Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משנותיה הראשונות ועד היום, מדינת ישראל הואשמה לא פעם בכך שהיא נותנת חסות ממלכתית לטרור, וכן ביצעה פעולות טרור מדינתי.
הטענות מועלות בדרך כלל על ידי ארגונים אנטי ישראליים וכן על ידי מספר מדינות ריבוניות שחלקן מוגדרות על פי החוק הישראלי כמדינות אויב וחלקן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, בין המדינות שמאשימות את ישראל בביצוע טרור מדיני או מימון פעולות טרור הן איראן, לבנון[1], סוריה[2], טורקיה, בוליביה[3] ותימן[4].
בתחילת שנות החמישים אירעה סדרת אירועי חבלה בבגדאד שבעיראק כנגד יעדים יהודיים. קיימת מחלוקת סביב זהותם ומטרתם האמיתית של האחראים, ונושא זה נותר בלתי פתור.
שני פעילים במחתרת הציונית בעיראק נמצאו אשמים על ידי בית המשפט העיראקי בהפצצות, ונידונו למוות. לאחר מכן נידונו למאסר עולם שבעה עשר נוספים שנמצאו אשמים[5]. לטענת השלטונות העיראקיים, הפעילים הם סוכנים ישראליים שפעלו בעיראק[6]. רבים מיהודי עיראק בישראל שחיו בתנאים גרועים האשימו את הפעילים הציוניים ואת תנועת המחתרת הציונית העיראקית.[7] על פי התאוריה, פעילים ציוניים ביצעו את ההתקפות "במטרה למקד את תשומת לבה של ממשלת ישראל במצוקת היהודים", והיא נתפסה כסבירה ביותר על ידי משרד החוץ הבריטי.[8][9] מברקים בין סוכני המוסד בבגדאד לממונים עליהם בתל אביב נותנים את הרושם שאף קבוצה לא ידעה מי אחראי לפיגוע. ישראל הכחישה בעקביות מעורבות בהפצצות.[10]
"פרשת לבון" היא פעולה חשאית ישראלית לא מוצלחת שנערכה במצרים בקיץ 1954. כחלק מאסטרטגית דגל כוזב[11], גייס אגף המודיעין קבוצת יהודים במצרים במטרה להטמין פצצות בתוך יעדים אזרחיים, בתי קולנוע, ספריות ומרכזי חינוך מצריים, אמריקאים ובריטים. התכנון היה להאשים את ארגוני הטרור המצריים כאחראים להתקפות במטרה ליצור אווירה של אלימות מספקת וחוסר יציבות, ובכך לגרום לממשלת בריטניה לשמור על כוחותיה הכובשים באזור תעלת סואץ שבמצרים.[12] הפיצוצים נקבעו כמה שעות לאחר שעת הסגירה ולא גרמו להרוגים כלשהם. עם זאת, פעיל מת כאשר פצצה שהוביל לאולם קולנוע נדלקה בכיסו בטרם עת. בנוסף, שני פעילים התאבדו לאחר שנתפסו ושני פעילים נוספים נשפטו, הורשעו והוצאו להורג על ידי השלטונות המצריים.
המבצע נודע בסופו של דבר כ"העסק הביש". בעקבות פעולה זו, נאלץ שר הביטחון הישראלי פנחס לבון להתפטר. אף על פי שישראל הכחישה כל מעורבות במבצע במשך 51 שנים, הפעילים ששרדו זכו לכבוד על ידי נשיא מדינת ישראל משה קצב בשנת 2005.[13]
לאחר הפיגוע בנהריה שהתרחש בשנת 1979 בידי חמושים מהחזית לשחרור פלסטין, הרמטכ"ל רפאל איתן הנחה את מפקד פיקוד הצפון, אביגדור בן-גל, להתנקש בבכירי הארגון ובפעיליו.[14] הפעולות שאושרו על ידי הרמטכ"ל נשמרו בסוד מפני המטה הכללי של צה"ל ומרבים בממשלת ישראל.
החל מיולי 1981, עם סדרת אירועי חבלה במשרדי אש"ף במערב ביירות, נשמעו הטענות שהאחראים להתקפות הם פעילי קבוצה לבנונית שנקראה "החזית לשחרור לבנון מזרים" ושהארגון מנוהל בעצם על ידי סוכנים ישראלים[14].
הארגון היה אחראי לעשרות פיגועים ומאות הרוגים. עד אוקטובר 1981 נמנו 308 הרוגים בפיגועי הארגון[15]. הארגון חדל לפעול בסוף שנת 1983.
ישראל ואיראן הן שתי מדינות אויב. אף שמעולם לא היו במלחמה באופן פורמלי, שתי המדינות מבצעות מאמצים כבירים במטרה לערער את השפעת האחרת בזירה הבינלאומית - דיפלומטיים, כלכליים וצבאיים. מאמצים אלו כוללים שימוש בסמכויות (לרוב חמושות), המאפשרות עימות עקיף בין המעצמות, ובמקרה של טרור איראני - חמאס וחזבאללה, מלחמה מוחלטת. בעבר נטען כי ממשלת ישראל תמכה בקבוצות חמושות שונות בסכסוך עם שלטון איראן[16]. כמו כן האשימה ממשלת איראן את ישראל באחריות לרצח מדעני גרעין איראנים (אנ') כדי לשבש את תוכנית הגרעין האיראנית.
בכתבה שפורסמה ב־Foreign Policy בשנת 2012, סוכני מוסד ישראלים התחפשו לקציני CIA, ובאמצעות כך גייסו פעילי ג'ונדאללה לצידם. חלק מהתמיכה באות לביטוי באמצעות ביצוע פעולות "דגל כוזב" כנגד איראן[18][19].
לדברי אריק דרייצר, "בזכות האתר ויקיליקס תיעדו את העובדה שישראל כבר מזמן ניסתה להשתמש בקבוצות כורדיות כגון מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטן כנגד השלטון האיראני"[20].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.