ויליאם הנרי הריסון האב (באנגלית: .William Henry Harrison Sr; 9 בפברואר 1773 – 4 באפריל 1841) היה נשיאה התשיעי של ארצות הברית, הנשיא האחרון שנולד כנתין בריטי. הוא היה בן 68 עם השבעתו לתפקיד ומת מסיבוכים של דלקת ריאות רק שלושים ואחד ימים לאחר כניסתו לתפקיד, כך שכיהן בזמן הקצר ביותר בתור נשיא וגם היה הנשיא הראשון שמת בעת כהונתו. מותו גרם למשבר חוקתי בנוגע לסדר הירושה של נשיא ארצות הברית, שנפתר סופית רק עם התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית ב-1967. הוא היה סבו של בנג'מין הריסון, נשיא ארצות הברית מ-1889 עד 1893.
לפני היבחרו לנשיאות, היה הריסון ציר לקונגרס מטעם הטריטוריה הצפון-מערבית והמושל הראשון של טריטוריית אינדיאנה. זכה לתהילה לאומית כשהוביל כוח אמריקאי נגד האינדיאנים בקרב טיפקאנו ב-1811, שם השיג את כינויו, "טיפקאנו" (או "טיפקאנו קשישא"). בתור גנרל במלחמת 1812, הוא לחם בקרב תיימז ב-1813, בו נהרג טקומסה והתפרקה הקואליציה האינדיאנית שלו.
לאחר המלחמה עבר הריסון לאוהיו ונבחר מטעמה לבית הנבחרים של ארצות הברית, אחר כך לסנאט והחל ממאי 1828 שגריר ברפובליקת קולומביה הגדולה, עד פרישתו הראשונה. בבחירות של 1836 היה מועמד המפלגה הוויגית לנשיאות, הפסיד למועמד המפלגה הדמוקרטית מרטין ואן ביורן ופרש שוב. ב-1840 נבחר שוב כמועמד המפלגה הויגית וג'ון טיילר מוירג'יניה נבחר כסגנו. הם ניצחו את ואן ביורן, אולם הריסון מת מדלקת ריאות באפריל 1841, כחודש לאחר כניסתו לתפקיד וטיילר ירש את כל סמכויותיו כנשיא, וקבע בכך תקדים.