התחנה המרכזית הישנה של תל אביב
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התחנה המרכזית הישנה של תל אביב שימשה במשך 52 שנים כתחנת האוטובוסים המרכזית של תל אביב, ממנה יצאו אוטובוסים לנסיעות עירוניות ובין-עירוניות. בתחנה פעלו גם תחנות מוניות, והיא שימשה כמרכז מסחרי הומה.
 | |
| מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, פברואר 2008 | |
| תקופת הפעילות | 10 במאי 1942 – 31 ביולי 2009 (67 שנים) |
|---|---|
| מיקום |
 תל אביב-יפו, ישראל |
| קואורדינטות | 32°03′37″N 34°46′43″E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   התחנה המרכזית הישנה של תל אביב  | |
  | |
.JPG)
ב-18 באוגוסט 1993 עברה פעילות האוטובוסים והמוניות לתחנה המרכזית החדשה, ושמה של התחנה המרכזית שונה לשמה הנוכחי "התחנה המרכזית הישנה של תל אביב".
ב-31 ביולי 2009, לאחר 67 שנות פעילות, הפסיקה "אגד" את פעילות הקווים שעוד נותרו בתחנה והעבירה אותם לתחנה המרכזית החדשה ולתחנות אחרות. באופן זה, סיים המקום את תפקודו כתחנת אוטובוסים. באוגוסט 2009 נהרסו חלק מהתחנות שנותרו על הרציפים בתחנה.
ב-21 במרץ 1938 התקבלה החלטה בעיריית תל אביב לפתוח בשטח הגובל מצפון מערב לשכונת הפועלים "נווה שאנן" תחנת אוטובוסים מרכזית ראשונה בתל אביב. התחנה נועדה להחליף את מסופי האוטובוסים שהיו מפוזרים ברחבי העיר, ובייחוד את המסוף הגדול של אגד, שהיה בקצה המערבי של שדרות רוטשילד. המיקום החדש נבחר גם בין השאר בשל הקרבה לתחנת הרכבת תל אביב דרום.
המניע העיקרי להקמת התחנה בשטח זה היה העובדה שהאוטובוסים העירוניים חנו באזור זה ממילא באותן שנים, שכן כיכר המושבות הסמוכה היוותה הצומת התחבורתי שממנו יצאו, עברו, וחנו חלק ניכר מן האוטובוסים בעיר ומחוצה לה.
בינואר 1940 נבנו רציפי התחנה לצד בניין מודרניסטי, שתכננו האדריכלים נחום זלקינד וורנר יוסף ויטקובר, ובניית התחנה הושלמה בדצמבר 1941, והיא החלה לפעול ב-10 במאי 1942.[1] היא נחשבה אז לתחנה המרכזית המתקדמת בארץ, וכללה מבני שירות מתקדמים, מעברים תת-קרקעיים בין הרציפים ושירותים ציבוריים שנמצאים באזור הטרמינל. בהתאם הרחובות מסביב לתחנה נקראו על שם חבלי הארץ: הגליל, הנגב, השפלה, השרון, והשומרון.
ב-1947 הוטל על התחנה עוצר למשך יום אחד.
במלחמת העצמאות שימשה התחנה נקודת היציאה לשיירות לירושלים ואף הופצצה על ידי מטוסים מצריים ב-18 במאי 1948[2][3] בהפצצה נהרגו 42 אנשים.
כבר בסוף שנות החמישים לא עמד מתחם התחנה שגודלו היה כ-10.5 דונם בלבד בעומס שהגיע לאלפי אוטובוסים ביממה בהם נסעו כחצי מיליון נוסעים, ובשל כך תחנות הקצה של רוב הקווים העירוניים של אגד ודן היו ברחובות נווה שאנן ולא בתחנה עצמה. תוכנית לספח לתחנה 6.5 דונם של השטח שבין התחנה לבין דרך פתח תקווה לא יצאה לפועל בשל ריבוי בעלויות על השטח והעלות הגבוהה של הקרקע.[4]
במשך שלושה עשורים כשהתחנה תפקדה מעל הקיבולת שלה, היא תוארה כך ב-1988:
מה שאמור להיות לב התחבורה הציבורית של גוש דן, עם דרכי גישה נוחות, בקרת תנועה משוכללת ונקיון מופתי - נראה במציאות כמו שוק סואן במדינה לא מפותחת. התחנה המרכזית היא ממלכה קטנה־גדולה. כל כך קטנה, עד שרוב הפעילות שלה נעשית מחוצה לה.
