הקפת כף בוז'דור

כף בוז'דור הוא חצי אי בצפונה של סהרה המערבית לחופי האוקיינוס האטלנטי. עד למאה ה-15 היה כף זה ידוע לאירופאים כנקודה בלתי אפשרית להקפה לכיוון דרום. ב-1434 היה ז'יל איאנש לאדם הראשון אשר הקיף את כף בוז'דור.

כף בוז'דור
بوجدور
Cabo Bojador

נתונים גאוגרפיים
מיקום	סהרה המערבית
קואורדינטות	26°8′N 14°30′W
סוג	חצי אי
נתונים מדיניים
מדינה	סהרה המערבית
אוכלוסייה	42,651 (2014)
עיר ראשית	בוז'דור
מגלה	ז'יל איאנש (הראשון שהקיף אותו)
תאריך גילוי	1434
(למפת סהרה המערבית מוגדלת)   לעיון סמארה בוז'דור דאחלה ביר גנדוז מרוקו א. מאוריטניה האוקיינוס האטלנטי האיים הקנריים כף בוז'דור (למפת סהרה המערבית רגילה)   לעיון סמארה בוז'דור דאחלה ביר גנדוז מרוקו א. מאוריטניה האוקיינוס האטלנטי האיים הקנריים כף בוז'דור

רקע

האוקיינוס האטלנטי התיכון והאוקיינוס האטלנטי הדרומי היו האחרונים שבהם החלו לשוט. הפולינזים, במקור מדרום-מזרח אסיה, עברו אלפי קילומטרים באוקיינוס השקט והתיישבו באזור שהתפרש מאיי שלמה במרכז האוקיינוס השקט ועד לאי מדגסקר במערב האוקיינוס ההודי. הסינים הגיעו עד לחוף המזרחי של אפריקה בסביבות קניה, אך גם הסינים וגם הפולינזים לא עברו את מצר מוזמביק לכיוון הקצה הדרומי של אפריקה והאוקיינוס האלטנטי. הוויקינגים לעומת זאת הגיעו לגרינלנד ולקצה המזרחי של אמריקה הצפונית. מלחים פחות הרפתקנים הקפידו לשמור על מרחק קטן מהחוף, כאשר נעו כמו סרטנים לאורך חופי האוקיינוסים. בסגנון שיט זה ספינות צלחו את חופי צפון אירופה, מזרח אפריקה, ודרום מזרח אסיה מבלי להיות יותר מיום אחד בלי לראות אדמה.

אף קבוצה של מלחים לא חצתה את מרכז האוקיינוס האלטנטי וחזרה, על אף 3,000 שנות ניסיון בשיט סביב הים התיכון ולמרות ההצלחה של הוויקינגים צפונה יותר. הפיניקים ניסו לחצות את המכשול, כאשר גם הם וגם היוונים והרומאים נכשלו. כך גם כל הערבים והאירופאים שניסו אחריהם.

השמועות על קושי החצייה נפוצו בכל רחבי אירופה. כולם הבינו שלא ניתן לחצות את הכף דרומה. כל זה השתנה בתחילת המאה ה-15.

ז'יל איאנש (אנ') היה נווט פורטוגלי בחצרו של הנסיך אנריקה הספן, אשר היה אחראי על תחילת מסעות הגילויים האירופאיים. הנסיך שלח את איאנש להקיף את הכף לראשונה ב-1424. לאחר מכן היו עוד ניסיונות כושלים רבים, עד להצלחה בשנת 1434.

נתונים גאוגרפיים

קו החוף של כף בוז'דור לא נראה כאתגר גדול מבחינת שיט סביבו. הכף לא בולט עמוק לאוקיינוס, וכפים לדרומו בולטים הרבה יותר, אך הרוחות וזרמי האוקיינוס באזור הם הגורמים שהכשילו את השייטים עד אותה תקופה. הרוחות מגיעות מפנים היבשת ונושבות בחוזקה בכיוון מערב מעל לכף וממשיכות דרומית לאיים הקנריים ועד לברזיל. זרמי האוויר מכריחים כל ספינה אשר יעדה לשוט דרומה, לשוט במקום זאת מערבה. חמור מכך, הרוחות סוחפות איתן חול ממדבר סהרה עמוק לתוך האוקיינוס ומונעות בכך מעבר בקרבת החוף.

בנוסף, המים בקרבת הכף רדודים לאורך 30 מיילים ימיים. כל הגורמים הללו הכריחו את הספינות לשוט מבלי לראות את החוף.

במרחק כזה מן החוף בעת ניווט באוקיינוס חובה להתחשב בגורם נוסף - זרמי הים.

טכניקת הניווט החדשנית של איאנש ומציאת נתיב שיט מסביב לכף

משולש זרם

עד לתחילת המאה ה-15 טכניקות הניווט הימי התפתחו מאוד. מפות לניווט ימי פותחו בים התיכון ומצפן לניווט פותח על ידי הסינים. אך אלה לא יכלו לעזור לאיאנש להתגבר על זרמי הים החזקים והבלתי נראים. על מנת למדוד מרחק, נאלצו הימאים להשתמש בשיטת הניווט המשוער (Dead reckoning) הבלתי מדויקת, שכללה את מדידת מהירות הספינה באמצעות מד דרך ימי וחישוב מקורב של הדרך שהיא עברה. אך שיטה זאת התעלמה מרוחות וזרמים. במהלך השיט היה איאנש צריך לנווט את הספינה תוך כדי התחשבות בסטייה מהמסלול שהזרמים גרמו, אחרת היה נסחף מערבה מדי. שיט בכיוון הפוך לזרם לא היה אפשרי, בהתחשב במהירות הגדולה של הזרם.

תחילה היה איאנש חייב למדוד את מהירות הזרם, על מנת לדייק בחישוב של כמות הסטייה הנגדית שהיה עליו לעשות כדי לפצות על הסטייה שנגרמה על ידי הזרם. איאנש הבין שעל מנת למצוא את נתיב השיט המדיוק, עליו להשתמש במשולש זרם (Current triangle), אשר בעזרת שימוש בטריגונומטריה מגלה את נתיב השיט שיש להשתמש בו. איאנש גילה שעליו לשוט צפונה יותר ממסלול שיט שלא היה מתחשב בזרם, וכך הצליח לשוט מסביב לכף, עלה על החוף ולקח משם כמזכרת צמח מקומי.

לקריאה נוספת

• Seeman, Erik. Canizares-Esguerra, Jorge. The Atlantic in World History: 1500-2000, Taylor & Francis, 2017. מסת"ב 9781351611718

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הקפת כף בוז'דור בוויקישיתוף

• הקפת כף בוז'דור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)