אחרונים

אחרונים הם הרבנים והיוצרים שפעלו מן המאה ה-16 ואילך,^[2] במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה, פרשנות התלמוד ותולדות עם ישראל בכלל. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו, יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.

אחרונים

דף מתוך השולחן ערוך, הספר המשפיע ביותר בתקופת האחרונים
טווח תאריכים	בסביבות 1490 ה'ר"ן[1] – הווה
אירוע התחלה	גזירות קנ"א, גירוש ספרד, המצאת הדפוס
תקופה קודמת	ראשונים

הגדרת התקופה

המעבר מתקופת הראשונים לתקופת האחרונים הוא בסביבות שנת ה'ר"ן,^[1] כתוצאה מצירוף כמה אירועים רבי משמעות שהתרחשו באמצע המאה ה-14 באשכנז, בסוף המאה ה-15 בספרד ובתחילת המאה ה-16 בתפוצות יהדות ספרד ואשכנז:

• המגפה השחורה באשכנז בשנים 1347–1351, שהתרחשה עקב רמה תברואתית נמוכה וגרמה למותם של מיליונים באירופה. היהודים הואשמו בהפצת המגפה באמצעות הרעלת נהרות ובארות, ועקב האשמות אלו נרצחו למעלה ממאה אלף יהודים.^[3]
• המצאת הדפוס (1456) והשינוי שמהפכת הדפוס חוללה בדרכי חיבור הספרים ופרסומם.^[4]
• גירוש ספרד (ב-1492) ופורטוגל (ב-1497), שהביא לפיזור גדול של היהודים ברחבי אירופה וארצות ערב, וביטל את המצב שהיה קיים בתקופת הראשונים של שני מוקדים מרכזיים של יצירה תורנית, אצל יהדות אשכנז ויהדות ספרד.
• חיבור השולחן ערוך (1563) בידי רבי יוסף קארו והתקבלותו המהירה כמעט בכל הקהילות כשגם למנהגי יהדות אשכנז הוא עבר התאמה על ידי הרמ"א.^[4]

אפשר לחלק את התקופה למספר קבוצות משנה, תקופה ראשונה שקדמה לחיבור השולחן ערוך, תקופה שנייה בזמן חיבור השולחן ערוך, תקופה שלישית מפרשי השולחן ערוך והתלמוד, תקופה רביעית בזמן הקמת החסידות, תקופה חמישית התפתחות החסידות ותנועות המוסר, תקופה שישית טרם השואה, ותקופתינו - לאחר השואה.^[5]

מאפייני התקופה

ביחס לעולם פסיקת ההלכה מתאפיינת תקופה זו בדברים הבאים:

• הסתמכות על מבנה השולחן ערוך: מבני ספרי ההלכה בהתאם לארבעת הנושאים הכלליים המסודרים בשולחן ערוך (ולפני כן בארבעה טורים): אורח חיים (או"ח), יורה דעה (יו"ד), אבן העזר (אה"ע), וחושן משפט (חו"מ).
• הסתמכות רבה על תקדימים בפסקי הלכה של ראשונים מצד אחד, ומאידך התייחסות למקרים חדשים על פי הסברת היסוד בדברי ראשונים והשלכה למצב מחודש.
• האחרונים כמעט ואינם דורשים כלל את פסוקי התורה, ורק מביאים את הפרשנות שכבר הופיע בתקופות הקודמות ומבארים אותם כל אחד בדרכו, כדי להגיע לפירוש הנכון ולפסיקת ההלכה הנכונה. האחרונים גם אינם חולקים או משנים מנהגים שנקבעו בתקופות שלפניהם, אך כשישנם מספר דעות, מכריעים את הפירוש או הפסיקה הנכונה לפי שיטתם.^[6][3]
• התפתחות הוצאת ספרי שאלות ותשובות (שו"תים) על מנת לברר את מנהגי הראשונים ויצירת קשר בין קהילות היהודים שנפוצו לאזורים שונים.^[3]

