טבת
חודש עברי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טבת (מאכדית: ṭebētu[1][2]), הוא חודש בלוח הבבלי ובלוח העברי, החודש העשירי במספר לפי המסורת המקראית והרביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת החורף בארץ ישראל.
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
בחודש טבת 29 יום. א' בטבת יכול לחול בימים ראשון, שני, שלישי, רביעי ושישי. החודש מתחיל בשניים או שלושת הימים האחרונים של חג החנוכה: אם כסלו היה חודש מלא - שניים[3], ואם חסר - שלושה[4].
החודש מוזכר בשמו בתנ"ך, במגילת אסתר, המאוחרת לתקופת שיבת ציון: "בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (פרק ב', פסוק ט"ז). מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, בגלות בבל.[5] בשפה האכדית, ממנה הגיעו שמות כל החודשים בלוח העברי, שם החודש היה טביתו – tebitu – שפירושו משהו שטובעים בו, השם נובע מהגשמים והבוץ העמוק אשר מאפיינים את החודש.[2] בביתא ישראל החודש נקרא טבית.
מזל החודש הוא מזל גדי.[6] בלוח השנה במגילות קומראן מזלו הוא מזל דלי. חודש טבת מקושר לשבט דן[7] או לשבט גד[8] או לשבט אשר[9] או לשבט יהודה[10].
- ח' בטבת: נשלם תרגום התורה ליוונית, מה שמוכר כיום כ-'תרגום השבעים'
- ט' בטבת: צום תשעה בטבת, "לא כתבו רבותינו על מה התענית", אך יש אומרים שבו מת עזרא הסופר
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: טבת |
טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:טבת |
- הערך "טבת", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- תכנים לחודש טבת במרכז הפדגוגי הווירטואלי של רשת מורשה
- שמואל זנוויל כהנא, טבת
- חודשי השנה העברית, באתר האקדמיה ללשון העברית, 8 בספטמבר 2015
- W. Muss-Arnolt, The Names of the Assyro-Babylonian Months and Their Regents, Journal of Biblical Literature 11, 1892, עמ' 160–176 doi: 10.2307/3268813
- כ-74.5% מכלל השנים.
- כ-25.5% מכלל השנים.
- על כך מעיד אף תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ב'.
- רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.
- רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289.
- רבי יהונתן אייבשיץ, יערות דבש, דרוש ב'.