יום רגיל בתחנה המרכזית בת"א. באוויר עומד ריח צחנה חריף, מין תרכובת של סרחון פירות רקובים, עשן סמיך הנפלט ממנועי הדיזל, פלאפל מטוגן, שווארמה צלויה וגם שלוליות מים מעופשים וערימות אשפה פזורות על הכביש.
פחי־האשפה הצהובים הניצבים במרכז האזור צרים מלהכיל את כמויות האשפה הנדחסות לתוכם. רוב האנשים, שנאלצים לעבור דרך אחד המפגעים האקולוגיים החמורים בארץ, עושים זאת במהירות. כמעט בריצה על הכביש. מתחמקים בקושי מגלגלי האוטובוסים, המגיחים מתוך הרציפים ומאיימים לרמוס את העוברים ושבים. המדרכות, עמוסות בדוכנים, צרות מכדי מעבר המוני האנשים. ברקע נשמע רעש חזק ומתמיד של מנועי אוטובוסים ומוניות, מלווה בצווחות הרוכלים ומוזיקה צורמת של מלכי הקסטות. מין רחש אהד גדול שיכול להוציא מהדעת ומהכלים כל אדם נורמלי.
על כן ב-1963 החל להתגבש הפרויקט היזמי הידוע כמתחם "התחנה המרכזית החדשה של תל אביב".
לאחר פתיחת התחנה המרכזית החדשה תנועת האוטובוסים והמוניות עברה מהתחנה, אולם נשארו בה מספר קווים של דן ושל אגד, אך גם פעילות זו הצטמצמה בהדרגה לטובת התחנה המרכזית החדשה. לאחר מכן הפך רובו של המתחם לחניון לאוטובוסים ולמכוניות. בנוסף, המשרדים בתחנה הוסבו למשרדים של חברת האוטובוסים "אגד", וב-2001 נהרסו שלושה רציפים של התחנה.
ביולי 2009 שלחה עיריית תל אביב-יפו בולדוזרים בכוונה להרוס את רציפי התחנה המרכזית ולמחוק את המבנה ההיסטורי שלה מעל פני האדמה, אך הבניין ניצל והריסתו נמנעה בעקבות צו מניעה שהוציאו בעלי חנות עיתונים שהייתה ממוקמת במנהרה התת-קרקעית שמתחת לרציפים.[5]
ב-31 ביולי 2009 נסגרה התחנה המרכזית הישנה באופן סופי, לאחר שקווי האוטובוסים האחרונים של אגד שעוד יצאו ממנה לבת ים וחולון הועברו לתחנה המרכזית החדשה, מסוף וולפסון בחולון ומסוף ארלוזורוב בתל אביב.
באוגוסט 2009 פורסמה תוכנית להקמת מבנה חדש לבית הספר "מנשר לאמנות" בבניין ששימש בתור המשרדים של התחנה המרכזית הישנה, אך זה לא יצא בסוף לפועל.[6]
לאחר סגירתה פעלה במבנה התחנה וברחבת הרציפים, זירה של מפגשי תרבות המכונה "המרכזית". הזירה הוקמה על ידי קבוצת האמנים "שביל החלב" שהמשיכה את פעולתה במקום תחת השם "המרכזית". הקבוצה קיימה במקום פעילות קהילתית ואמנותית מתמשכת ממנה נוצרו שני אירועי תרבות בהם לקחו חלק מאות יוצרים ואלפי מבקרים: "פתוחה לרגל שיפוצים" ו"הסלון העצמאי - טאבו".[7]
ב-2017 הוקמו בבניין ששימש בתור המשרדים של התחנה המרכזית הישנה אשכול גנים, תחנת משטרה ומרכז יזמות עירוני בשם "הרציף". במקום שבו היו הרציפים הוקמה גינה ציבורית עם דשא גדול, מתקני משחקים מוצללים ומגרש כדורסל, וכן מגרש חנייה.
