Loading AI tools
שיר מאת חיים נחמן ביאליק מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכניסיני תחת כנפך הוא שיר שכתב חיים נחמן ביאליק. השיר פורסם לראשונה בי"ב באדר תרס"ה (1905), והוא משיריו הנודעים ביותר של ביאליק. השיר זכה למספר לחנים ולביצועים רבים של זמרים עבריים.
הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ |
בשיר חמישה בתים בני ארבע שורות כל אחד, כאשר הבית האחרון זהה לראשון. בכל בית נחרזת השורה השנייה עם הרביעית.
בבית הראשון פונה הדובר ומבקש את חסותה ותמיכתה של הדמות שהוא פונה אליה:
בשני הבתים הבאים, המקבילים זה לזה, מגלה הדובר את סוד ייסוריו. תחילה:
ולאחר מכן:
בבית הרביעי מגלה הדובר את הגורם לייסוריו - התסכול שהוא חש לאחר שנכזבה תקוותו:
הבית החמישי הוא חזרה על הבית הראשון, ובכך נוצרת מעגליות בשיר.
הציירת אירה יאן, שנודעה כאהובתו של ביאליק, התייחסה אל השיר, באחדים ממכתביה לביאליק, כשיר שנכתב למענה. חוקרת הספרות זיוה שמיר מציינת שבאותה מידה יכולה הייתה גם אשתו של ביאליק להבין את השיר כמיועד לה, ומוסיפה: "כשם שלפנינו שיר המתאים להפליא לשתי נשים ולשני יעדים, השונים זה מזה תכלית שינוי (שיר שיבה הביתה, לאישה החוקית ולקן הנטוש, ושיר התנצלות לפני האישה הזרה על הפרֵדה ועל כישלון האהבה), לפנינו גם שיר אישי ורגשי עד מאוד ושיר אידאי והגותי בעת ובעונה אחת".[1] לדברי הלל ברזל, "הפנייה ב"הכניסיני" היא לדמות החורגת מגדר של אהובה; אם ואחות, שכינה בעלת כנף".[2]
אף שתלונתו של הדובר ”הֵיכָן נְעוּרָי?” והמשכה ”מַה-זֹּאת אַהֲבָה?” מנוסחים כתלונה אישית, מציינת זיוה שמיר שניתן לראות בה תלונה קולקטיבית, על אורח החיים היהודי בתקופת כתיבתו של השיר - "עם, שרוב בניו נכנסו אז לאוהלה של תורה ובעוּלה של תורה בגיל ארבע-חמש, ורוב בניו הובלו אל החופה בעודם קטינים, אכן לא ידע נעורים ואהבה מַהם".[1]
חוקר הספרות, אבנר הולצמן, טוען, שהשיר חורג מעבר להקשר ביוגרפי מצומצם. כמה מוטיבים בשיר, כמו כנף אימהית מגוננת, שנמצאת גם ב"לבדי", החיפוש אחר הנעורים הגזולים, שנמצא גם ב"ואם ישאל המלאך", הווידוי על העדר אהבה, שניתן למצוא גם בשיר "עם דמדומי החמה", למשל - כל אלו ועוד, הם ביטויים ברורים לווידויו של ביאליק על חייו שהתרוקנו מאהבה ומתוכן, ממשמעות ומתכלית, והוא מבקש מהנמענת עזרה ומחסה. שיר זה, לדעתו, מבטא את אחת האמירות האישיות המיוסרות והנואשות ביצירתו של המשורר.[3]
דבורה סילברסטון-סיון מפרשת את המעגליות שיוצר הבית האחרון כ"תחושה של אין מוצא. הדובר, אחרי כל המהֲלך שמתואר בשיר, מגיע לנקודת הבראשית. אין לבעייתו ולייסוריו פתרון, ולכן המוצא היחיד הוא בנכונות של הנמענת לאפשר לו להיכנס תחת כנפיה ולהיות מחסה לתפילותיו הנידחות."[4] היא מציעה פירוש אחר למעגליות, כמשלימה מהלך הגיוני: בבית הראשון בקשתו של הדובר אינה מובנת במלואה, משום שחסרים פרטים. לאחר השלמת פרטים אלה בשלושת הבתים הבאים, חוזר הדובר על בקשתו, ובשלב זה "מבינים גם הנמענת וגם הקורא מה עומד מאחורי הבקשה".[4]
אריאל הירשפלד התייחס אף הוא למעגליות שבשיר:
השיר הולחן בלחן עממי ממזרח אירופה, ואחר כך על ידי מלחינים אחדים, בהם: אלכסנדר קריין ב-1916, שמואל אלמן ב-1935, פאול בן-חיים ב-1940 ומנחם אבידום ב-1955.[6]
השיר זכה לביצועים אחדים של זמרים עבריים, ובהם נחמה הנדל ששרה אותו בלחן עממי בשנת 1960, ובעקבותיה הלכו אסתר עופרים, אורה זיטנר וריטה. יוני נמרי, ובעקבותיו שלישיית המעפיל ויהורם גאון ביצעו בלחן של נורית הירש; אריק איינשטיין בשנת 1980 בלחן של מיקי גבריאלוב. כמו כן, ביצעו אותו אוריאל שלומי במחרוזת השנייה באלבום "הקסם השחור", יואב יצחק באלבום "על גג העולם" והפרויקט של רביבו במחרוזת העשירית באלבום "מה נותר מאלה".
באחדים מהביצועים הושמט הבית הרביעי של השיר. בביצוע של אריק איינשטיין חוזר הבית הראשון גם אחרי הבית השני והבית השלישי, ובכך הופך לפזמון חוזר; כמו כן בביצועו, שינה איינשטיין את צמד המילים שנכתבו במקור "קַן-תְּפִלּוֹתַי" ל"קֵן-תְּפִלּוֹתַי". בביצוע של יהורם גאון מוכפל הבית השני, והבית הרביעי מושמע ארבע פעמים. דוד לביא, ששר את השיר במסגרת "כוכב נולד", נצמד למילותיו המקוריות, ללא השמטה וללא תוספות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.