בעקבות השולחן ערוך

ראו גם – ספרות ההלכה

פירושים לשולחן ערוך

הגאון מווילנה, מהפוסקים האחרונים

לאחר תקופה זו של הדפסת והפצת השולחן הערוך, נכתבו מספר רב של פירושים על השולחן ערוך.^[7] כשהמפורסמים שבהם, נדפסו בהמשך סביב הטקסט של השולחן ערוך, או בסוף הספר.^[4] מבין הספרים שנכתבו על כל חלקי השולחן ערוך:

• באר היטב (על אורח חיים ואבן העזר חובר על ידי הרב יהודה אשכנזי מטיקטין, והושלם על חושן משפט ויורה דעה על ידי הרב זכריה מנדל מבעלז).
• באר הגולה (חובר על ידי הרב משה רבקש)
• ביאור הגר"א (חובר על ידי הגאון מווילנה).
• טורי זהב (חובר על ידי הרב דוד הלוי סגל).

ספרים שנכתבו על חלקים מתוך השולחן ערוך:

• על אורח חיים: מגן אברהם (הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר), מחצית השקל (ביאור על המגן אברהם מהרב שמואל הלוי קֶעלין), משנה ברורה (החפץ חיים) ושערי תשובה לרבי חיים מרדכי מרגליות.
• על יורה דעה: כרתי ופלתי (הרב יהונתן אייבשיץ). פרי תואר (הרב חיים בן עטר).
• על אבן העזר: חלקת מחוקק (הרב משה לימא מווילנה), בית שמואל (הרב שמואל בן אורי שרגא פייבוש מפיורדא) ואבני מילואים (הרב אריה ליב הלר הכהן).
• על חושן משפט: ספר מאירת עיניים (סמ"ע מהרב יהושע פלק כץ הכהן), אורים ותומים (ר' יהונתן אייבשיץ), נתיבות המשפט (הרב יעקב לוברבוים מליסא), קצות החושן (הרב אריה ליב הלר הכהן).
• על מספר חלקים: פתחי תשובה (הרב אברהם צבי הירש אייזנשטט) שחובר על יו"ד, אה"ע וחו"מ, פרי חדש (הרב חזקיהו דה-סילווה), פרי מגדים (ביאור על ה"מגן אברהם" והט"ז, אך יש בו גם דעות המחבר לגבי פסיקות השו"ע עצמן, וחיברו הרב יוסף תאומים), ברכי יוסף (להחיד"א - רבי יוסף חיים אזולאי), וכף החיים (הרב יעקב חיים סופר שעלה מבגדד לארץ ישראל, חי וחיבר ספרו בבית הכנסת שושנים לדוד בשכונת בית ישראל בירושלים) שחוברו ארבעתם על או"ח ויו"ד, ושפתי כהן (הרב שבתי כהן) שחובר על יו"ד וחו"מ.

השלמות לשולחן ערוך

ביהדות אשכנז

רובם ככולם של ספרי ההלכה בדורות האחרונים מתבססים על דברי השולחן ערוך בתוספת חידושים וביאורים מרבנים נוספים. דוגמה לספרי הלכה שכאלו אשר נכתבו בדורות האחרונים והתקבלו ביהדות אשכנז:

