הצבא הרומי בתקופת הקיסרות המאוחרת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הצבא הרומי בתקופת הקיסרות המאוחרת הוא השם שנתנו היסטוריונים לצבא האימפריה הרומית החל מתקופת שלטונו של דיוקלטיאנוס שהחלה בשנת 284 ובמהלך שלטונו של קונסטנטינוס, שני רפורמטורים גדולים ששינו את האימפריה הרומית, חלוקתה השלטונית ואת המערכת הצבאית באופן מהותי. צבא זה אף על פי שעבר שינויים נוספים נותר בבסיסו דומה עם חלוקת האימפריה לשתיים בסוף שלטונו של תיאודוסיוס הגדול, הצבא המשיך להגן על רומא עד סופה של האימפריה הרומית המערבית בימי שלטונו של רומולוס אוגוסטולוס ובמקביל המשיך לשמש כצבא הרומאי של האימפריה הרומית המזרחית עד לשלטונו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית.[1] צבא זה לעיתים נקרא במחקר בשם "הצבא הביזנטי המוקדם".[2]
השינוי במבנה הצבא של הקיסרות המאוחרת, בהשוואה לצבא הפרינקיפט, נבע משינוי שיטת הממשל וחלוקת האימפריה ל 2 חלקים עצמאיים למחצה. מדובר בסדרת רפורמות מעמיקות שהביאו לשינויים משמעותיים באופיו של הצבא הרומאי. מספר החיילים שהיו מוצבים לאורך הגבולות פחת באופן משמעותי והלגיונות הפכו לחיל מצב מקומי. יחידות העילית שהיו מבוססות על חיל רגלים במשך מאות שנים הפכו ליחידות חיל פרשים. הרכב החיילים ביחידות הצבא השתנה אף הוא: החיילים שהיו אזרחי רומא - עמוד השדרה של הלגיונות המסורתיים איבדו את מקומם וחשיבותם ואת מקומם תפסו חיילי יחידות שבעבר הוגדרו כיחידות עזר או יחידות משלימות ( auxillia) שהורכבו מחיילים ממוצא גרמאני רובם גותים או סרמטים. רפורמה זו הייתה מחויבת המציאות לאור הדלדלות האוכלוסין בגין מחלות ומגיפות שהיו סימן היכר של המאה השלישית ובגין מלחמות אזרחים בלתי פוסקות.[3] אחת מהתוצאות של הרפורמות הייתה הגדלת מצבת כוח האדם של הצבא הרומאי, ההערכה במחקר המודרני היא צבא הפרינקיפט מנה כ 250,000 חיילים וצבא הקיסרות המאוחרת מנה, בשיאו כ 500,000 חיילים[4] על מנת למלא את שורות הגדלות של הצבא הונהגו מספר ערוצים של גיוס טירונים, ערוץ אחד היה גיוס בכפייה של עובדי חווה ואריסים, שכירי חרב בעיקר גרמאניים שמילאו את שורות יחידות העילית אך היו ללא זיקה לתרבות או המסורת של האימפריה הרומית. בשיאו התבסס צבא האימפריה המאוחרת על יחידת שדה גדולה, ששמה היה קומינטאטנסס (comitatenses) שליוותה את פמליית הקיסר במערכות השונות לאורך גבולות האימפריה. יחידות המשנה של קומינטאטנסס נקראו בשמות המסורתיים: לגיונות, חיילות עזר. הלגיון היה יחידה צבאית בת 1000 חיילים ובראשו עמד טריבון צבאי החיילים ללגיון גויסו בעיקר מיחידות חיל מצב שהוסטו מהגנת הגבולות וחלקם מקוהורטות של חיילות עזר שקיבלו מעמד של לגיון. יחידות העזר היו יחידות העילית שגויסו משבטים גרמאניים או גאלים, כל יחידה מנתה 500 פרשים. חיל המצב הלימיטאני (limitanei) שהיווה כוח שהיה מסופח לפרובינקיה ספציפית ובדרך כלל היה מוצב בגבולה ותפקידו על לשמור עליה מפלישה, כוח זה היה תחת פיקודו של המפקד האזורי (dux) ולעיתים חלשו על פרובינקיה אחת ולפעמים על מספר פרובינקיות. הסדר זה השלים את התהליך של ניתוק המנהל האזרחי של הדיאוקסיות והפרובינקיות מהפיקוד הצבאי.[5]