. הוא משרת כ-50 מיליון טסים מדי שנה. במקור, נמל התעופה תוכנן לשרת כ-45 מיליון תושבים בשנה. שיפור המצב הכלכלי של התאילנדים וכמות הולכת וגדלה של תיירים גרמו לנמל התעופה לעומס רב, על כן החלו עבודות הרחבה בנמל.

ישנם שני נמלי ים בבנגקוק. הראשון, נמל קלונג טיי שוכן על נהר הצ'או פראיה. הוא נבנה ב-1947 ושימש כנמל הראשי של העיר עד בנייתו של נמל לים צ'אבאנג בדרום העיר לחופי מפרץ תאילנד.

לאוס ויינטיאן, לאוס

מוזיקה

1989 להקת "אסאני ואסאן" - שיר על בגנקוק (קְרוּנְגְ-טֶפּ-מַהָנָאכוֹן ...) - גרסה אחרת של סיירוס אסטבן -ב- 2021
1976 - A Passage to Bangkok של להקת הרוק ראש
1984 One Night in Bangkok - שיר על לחן של בני אנדרסון וביורן אולבאוס . מלים מאת אולבאוס וטים רייס בהשתתפותו של מארי הד המדקלם ומקהלה

באלבום "צ'ס" (שחמט) המזכיר, בין השאר, את העיר, אם כי לא צורה מחמיאה