• שולחן ערוך הרב – ספרו של רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן). חובר לכתחילה על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, אך נשרף בחלקו, ובידנו נותר הספר על רוב חלק אורח חיים ועל כמה עשרות סימנים מהחלקים יורה דעה וחושן משפט. מקובל (כפסיקה אחרונה) בעיקר אצל החסידים.
• חיי אדם וחכמת אדם – ספריו של הרב אברהם דנציג (מחותנו של בנו של הגר"א), על אורח חיים ויורה דעה, מוזכרים הרבה בפוסקים אך אינם מקובלים בתור פסיקה הלכה למעשה.
• ערוך השולחן – ספרו של הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין על כל השולחן ערוך מקובל (כפסיקה אחרונה) באורח חיים בעיקר אצל יוצאי ליטא, ונחשב לפסיקה אחרונה בשאר חלקי השולחן ערוך, אצל רוב יהדות אשכנז. חיבר גם הלכות שאינן יכולות להתקיים בזמן הגלות, כגון הלכות בית הבחירה וסנהדרין נדפסו לאחרונה תחת השם ערוך השלחן העתיד למרות שנכללו בו גם דיני זרעים שאפשר לקיימם גם תחת עול הגלות
• משנה ברורה - ספרו של הרב ישראל מאיר הכהן ("החפץ חיים") פירוש של חלק אורח חיים בשולחן ערוך, תוך סיכום ושקילה בין עמדות רבים מנושאי כליו של השולחן ערוך והאחרונים בכלל. מאז הדור שלאחר חיבורו, התקבל ה"משנה ברורה" כמקור ההלכתי המשפיע ביותר אצל מרבית קהילות האשכנזים והוא משמש נקודת ייחוס מרכזית לפוסקים, למורי ההלכה ולציבור הרחב.
• קיצור שולחן ערוך – הרב שלמה גאנצפריד, לפי מנהגי אשכנז. בעקבות ספר זה נכתבו קיצורים לשולחן ערוך הסוקרים את מנהגי שאר העדות, חלקם כתובים לפי סדר הספר או כתוספת לספר.^[8]

ביהדות ספרד

הבן איש חי, מהפוסקים הבולטים בארצות האסלאם

גם בארצות האסלאם כתבו הרבנים השלמות על השולחן ערוך. לא כל הספרים נכתבו על פי מבנה השולחן ערוך. המפורסמים מבין ספרים אלה הם:

• שתילי זיתים, וראשי בשמים של רבי דוד משרקי על חלק אורח חיים ויורה דעה בהתאמה.
• בן איש חי של רבי יוסף חיים מבגדאד. הספר נכתב על סדר פרשיות התורה, רבים מפסקיו על דרך הקבלה. כשדעת הרמ"א חלוקה על השולחן ערוך להחמיר, נוטה המחבר להחמיר כדי לצאת ידי הכל.
• ערך השולחן לרבי יצחק טייב.
• כף החיים - ספרו של רבי יעקב חיים סופר על אורח חיים וחלק מיורה דעה. הרב סופר לא זכה לסיים את ספרו, ועל פי בקשת בנו הושלם על ידי הרב עובדיה יוסף.
• שולחן ערוך המקוצר - נכתב על ידי הרב יצחק רצאבי. ספר הלכה לקהילת יוצאי תימן. שמונה כרכים (כרגע). בסוף הספר נספח על פסיקות של השו"ע נגד הרמב"ם.
• נתיבי עם - נכתב על סדר השולחן ערוך על ידי רבי עמרם אבורביע על פי מנהגי ירושלים.
• ילקוט יוסף - ספרו של הרב יצחק יוסף, ובו פסקי דינים לנוהגים בשיטת השולחן ערוך ובדרכו של הרב עובדיה יוסף.
• עריכת שולחן - נכתב על ידי הרב שלמה קורח. ספר הלכה ומנהגים לקהילת יוצאי תימן. 13 כרכים.
• קיצור שולחן ערוך, עם פסיקה לבני הספרדים - הרב מרדכי אליהו, פסיקה על-פי הבן איש חי.
• הלכה ברורה - בדומה לילקוט יוסף הספר מבוסס על פסקי הרב עובדיה יוסף, אביו של המחבר הרב דוד יוסף. הספר בנוי בצורת המשנה ברורה בעיקר לפי מנהג הספרדים אך מביא בספרו גם את מנהגי אשכנז. על כל סעיף בשולחן ערוך מובאות ההלכות הקשורות לסעיף ובנוסף לכך מובאים טעמי ההלכה ומקורות ההלכה.
• פסקי תשובות סדרה בעלת שבעה כרכים על חלק אורח חיים, לפי סדר המשנה ברורה, שחוברה על ידי הרב שמחה בן ציון רבינוביץ (רב בשכונת רמת שלמה בירושלים, מביא ומבאר הלכות ומנהגים שונים, ופסקים לחידושים טכנולוגיים שונים, ומקובל מאוד בקהילות החסידים.

