Loading AI tools
סופר אורוגוואי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוסה אנריקה קמילו רודו פיניירו (בספרדית: José Enrique Camilo Rodó Piñeyro , 15 ביולי 1871 - 1 במאי 1917) היה סופר ומסאי אורוגוואי. ונציגה המובהק של הספרות המודרניסטית. רודו טיפח קשר מכתבים הדוק עם אנשי רוח היספנים חשובים של תקופתו, ובהם הסופר הספרדי לאופולדו אלאס (קלרין), הסופר וההיסטוריון הפרואני חוסה דה לה ריבה-אגוארו, והחשוב מכולם, רובן דריו, מניקרגואה, המשורר המשפיע ביותר באמריקה הלטינית עד כה, מייסד תנועת המודרניזם הספרותי (Modernismo), שאף השפיע על התפתחות תפיסתו הספרותית של רודו. בשל סגנון הפרוזה המעודן שלו והאידאולוגיה הספרותית שהוא קידם, נחשב רודו עד היום לתאורטיקן הבולט ביותר של אסכולת הספרות המודרניסטית.
רודו ידוע בעיקר בזכות מאמרו "אריאל" (1900), הנחשב עד היום לאחת היצירות המשפיעות ביותר בתחום התרבות והפוליטיקה של אמריקה הלטינית, שקיבל השראתו מהסערה – מחזהו האחרון של שייקספיר, ומדמויותיו העיקריות - אריאל, המייצג את החיובי, וקאליבן, המייצג את הנטיות השליליות באופי האנושי. במאמר, המאופיין בתוכנו הפילוסופי ובטון הפדגוגי שלו, מתווכחים השניים על מהלכה העתידי של ההיסטוריה, במה שרודו התכוון שתהיה דרשה חילונית לנוער הלטינו-אמריקאי שתזהיר אותם מפני תועלתנות, דוגמת המסורת המערבית הקלאסית.[1] רודו חשש מהשפעתו המתישה של הקיום המוגבל של אנשים העוסקים כל חייהם באותה עבודה, מבלי שיהיה בידם פנאי לפתח את הרוח. עם זאת, בקרב בני הנוער באורוגוואי הוא ידוע בעיקר בזכות פארק רודו, ריאה ירוקה של פנאי ותרבות בלב מונטווידאו שנקראת על שמו.
במשך יותר ממאה שנה, נחשב "אריאל" לטקסט המשפיע ביותר בצורה יוצאת דופן בתרבות הספרותית של אמריקה הלטינית עקב שילוב של נסיבות תרבותיות, ספרותיות ופוליטיות ספציפיות, כמו גם עקב דבקותו בערכים הקלאסיים והוקעתו את התועלתנות. מה שרודו כינה "נורדומניה" (מוסבר בהמשך).[2]
"אריאל" משתייך לתנועה ספרותית המוכרת בשם "מודרניזם", (Modernismo) המאופיינת באלגנטיות שלה, בפרוזה האמנותית, ובהתייחסויות ורמיזות עולמיות. אף על פי שמדובר במאמר, הרעיונות מובעים באמצעות קולו העלילתי של פרוספרו.[1] פרוספרו, המורה, ואריאל הם אזכורים לדמויות במחזה הסערה של ויליאם שייקספיר, והשימוש בשמותיהם הוא דוגמה לשאיפת ה"מודרניזם" לקוסמופוליטיות. ב"אריאל", הסמינר של המורה פרוספרו כולל סופרים אירופאים מפורסמים יותר ופחות.[3] הוא מתייחס בתכיפות לגתה, לגסטון דשאן, פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, שילר וגויאו. פרוספרו מתמקד גם במיקומים כמו יוון העתיקה, ומדגיש את היופי ההלני כאידיאל היחיד הראוי לחיקוי. רודו משתמש באריאל כמטאפורה המסמלת את היופי, את הרוח ואת כל שהוא טוב. ההפך מאריאל הוא התועלתני, המסומן על ידי קליבן, והוא מציין את הפוזיטיביזם וה"נורדומניה" כשתי סיבות לכך שהתנועה זכתה לפופולריות רבה. "אריאל" מבוסס בצורה מבנית על אופוזיציה בינארית (צמד ניגודים), ודמויותיהם של אריאל וקאליבן מנוגדות באופן קיצוני.[4]
ב"אריאל" סוקר רודו את מצבה של אמריקה הלטינית לפני סוף המאה ה-19. הוא מציין כי התועלתנות מסתמכת על התמחות וחומרנות, וככזו, היא פוגעת בעושר הרוחני שלנו. על מנת שאמריקה הלטינית תוכל לקום לתחיה ולחדש את רוחה, הציע רודו דבקות באידיאלים האסתטיים של התרבויות היוונית והרומית. הוא האמין ששתי תרבויות אלה מגלמות תחושת יופי, ויתרה מכך, שתיהן מכירות בחשיבות שבהתמסרות לפעילות הרוח. אמנות אם כן, היא סוג של למידה שמגלה ומעשירה את הרוח ושוללת תועלתנות.
