אכדית

אכדית (או אשורית/בבלית, לִישַׁאנֻם אַכַּדִּיתֻּם) היא שפה עתיקה ממשפחת השפות השמיות השייכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה בקרב האשורים והבבלים בין שנת 2500 לפני הספירה לשנת 100. גם בתקופה שהדיבור בה דעך, היא עדיין שימשה כשפה כתובה.

המונח "אשורית" מפנה לכאן. לערך העוסק בכתב האשורי, ראו כתב אשורי.

אכדית
𒀝𒅗𒁺𒌑, Akkadû

מדינות	האימפריה האכדית, בבל, אשור
אזורים	בבל ואשור
דוברים	אשורולוגים
שפת אם	אין
כתב	כתב יתדות
משפחה	אפרו-אסיאתית שמית שמית מזרחית אכדית
לאום	אין
מוסד	אין
קוד ISO 639-2	akk
קוד ISO 639-3	akk
ראו גם	שפה • כתב • רשימת שפות

תבנית אבן ובה חלק מ"עלילות גילגמש"

אחד ממכתבי אל-עמארנה הכתוב באכדית

בשיאה הייתה האכדית לינגואה פרנקה (שפת תקשורת בין עמים דוברי שפות שונות) של המזרח הקדום. דוגמה לכך אפשר למצוא באוסף המסמכים הקדומים המכונה מכתבי אל-עמארנה, שחובר במאה ה-14 לפני הספירה. המסמכים כתובים באכדית אף-על-פי שנשלחו ממלכים דוברי שפות כנעניות אל מלך מצרים.

היסטוריה

אין זה ברור מתי דוברי השפה האכדית, או דוברי שפות שקדמו לה, הגיעו לראשונה לאזור מסופוטמיה. העדות הכתובה הראשונה לשפה מקורה ברשימות של שמות שהועלו על הכתב במאה ה-26 לפנה"ס, ואילו טקסטים רציפים החלו להופיע במאה ה-24 לפנה"ס.^[1] באותה תקופה יסד סרגון מאכד את האימפריה האכדית, שהשתרעה על חלק גדול ממסופוטמיה והייתה האימפריה הראשונה שהשתמשה בשפה האכדית. השפה הפכה ללשון הרווחת של האימפריה ושימשה לניהול, מסחר ותקשורת בכל שטחיה. האימפריה האכדית התקיימה מהמאה ה-24 עד המאה ה-22 לפנה"ס.

לאחר נפילת האימפריה האכדית, קמו מעצמות אזוריות שונות, כולל הבבלים והאשורים, והמשיכו להשתמש באכדית למטרות מנהליות, משפטיות ודיפלומטיות, האימפריות הללו נבנו על הבסיס התרבותי והלשוני שהקימו האכדים. בתקופות שליטתם, הן האימפריה הבבלית והן האשורית תקשרו באכדית, ששימשה כלינגואה פרנקה של האזור. בעוד שהיו להם תרבויות, מנהגים ומערכות פוליטיות מובחנות משלהם, האכדית הייתה שפת התיעוד הרשמית, ושימשה לכתיבת כתובות מלכותיות, טקסטים משפטיים, ספרות דתית ויצירות מדעיות. זה הקל על תקשורת ואינטראקציה בין אימפריות אלה לנתיניהן, כמו גם עם מדינות ואזורים אחרים במזרח הקדום הרחב.

האימפריה הבבלית, במיוחד בתקופת שלטונו של חמורבי (המאה ה-18 לפנה"ס), השתמשה באכדית כשפה הרשמית למטרות מנהליות ומשפטיות. חוקי חמורבי, אחד מהקודים המשפטיים המוכרים ביותר, נכתב באכדית.

בהקשר של הממלכה האשורית העתיקה, שהתקיימה מהמאה ה-20 עד המאה ה-18 לפנה"ס, ניתן לראות את השימוש הנרחב ביותר באכדית בתקופת שלטונו של המלך שמשי-אדד הראשון (1813–1781 לפנה"ס). במהלך שלטונו הפכה האכדית לשפת הניהול והתקשורת העיקרית באימפריה האשורית. רבים מהטקסטים האכדיים ששרדו מתקופה זו הם מסמכים מנהליים, כולל טקסטים משפטיים וכלכליים, כתובות מלכותיות והתכתבויות בין מלכי אשור לשליטים זרים. כחלק מהרפורמות האדמיניסטרטיביות שלו, הוא הכניס את השימוש באכדית כשפת הבירוקרטיה, והחליף את השפה השומרית השלטת בעבר. החלטה זו סייעה לרכז ולייעל את ניהול האימפריה.

האימפריה האחרונה שהשתמשה בהרחבה באכדית כשפה כתובה הייתה האימפריה האשורית החדשה (609–911 לפנה"ס). הנאו-אשורים היו ידועים בהתרחבות הטריטוריאלית העצומה ובארגון האדמיניסטרטיבי שלהם, והם המשיכו את המסורת של שימוש באכדית כשפת הממשל, התיעוד והתקשורת באימפריה שלהם. הם שמרו על כתב היתדות האכדי והפיקו מספר לא מבוטל של טקסטים מנהליים וספרותיים באכדית.