בארץ ישראל

כיום כשחלק גדול מהעם היהודי עלה לארץ ישראל, ובארץ חיים ולומדים יחד בני העדות השונות. נכתבו ספרי הלכה מתוך סקירה של מנהגי העדות השונות, לדוגמה:

• מקור חיים - ספרו של הרב חיים דוד הלוי, המבאר את ההלכות עם הקדמה רעיונית קצרה, הן מתוך הפסיקה הספרדית והן מתוך זו האשכנזית.
• פניני הלכה - ספרו של הרב אליעזר מלמד, הלכות בטעמן מבוארות מהיסודות ועד ההלכה למעשה, בתוספת הקדמות בענייני אמונה ומחשבה.

ספרות השו"ת

ראו גם – שאלות ותשובות

לצד אלה המשיכה להיכתב ספרות השו"ת הענפה. בה פוסקי ההלכה התמודדו עם מקרים פרטיים מסובכים ותוך כך ביררו לעיתים קרובות את ההלכה באופן כללי לעניינים אחרים, תוך כדי צירוף מקורות הלכתיים מהש"ס והפוסקים המאוחרים. במאה ה-17 נדידת יהודים מפולין למערב אירופה עוררו שאלות הלכתיות רבות, בתקופה זו נכתבו ספרי שו"ת רבים.^[9] בין כותבי ספרי השו"ת ניתן למצוא את:

• רבי ישראל איסרלן מחבר הספר תרומת הדשן נחשב לספר השו"ת הראשון בתקופת האחרונים.^[3]
• רבי יחזקאל לנדא, מחבר הספר נודע ביהודה, רב העיר פראג ומגדולי הפוסקים במאה ה-18.
• רבי יהודה לייב שניאורי, מחבר הספר שארית יהודה, אחיו של אדמו"ר הזקן יד ימינו והחוזר שלו, מגיד מישרים ומורה צדק מינוביץ'.
• רבי משה סופר, מחבר הספר שו"ת חתם סופר, אב בית דין וראש ישיבת פרשבורג, מגדולי הרבנים והפוסקים האחרונים.
• רבי חיים פלאג'י, מחבר הספרים חקקי לב, לב חיים, חיים ושלום וחיים ביד, מגדולי חכמי איזמיר.
• רבי מנחם מנדל שניאורסון, מחבר הספר צמח צדק, אדמו"ר של חסידות חב"ד.
• רבי יוסף חיים, מחבר הספר רב פעלים, רב העיר בגדאד ומגדולי פוסקי ההלכה של יהדות ארצות האסלאם.
• רבי אברהם בורנשטיין, מחבר הספר אגלי טל על הלכות בורר, ושו"ת אבני נזר, רב והאדמו"ר מסוכוטשוב.
• רבי אברהם יצחק הכהן קוק, מחבר הספרים אורח משפט, דעת כהן, עזרת כהן ומשפט כהן, הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב.
• רבי משה פיינשטיין, מחבר הספר אגרות משה, ומגדולי הרבנים החרדים בארצות הברית במאה ה-20.
• רבי שמואל הלוי וואזנר, מחבר הספר שבט הלוי, רב שכונת זכרון מאיר וראש ישיבת חכמי לובלין בבני ברק.
• רבי עובדיה יוסף, מחבר הספרים יביע אומר, יחוה דעת וחזון עובדיה, הראשון לציון והרב הראשי לישראל ונשיא מועצת חכמי התורה.
• רבי בן ציון אבא שאול, מחבר הספר אור לציון, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הרבנים הספרדים בארץ ישראל במאה ה-20.
• רבי חיים דוד הלוי, מחבר הספרים עשה לך רב ומים חיים, הרב הראשי של ראשון לציון ותל אביב יפו וחבר מועצת הרבנות הראשית.
• רבי מרדכי אליהו, מחבר הספרים שו"ת הרב הראשי, מאמר מרדכי, דברי מרדכי וקול אליהו, הראשון לציון והרב הראשי לישראל.