רודו הוקיע את התועלתנות הפרגמטית, קרי, את התנועה הפילוסופית שראתה את התועלת כדרך להבאת האושר לכל הנגועים בה: "פירוש השם אריאל הוא אישור תחושת חיים אידיאליסטית כנגד מגבלות התועלתנות".[5] הוא קידם את טענתו בכך שקבע כי התועלתנות גורמת לאנשים מסוימים להתמחות בתחומים מאוד ספציפיים ומוגדרים, וכפועל יוצא של התמחות זו הם בסופו של דבר מקבלים חינוך בלתי מושלם ומעוות. רודו טוען שבגלל ההתמחות, אדם יכול להיות גאון בהיבט אחד של החיים, וכושל לחלוטין באחר. רודו מתאר זאת כהטלת מום באדם, מכיוון שללא הבנה כללית של החיים דרך הידע, האדם כבר אינו שלם. ההתמחות בעיסוק מוגדר גורמת לחברות אנושיות לתת-פיתוח תחת אשר יתפתחו לעבר בשלות. ההתמחות היא שגורמת לחברות להגיע לבינוניות, וכפי שרודו מציין, אשמה נוספת של בינוניות היא הדמוקרטיה כפי שהיא מיושמת כיום. זוהי אמירה חזקה, ורודו מדגיש כי הוא אינו מתנגד לדמוקרטיה, אך מצדיק את אמירתו בכך שחברות דמוקרטיות נותנות כוח להמונים, שלדעתו פחות מסוגלים לקבל החלטות טובות; ולכן יש לחזק את נקודות התורפה שלה, והוא אף מציע דרכים ליישם זאת.[6] הוא מציע למשל שהמוכשרים ביותר יהיו אלו שמחנכים את שאר החברה ויסייעו למשוך את הממוצע כלפי מעלה במקום שהמגמה תהייה הפוכה.
רודו מזהיר מפני "נורדומניה", או כח המשיכה של צפון אמריקה, והמטריאליזם הינקי.[7] מחשבתו משקפת את ההיסטוריה, כאשר ארצות הברית התרחבה בחצי הכדור המערבי, במיוחד באמריקה הלטינית של ראשית המאה העשרים.[8] רודו מהדהד את חשיבות הזהות האזורית וכיצד יש להטמיע אותה עמוק בכל מדינה. עם זאת, יצירה ושמירה של זהות אזורית מתבררת לעיתים כמאתגרת ומורכבת בשל השפעה תרבותית וכלכלית חיצונית. היו דוגמאות רבות לכך בעברו הקרוב של רודו עצמו, בעיקר מלחמת ארצות הברית - ספרד בשנת 1898. רודו טען שאף על פי שהשפעה חיצונית ממדינות אחרות עשויה להועיל, היא עלולה גם להרוס את העקרונות עליהם התבססה אותה מדינה או אזור מסוים במקורם. זו הסיבה שרודו טוען כי באחריות הנוער הספרדי-אמריקני לעזור לגבש ולשמור על זהות אזורית ותרבותית כמיטב יכולתם.[9]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.