Loading AI tools
קיום יחסי האישות בפעם הראשונה של זוג שנישא מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ביהדות, בעילת מצווה היא קיום יחסי האישות הראשונים של זוג שנישא, שבהם הוא מבטא את מימוש הנישואים. בדרך כלל המונח מתייחס לביאה הראשונה של בתולה, שיש לה גם דינים ייחודיים. עם זאת, בעל הטורי זהב סבור שגם יחסי האישות הראשונים של אלמנה שנישאה נקראים בעילת מצווה.[1]
התוספות[2] מבארים זאת על פי דברי התלמוד: "אשה ... אינה כורתת ברית (של אהבה וידידות) אלא למי שעשאה כלי",[3] כשהמטרה בזאת היא ש"על ידי כך מידבק בה ובאין לידי פרייה ורבייה". יש אף דעה בראשונים שפעולה זו היא העיקר והסיום של שלב החופה, השלב המרכזי של הנישואים.[4] בספרו "התעוררות תשובה" הסביר הרב שמעון סופר שנקראת ‘בעילת מצווה’ כי על ידה “מתקרבת אליו ובאין לידי אחוה ואהבה וריעות ושלום…”[5].
בעבר רוב הבנות היו נישאות בעודן נערות וקרום הבתולים שלהן היה שלם, באופן שבעת בעילת המצווה היה נקרע ומדמם. אף שמהתורה דם זה אינו נחשב לדם נידה כיוון שאין מקורו מהרחם, מחמת חשש מבלבול בין דם בתולים לדם נידה, חכמים גזרו עליו שייחשב כדם נידה שאוסר את בני הזוג בקרבה גופנית עם הופעתו,[6] וכהמשך לכך לדעת רוב הראשונים קבעו שלאחר בעילת מצווה בני הזוג ייאסרו במגע גם אם לא נראה דם בתולים, שמא היה דם והוא נאבד. כך שבפועל מיד בתום בעילת המצווה בני הזוג נאסרים במגע ונוהגים בכל הרחקות הנידה, למעט הקלות אחדות.[7]
בתקופת הראשונים, בארצות אשכנז התפתח מנהג לדחות את בעילת המצווה מספר ימים לאחר ליל הכלולות,[8] כדי שהחתן והכלה יסתגלו זה לזה לפני בעילת המצווה,[9] וכדי שיוכלו לשמוח יחד לפני שייאסרו כתוצאה מבעילת המצווה.[10] הטורי זהב מציין כי המנהג נבע מהתחשבות ברגשותיה של הכלה שאינה מוכנה לבעילה בליל הנישואין משום ש"אין לבה גס בו ויש לה בושה ממנו"[11]. הרב בנימין המבורגר כתב סיבה נוספת למנהג זה: "שלא יבעול בבהילות, כגרגרן באכילה. ושאינו מדרך הצניעות ליקרב אליה עד שתהא רגילה עמו"[12]. השל"ה תקף את המנהג בחריפות, והרמ"א גם התנגד לזה, לא מעיקר הדין, אלא רק כתב: "ובעל נפש יחוש לעצמו שלא לשחוק בתינוקות"[13] או איסור ייחוד אם הכלה תהיה נידה לפני הבעילה.[14] לעומתם, יש שצידדו בדחייה, כדי למנוע מצב בו הבעילה הראשונה נצרבת כחוויה לא נעימה אצל בני הזוג.[15]
האחרונים בדורות שאחר כך, פסקו שהמצווה היא להזדרז ולקיים את בעילת המצווה מיד בלילה הראשון של הנישואין ולא לדחותה, כדי שלא יבוא לידי חשש איסור הוצאת זרע לבטלה[16]. אמנם, בהתחשב במנהג המוזכר למעלה, יש אומרים, שבמקום שרגילים לחינוך לצניעות ולפעמים בצורה קיצונית כדי שלא יכשלו, והמעבר לחיי אישות בבת אחת יוצר אצלם רתיעה ומשבר, רצוי להגיע לבעילת מצווה בהדרגה (ובלבד שיזהר מהוצאת זרע לבטלה)[17]. ויש שהורו, שבמקרים שיש חוסר מוכנות נפשית, אין חובה לקיים את המצווה בלילה הראשון על מנת שלא ייווצר מצב של אי נעימות עד כדי טראומה[18].
התלמוד הבבלי במסכת כתובות[19] דן אודות בעילת מצווה בשבת, ומציג שלושה טעמים אפשריים לפוסלה:
כנגדן מוצגות שלוש דחיות אפשריות:
להלכה נפסק, כי אין חוששים לטעמים הללו - "והלכתא מותר לבעול בתחילה בשבת"[20][21][22] .
בגאונים ובחלק מהראשונים[23] מופיע נוסח ברכה שהיה החתן מברך אחר שבעל בעילת המצווה ומצא בתולים:
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר צג אגוז בגן עדן, שושנת העמקים, בל ימשול זר במעין חתום. על כן אילת אהבים שמרה בטהרה וחוק לא הפרה, ברוך אתה ה' הבוחר בזרעו של אברהם
וכך נפסק בשו"ע.[24] מנגד, יש ראשונים שיצאו נגד המנהג לברך ברכה זו, וטענו שזו ברכה לבטלה, כיוון שאינה נזכרת בתלמוד. בנוסף לנימוק זה, הרמב"ם הביע התנגדות לברכה זו שנהגו לברכה באופו פומבי מן הצד המוסרי, משום שהיא עוסקת באופן מפורש בדברים שראויים להיות בצנעה:
ומעניין אותה (הברכה) הנקראת ברכת בתולים, הרי היא ברכה לבטלה בלא ספק, נוסף להיותה מנהג מגונה מאד, שיש בו מחוסר הצניעות ומזניחת קדושת הדת וטהרתה מה שאין למעלה ממנו, רוצה לומר, אותה התקהלות מגונה, שקוראים "קידוש הבתולים". ואסור למי שיש בו יראת שמים או צניעות לבוא אליו בשום פנים, וכתב משה
— שו"ת הרמב"ם סימן רז
כפשרה, יש שנהגו לאומרה בלי שם ומלכות, כדי לא להיכנס לחשש ברכה לבטלה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.