פרשנות התלמוד

ראו גם – פרשני התלמוד בבלי האחרונים

ר' חיים הלוי סולובייצ'יק, הפיץ את שיטת בריסק ללימוד הגמרא בדרך הלוגיקה

פרשנות התלמוד התמקדה בתחילת תקופת האחרונים בתחילתה בשיטת החילוקים, שהתפתחה על ידי רבי יעקב פולק בתחילת המאה ה-16, לפלפול בסוגיות התלמוד. פלפול זה הגיע לעיתים לקיצוניות, שהתבטאה בעיסוק בפרטי פרטים וערימת תלי תלים של השערות והנחות שלא הייתה להן משמעות מלבד האתגר האינטלקטואלי. שיטת לימוד זו עוררה עליה ביקורת, גם מצד רבנים,^[3] והיא הוחלפה בלימוד בעל אופי חקרני יותר, שהתמקד בהבנה קונספטואלית של הרעיונות ההלכתיים ובפענוח הגורמים העקרוניים המשפיעים על מהלכי הסוגיה. דרך לימוד זו, שמופיעה כבר בפירוש קצות החושן של רבי אריה לייב הלר, הגיעה למיצוי בשיטת בריסק שפותחה בידי רבי חיים מבריסק.

בין מפרשי התלמוד בתקופת האחרונים נמנים:

• במאה ה-15: רבי עובדיה מברטנורא מפרש המשנה
• במאה ה-16: רבי שלמה לוריא, רבי בצלאל אשכנזי, רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס.
• במאה ה-17: רבי יום-טוב ליפמן הלר בעל ה"תוספות יום טוב", מפרש המשנה, רבי מאיר שיף (המהר"מ שיף).
• במאה ה-18: רבי יעקב יהושע פלק (הפני יהושע), רבי יחזקאל לנדא (הנודע ביהודה), רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), ורבי עקיבא איגר.
• במאה ה-19: רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, רבי יצחק מאיר אלתר ורבי שמואל שטראשון.
• במאה ה-20: רבי איסר זלמן מלצר, רבי אלחנן וסרמן, רבי אריה לייב מאלין, רבי שמואל רוזובסקי, רבי יעקב ישראל קניבסקי בספרו "קהילות יעקב", רבי משה שמואל שפירא, רבי נחום פרצוביץ, רבי עדין אבן-ישראל ורבי אברהם ארלנגר בספרו ברכת אברהם.

הגות: קבלה, חסידות ומוסר

תקופת האחרונים התאפיינה בעושר גדול של תורות הגותיות, בחלקן מיסטיות. למן הקבלה של האר"י ותורת המהר"ל, דרך תנועת החסידות ותנועת המוסר ועד ההגות המודרנית של הרב קוק והרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק.

קבלה

ערך מורחב – קבלה

בתקופת האחרונים, בעיקר לאחר גירוש ספרד, החל פרסום ספר הזוהר ותורת הסוד והקבלה, ראשוני המקובלים בתקופה זו היו מקובלי צפת והגדולים שבהם היו הרמ"ק, האריז"ל ותלמידו רבי חיים ויטאל, שנחלקה בין קבלת הרמ"ק, לבין הקבלה הלוריאנית המוכרת, במאה ה16 הקבלה התרכזה בעיקר בין מקובלי צפת ותלמידי האר"י.

בהמשך תקופת האחרונים התפרסמו הרמח"ל והרב שלום שרעבי, בשנת ה'תצ"ז הוקמה גם ישיבת המקובלים בית אל שמרכזה היה לימוד תורת הקבלה, בין ראשיה היו רבי שלום שרעבי, וגם כמה מהראשונים לציון היו מראשי הישיבה כדוגמת הרב יום-טוב אלגאזי, והרב חיים אברהם גאגין, ראשי הישיבה בתקופה מאוחרת יותר היו רבי שלום הדאיה ורבי עובדיה הדאיה, הרב מאיר יהודה גץ, וראש הישיבה הנוכחי הרב ישראל אביחי. ישיבות מקובלים נוספות נפתחו מאז ובין ראשיהם היו זקני המקובלים הרב מרדכי שרעבי והרב יצחק כדורי.

הקבלה הייתה גם מרכיב עיקרי ביסודות תנועת החסידות, דבר זה מתבטא בעיקר בתורתו של רבי יהודה אשלג, המכונה גם "בעל הסולם", בשל פירוש הסולם לתורת הקבלה, ומייסד חסידות קבלה, שרגא ברג, הוא מתלמידי תלמידיו.

חסידות

ערך מורחב – תנועת החסידות

בשנת ה'תצ"ד הקים הבעל שם טוב את תנועת החסידות, שתורתה מתבססת רבות על תורת הקבלה, ועל חשיבות תפילתם של היהודים הפשוטים, בין ראשי החסידות לאורך השנים היו המגיד ממזריטש, רבי מנחם מנדל מויטבסק, רבי שניאור זלמן מלאדי בעל "התניא והשו"ע", רבי מאיר (הגדול) מפרמישלאן, רבי מנחם נחום מטשרנוביל, רבי מנחם מנדל מוויטבסק, רבי יחיאל מיכל המגיד מזלוטשוב, רבי מנחם מנדל מרימנוב, רבי אברהם יהושע השל מאפטא בעל ה"אוהב ישראל", רבי אלימלך מליז'נסק בעל ה"נועם אלימלך", המגיד מטשרנוביל, רבי ישראל מרוז'ין, החוזה מלובלין, היהודי הקדוש מפשיסחה, רבי נחמן מברסלב, רבי שמחה בונים מפשיסחה, רבי ישראל – המגיד מקוז'ניץ, רבי משה לייב מסאסוב, רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי יצחק מאיר אלתר מגור בעל "חידושי הרי"ם", רבי שלום רוקח מבעלז, רבי מנחם מנדל הגר מקוסוב, ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם.

מוסר

ערך מורחב – תנועת המוסר

תנועת שהפתחתה במאה ה-18 וראשיה היו רבי ישראל מסלנט ורבו רבי יוסף זונדל מסלנט, הסבא מקלם והסבא מסלובדוקה.

פירוש המקרא

ראו גם – פרשני המקרא היהודים

נכתבו גם פירושים חדשים למקרא, כגון פירושי הרא"ם, המהרש"ל, המהר"ל, הלבוש והט"ז על פירוש רש"י. כלי יקר, "אור החיים הקדוש" לרבי חיים בן עטר, "חתם סופר על התורה", לרבי משה סופר, "משך חכמה" לרבי מאיר שמחה מדווינסק, "העמק דבר" לנצי"ב ופירושו של רש"ר הירש לתורה. במקביל נכתבו גם דרשות רבות המבארים את המקרא ומסודרים לפי סדר הפרשיות, חלקם בדרך החסידות, כמו על ידי החתם סופר, השפת אמת, השם משמואל, והבן איש חי.

ראו גם

• ראשונים
• ספרות תורנית

לקריאה נוספת

• הרב משה ליכטנשטיין, "ואת אחרֹנים אני הוא - תקופת האחרונים: מגמות וכיוונים", בתוך: נטועים טז, הוצאת תבונות, אדר תש"ע
• רשימת גדולי ישראל בתקופת האחרונים באתר תורת אמת
• על התקופות בתולדות התורה שבעל פה מאמר של נח עמינח, 1979, באתר דעת