Loading AI tools
פיזיקאי אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וולטר האוזר בראטיין (באנגלית: Walter Houser Brattain; 10 בפברואר 1902, שיאמן, פוג'יין[1] – 13 באוקטובר 1987, סיאטל, וושינגטון[2]) היה פיזיקאי יישומי[3] אשר עבד במעבדות בל, שם המציא יחד עם ג'ון ברדין את טרנזיסטור המגע הנקודתי (אנ'), הטרנזיסטור הראשון, בדצמבר 1947[1][3][4].
בראטיין, 1956 | |
לידה |
10 בפברואר 1902 שיאמן, Fujian, שושלת צ'ינג |
---|---|
פטירה |
13 באוקטובר 1987 (בגיל 85) סיאטל, ארצות הברית |
ענף מדעי | פיזיקה, הנדסת חשמל |
מקום מגורים | ארצות הברית |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | John Torrence Tate, Sr. |
מוסדות | קולג' ויטמן |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | |
תרומות עיקריות | |
המצאת הטרנזיסטור | |
בשנת 1956 זכה בראטיין יחד עם ג'ון ברדין וויליאם שוקלי בפרס נובל לפיזיקה על מחקריהם במוליכים למחצה ועל גילוי אפקט הטרנזיסטור[5].
בראטיין נולד ב-10 בפברואר 1902 באמוי (כיום שיאמן), פוג'יין להורים אמריקנים, רוס בראטיין ואוטילי בראטיין[1][2]. בשנת 1903 חזרו לוושינגטון, ובשנת 1911 עברו לגור ולעבוד בחווה[2].
ב-1924 גמר את לימודיו לתואר ראשון דו-חוגי, בפיזיקה ובמתמטיקה, בקולג' ויטמן (אנ') בוואלה וואלה (אנ'), וושינגטון[6]. את התואר השני שלו, גם כן בפיזיקה, קיבל ב-1926 מאוניברסיטת אורגון[1][2][6], ובשנת 1929 קיבל דוקטורט בפיזיקה מאוניברסיטת מינסוטה, עם תזה בנושא "יעילות של עירור באמצעות פגיעת אלקטרון ופיזור אנומלי של אדי כספית"[2].
ב-1929 החל לעבוד במעבדות בל כפיזיקאי חוקר, ובתפקיד זה עבד עד יציאתו לגמלאות ב-1976[6], ועיקר מחקרו התעסק בתכונות שטח פנים של מוצקים[1].
במהלך מלחמת העולם השנייה, סייע באוניברסיטת קולומביה למחקר על זיהוי מגנטי של צוללות[6].
ב-1945, מעבדות בל פתחה קבוצה שהתמקדה במחקר בנושא הפיזיקה של המוצקים, בדגש על טכנולוגיות למטרות תקשורת. את הקבוצה ניהל ויליאם שוקלי, ואליה הצטרפו בראטיין וג'ון ברדין[2].
לאור התאוריות שרווחו באותו הזמן, תכנן שוקלי לטרנזיסטור, אשר היה מורכב מצילינדר מכוסה בשכבת סיליקון דקה שהורכב על צלחת מתכתית[7]. כאשר מתקן זה לא פעל, הוא מינה את בראטיין וברדין לברר מדוע לא עבדה[7].
בנובמבר 1947, גילו בראטיין וברדין כי במהלך הפעלת המתקן, התעבו מים פעם אחר פעם על הסיליקון, ובעקבות זאת ניסו להפעיל את המכשיר מתחת למים. ניסיון זה הביא להגברה הגדולה ביותר שמדדו עד אז[7]. בעקבות הגילוי, התעודד ברדין, והחליט לנסות להוסיף חתיכת זהב שתהיה בתוך הסיליקון ותוקף במים מזוקקים, דבר שהביא לשיפור קל[7].
בראטיין וברדין דורבנו לשפר את ההמצאה בעקבות התוצאות, ובמהלך השבועות שלאחר מכן ניסו להחליף את הסיליקון במספר מתכות שונות. לבסוף, הם החליפו את הסיליקון בגרמניום, דבר שיצר הגברה גדולה פי 330, אך ההגברה תפקדה רק בתדרים נמוכים[7]. לאחר מכן, הם החליפו את הנוזל בשכבה של גרמניום דו-חמצני, אך לאחר ששכבת החמצן נשטפה בטעות,[דרושה הבהרה] דחף בראטיין את הזהב אל תוך הגרמניום והצליח ליצור הגברה שתפקדה בתחום תדרים רחב[7].
חודש לאחר מכן, ב-16 בדצמבר[3][5], הצליחו בראטיין וברדין להפעיל את המגבר שלהם בפעם הראשונה.
ב-23 בדצמבר הציגו בראטיין, ברדין ושוקלי את המגבר בפני עמיתיהם במעבדות בל[3][4][5][8]. שוקלי הציג עצמו כשותף בהמצאה, על אף שתיאור זה אינו נכון[8]. בעקבות אמונתו של שוקלי שהוא זה שאמור לקבל קרדיט על המצאת הטרנזיסטור, הוא הדיר את בראטיין וברדין מהמשך המחקר[5][8], ובדגש מהמחקר על הטרנזיסטור הביפולרי, אותו שוקלי המציא לבדו[9].
לאחר המצאת הטרנזיסטור, המשיך בראטיין לחקור את תכונות שטח הפנים של מוצקים ואת "אפקט הטרנזיסטור", היכולת של מוליך למחצה להגביר אותות[10].
בשנת 1956 זכו בראטיין, ברדין ושוקלי בפרס נובל לפיזיקה על מחקריהם במוליכים למחצה ועל גילוי אפקט הטרנזיסטור[2][8].
בראטיין נפטר ב-13 באוקטובר 1987 בבית אבות בסיאטל, וושינגטון לאחר שסבל ממחלת אלצהיימר[11]. הוא נקבר בבית הקברות פומרוי סיטי בפומרוי, וושינגטון[12].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.