גל הלם
ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
גל הלם (לפעמים רק הלם) הוא סוג של הפרעה המתקדמת בתווך. גלי הלם מאופיינים על ידי שינוי חד, כמעט בלתי רציף, בתכונות של התווך.[1] בחזית גל ההלם יש תמיד עלייה קיצונית בלחץ, בטמפרטורה ובצפיפות של הזורם. כמו כל הגלים, הוא נושא עמו אנרגיה ויכול להתקדם דרך תווך (מוצק, נוזל, גז ופלזמה). במקרים מסוימים בהיעדר תווך חומרי, למשל באמצעות השדה האלקטרומגנטי.


גל הלם נוצר כאשר קיימת הפרעה בתווך שמתקדמת מהר יותר ממהירות הקול בתווך.[2] קיים אזור המושפע מההפרעה ("יודע" עליה) ואזור סמוך שאינו מושפע כלל, כי המידע על ההפרעה מתפשט במהירות הקול. אפשר לתאר גל הלם כשכבת המעבר בין שני התחומים, התחום המושפע מההפרעה והתחום שאינו מושפע.
כאשר גל הלם מתקדם בתווך, האנרגיה הכוללת נשמרת אולם האנרגיה שיכולה להפוך לעבודה פוחתת והאנטרופיה עולה. אפקט זה מוסיף, למשל, כוח גרר למטוס על קולי.
Oops something went wrong: