Loading AI tools
תבואה או פירות שנלקחו מעם הארץ, שאין ודאות שאכן הופרשו מהם התרומות ומעשרות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דְמאי הם תבואה או פירות שנלקחו מעם הארץ, שאין ודאות שאכן הופרשו מהם תרומות ומעשרות.
הלכות ה'דמאי' נידונו במסכת דמאי שהוקדשה כולה לנושא זה.
על פי תקנת חז"ל, הלוקח גידולי קרקע מעם הארץ חייב לעשר אותם מחמת הספק. תקנת דמאי מיוחסת במשנה, וביתר פירוט בתלמוד[1] ליוחנן כהן גדול, שחי בתקופת בית המקדש השני. וכך כתב הרמב"ם[2]:
"בימי יוחנן כהן גדול, שהיה אחר שמעון הצדיק, שלחו בית דין הגדול ובדקו בכל גבול ישראל, ומצאו שהכול זהירים בתרומה גדולה ומפרישין אותה, אבל מעשר ראשון, ומעשר שני, או מעשר עני היו עמי הארץ מישראל מקילין על עצמן, ולא היו מפרישין אותן. לפיכך גזרו שלא יהיה נאמן על המעשרות, אלא אנשים נאמנים כשרים, אבל עמי הארץ - פירותיהן ספק, ואינן נאמנין לומר מעושרין הן. וזה הוא הנקרא דמאי."
לפי התלמוד[3]תקנת דמאי הותקנה על אף המציאות שבה רוב עמי הארץ אכן היו מעשרין את התבואה, ומכיוון שמדין תורה הולכים אחר הרוב, הקלו באיסור דמאי והתירו להשתמש בפירות דמאי כגון לעניים ולאכסניה[4][5]. על כן, הדמאי כשלעצמו - בניגוד לטבל, נחשב דבר הראוי לאכילה, ולכן ניתן להשתמש בו לעירוב חצרות, עירוב תחומין ועירוב תבשילין, וכן מזמנים עם אדם שאכל דמאי[6].
החובה להפריש דמאי חלה על כל גידולי הקרקע בהם נוהג דין תרומות ומעשרות. ולא בגידולי קרקע שברובם באים מההפקר ואינם חייבים במעשרות.
לא ניתן להפריש מתבואה שהיא דמאי על תבואה אחרת, על אף שגם היא דמאי, כיוון שיש חשש שאחת מהתבואות הופרש ממנה המעשר ומהשנייה לא, ונמצא שמפריש ממעושר על אינו מעושר ('מהפטור על החיוב') ולהפך, בניגוד לטבל שניתן להפריש מטבלים של אנשים שונים[7].
כאמור, התבואה שנקנית מעם הארץ חייבת מספק בהפרשת תרומות ומעשרות, אמנם דיני הפרשת תרומות ומעשרות מ'דמאי' שונים מהפרשתם מטבל ודאי:
תרומה גדולה - מדמאי אין צורך להפריש תרומה גדולה, מאחר שגם עמי הארץ הקפידו על תרומה גדולה, מאחר שהאוכל תרומה ללא הפרשת תרומה גדולה עונשו מיתה בידי שמיים.
מעשר ראשון ומעשר עני - חובה לקרוא להם שם (להחיל עליהם את המעשר) אבל אינו צריך להפריש ולתת ללוי או לעני, מאחר שאין ודאות שלא הופרשו מעשרות אלו מהתבואה, ומכיוון שכך על פי הכלל ש'המוציא מחברו עליו הראיה', הלוי והעני צריכים להוכיח שלא הופרשו מעשרות כדי לקבל את המעשר. מעשר ראשון ומעשר עני אינם קדושים, ומותרים באכילה גם לישראלים.
תרומת מעשר - צריך להפריש ולתת לכהן, מאחר שיש איסור באכילתם לאדם שאינו כהן.
מעשר שני - צריך לקרוא שם, ולאוכלו בירושלים, ותיקנו להפריש מעשר שני מאחר שהבעלים אוכלים אותו בעצמם אז אין הפסד מרובה[8].
לדעת הרב אברהם ישעיהו קרליץ[9] תקנת הדמאי נוהגת גם בזמננו, ולכן אף הקונה פירות בשוק, מאדם שלא קבל עליו 'חברות', דין הפירות כדמאי וחייב להפריש מהם תרומות ומעשרות, וכך נוהגים כיום ההולכים בשיטתו (חזונאישניקים) להפריש מכל תבואה או מאוכל שנעשה ממוצרים המחויבים במעשרות.
לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה סימן סב) בזמננו בטלה תקנה זו ואין לה משמעות כיום. בימינו מי שאינו מפריש מעשרות לרוב גם אינו מפריש תרומה גדולה, ועל כן המציאות היא שונה.
לפירוש הביטוי דמאי קיימות סברות אחדות, אותן ניתן לחלק בין אלו המקשרות את המילה דמאי לעמי הארץ לבין אלו המקשרות אותה למושג הכללי של ספק:
האטימולוגיות האחרות שהוצעו למילה "דמאי" מקשרות בין "דמאי" לבין ספק.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.