Loading AI tools
בתקופת בית שני, בן הקהילה (חבורה) שדבק בתקנות מיוחדות בשמירת הלכות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חבר הוא כינוי תלמודי לאדם שקיבל על עצמו חומרות מסוימות בעיקר בענייני תרומות ומעשרות, וטומאה וטהרה, הנקראות בלשון התלמוד "דברי חברות".
גם אשה יכולה לקבל על עצמה חומרות אלו ולהיקרא "חברה"[1].
את "דברי החברות" יש לקבל בפני שלושה חברים, חוץ מזקן היושב בישיבה[2], ונחלקו אבא שאול וחכמים האם גם תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלושה חברים[3].
המשנה[4] מביאה את רשימת הדברים עליהם צריך להתחייב אדם בדיני טומאה וטהרה כדי להיקרא חבר:
המקבל עליו דברי חברות נחשב גם לנאמן על המעשרות, ועליו להקפיד על:
בקהילות אשכנז נהגו רבני הקהילות להעניק תואר חבר כאות כבוד והערכה לציון היות נושא התואר אדם ירא שמים אשר נשא בעול הציבור במסגרת הקהילה[5]. מקור התואר במעלת החברות אשר נהגה בתקופת המשנה[6].
ישנן עדויות לשימוש בתואר החבר באשכנז כבר בתקופת הראשונים. בשו"ת מהר"י ווייל מתוארת הענשת אחד מחברי הקהילה שסרח, ובין העונשים שהושתו עליו הוסר תואר החבר שנשא:
ואל יקרא שמך עוד החבר רבי זמלין כי אם זמלין כאחד מן הריקים. וכן לס"ת אל יקראוך החבר אלא שמואל בר' מנחם וימחה שמך מלקרותך רבי.
— שו"ת מהר"י ווייל סימן קמז
המלומד הנוצרי אולוף גרהרד טיכסן פרסם בספרו תעודה שבה הוסמך לתואר "חבר". אם לא מדובר בזיוף, זהו המקרה היחיד הידוע שבו הוענק התואר לאדם שאינו יהודי.[7]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.