ממול בניין הטרמינל של התחנה ברחוב הגליל שכן בעבר "בית הספר לנהיגה של אגד".
בסמוך אל רציפי התחנה ברחוב השומרון נמצא "בית רוק", בית באר מן המאה ה-19.[8]
התחנה המרכזית הישנה, שכאמור הייתה מתחם הומה, הייתה מטרה למספר פיגועי טרור:
- 4 בספטמבר 1968: שלוש פצצות שהוטמנו בידי מחבלים, שתיים בתחנה המרכזית ואחת ליד קולנוע מרכז הסמוך התפוצצו. נרצח בן 65 מכפר סבא, ושניים נפצעו קשה.[9][10]
- 6 בנובמבר 1970: נרצח צעיר תושב בני ברק מפיצוץ רימון שהוטמן בפח אשפה ליד מסעדה בידי מחבלים.[11]
- 11 ביולי 1972: 11 נפצעו קל מפיצוץ מטען שהוטמן ליד חלון בשירותי הנשים בתחנה המרכזית.[12]
- 25 בינואר 2002: פצוע קשה ועשרה קל בניסיון לפיגוע התאבדות במסעדה במתחם התחנה המרכזית הישנה לשעבר. המחבל נהרג.[13]
- 17 ביולי 2002 ליל תשעה באב תשס"ב: שני מחבלים מתאבדים פוצצו עצמם ליד מסעדה ברחוב נווה שאנן סמוך למתחם התחנה המרכזית הישנה, בתקופה רוויית פעולות איבה ופיגועים. שניים נהרגו במקום, ישראלי ופועל זמני מסין, ועוד שלושה מהפצועים הרבים מתו מפצעיהם לאחר כשבוע - פועל נוסף מסין, פועל מרומניה וישראלי נוסף.[14][15]
- 5 בינואר 2003: פיגוע התאבדות כפול בתחנה, אשר גבה 23 קורבנות.
- התחנה המרכזית הישנה מופיעה בין היתר בסרטים "קוראים לי שמיל" ו"נערת הפרברים", וכן גם בקליפ לשיר בתוכנית "רחוב סומסום".
- בשנת 1983, עפרה חזה פרסמה מאמר במעריב על תחושת הגועל והפחד האוחזים בה במעבר במתחם התחנה המרכזית, תחת שלטי ה-XXX ופרסומות התועבה ובתוך הסחי, הביוב, הפיח והלכלוך השורים בכל.[16]
- התחנה המרכזית הישנה היא נושא שירה הנוסטלגי "התחנה הישנה" של להקת טיפקס מ-1995, "התחנה הישנה", שבו מתוארת התחנה בימי פעילותה.
- הקליפ לשירה של להקת הדג נחש, "אני מאמין", מתוך אלבומה 6 מ-2010, מצולם בשטח התחנה המרכזית הישנה, על רקע שטח הרציפים המרכזיים שנהרסו.[17]
- הקמת התחנה המרכזית, באתר עיריית תל אביב-יפו
- מרחוב אלנבי לתמח"ת - מבט היסטורי באתר אגד
- מייק הולר, הצחנה המרכזית. מעריב. 15 באוגוסט 1988
- אלי אלון, מי ישמור על התחנה הישנה?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 באוקטובר 2011
מדינת התחנה המרכזית: הזונות המוכות, הפשע והסמים, באתר nana10, 1 במרץ 2012 – התוכנית "פנים אמיתיות עם אמנון לוי" בה תיעוד של המציאות במתחם התחנה המרכזית הישנה של תל אביב בשנת 2012
אריק מירובסקי, שלי אליש, בקרוב זה יהיה רק זיכרון // מאז ועד היום: התחנה המרכזית הישנה בתמונות, באתר TheMarker, 23 בנובמבר 2014
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