משנת 700 לפני הספירה, בערך, החלו להשתמש באימפריה האשורית החדשה בשפה הארמית לשם כתיבת מסמכים רשמיים, או חלקים שלהם, לצד השפה האכדית. לא ידוע מתי בדיוק פסקה השפה האכדית לשמש כלשון מדוברת, אולם מעריכים כי השינוי התרחש באמצע האלף ה-1 לפנה"ס, אז הוחלפה בהדרגה על ידי השפה הארמית לאורך כמה מאות שנים. עם זאת, מסמכים רשמיים וחיבורים ספרותיים המשיכו להיכתב באכדית עד המאה ה-1 לספירה.^[2]

פענוח השפה

לאחר דעיכתה של התרבות האכדית, לשונה ומערכת הכתב המורכבת שלה שקעו לתהום הנשייה למשך יותר מ-1500 שנה. החל מהמאה ה-17, חוקרי ארצות אירופאים שסיירו במזרח התיכון שבו הביתה ובידם ממצאי חמר עליהם חקוקים סימנים זרים דמויי משולשים חדי־זווית. התקדמות משמעותית בניסיון פענוח הכתב האכדי התרחשה במאה ה-19, עם פרסומה של כתובת ביסותון – כתובת תלת־לשונית ארוכה, אכדית–פרסית עתיקה–עילמית, שהתגלתה בצפון-מערב איראן ומיוחסת לדריווש הראשון. לאחר שהכתב הפרסי העתיק, הפשוט מבין השלושה, פוענח בהצלחה, נותח הכתב האכדי וחוקי הדקדוק הבסיסיים של השפה הותוו בשנות ה-50 של המאה ה-19. בשנים שחלפו מאז, פורסמו כתובות רבות בשפה האכדית והושקעו מאמצים כבירים בביאור הדקדוק ובעריכת מילונים לשפה.^[2]

טקסט כתוב

בשל ריבוי החומר הכתוב באכדית, שפה זו נחקרה ונלמדה היטב ואף נעשה בה שימוש כדי לפענח שפות עתיקות אחרות. למשל, בחפירות העיר אוגרית נתגלו מילונים אוגריתײם-אכדיים. מילונים קדומים אלה סײעו בפענוח השפה האוגריתית, כיוון שהשפה האכדית מוכרת היטב. המיתוסים הכתובים באכדית מושווים לעיתים קרובות לסיפורי התנ"ך (בפרט לסיפורי ספר בראשית), ומספקים מקור חשוב להבנת הרקע לסיפורי התנ"ך וכן לפענוח מילים לא-ברורות בעברית מקראית. יתרון חשוב אחר של השפה נובע מכך שהיא נכתבה בכתב הברות, הכולל סימון לתנועות. רוב השפות השמיות העתיקות נכתבו באבג'ד (אלפבית עיצורי), ולכן קשה לשחזר את הפונולוגיה (תורת ההגה) ואת המורפולוגיה (תורת הצורות) שלהן. הטקסטים האכדיים נותנים מידע רב-ערך על האופן שבו נהגו השפות השמיות הקדומות.

לצורכי מחקר, מקובל לכתוב את השפה האכדית באותיות לטיניות לפי תעתיק מוסכם. לפעמים משתמשים בתעתיק המשקף את החלוקה לסימנים בכתב יתדות, כך שכל סימן מתועתק בנפרד, למשל: ak-ka-du-ú (כל סימן מתועתק פונטית ומופרד במקף). לפעמים מתעתקים את הגיית המילה בלי התחשבות בחלוקה לסימני הכתב המקוריים, למשל: Akkadû (פירוש המילה: אכדי). פריצת הדרך הסופית בפענוח השפה הושגה על ידי אדוארד הינקס (אנ'), הנרי רולינסון ויוליוס אופרט באמצע המאה ה-19.

ניבים

עם התפשטותה, נוצרו בשפה האכדית ניבים המשתקפים גם בשפה הכתובה. שני הניבים העיקריים הם:

• בבלית – הניב הדרומי. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש באזור העיר בבל, במרכז ודרום עיראק של ימינו.
• אשורית – הניב הצפוני. נקרא כך כיוון שהיה בשימוש בממלכת אשור, בצפון עיראק של ימינו.

הניב הבבלי והניב האשורי נבדלים זה מזה במספר תכונות פונולוגיות ומורפולוגיות, וכן באוצר המילים. הניבים הללו התפתחו בצורה רציפה לאורך מאות שנים, ולכן קשה לתחום אותם באופן מדויק לחלוקות מוגדרות. עם זאת, לשם הנוחות, מחלקים החוקרים את התפתחות השפה האכדית לכמה תקופות, המקבילות בקירוב לעידנים בהיסטוריה הפוליטית של אזור מסופוטומיה:^[3]

תקופה		תארוך
אכדית קדומה		2500–1950 (לפנה"ס)
בבלית קדומה	אשורית קדומה	1950–1530 (לפנה"ס)
בבלית תיכונה	אשורית תיכונה	1530–1000 (לפנה"ס)
בבלית חדשה	אשורית חדשה	1000–600 (לפנה"ס)
בבלית מאוחרת		600 (לפנה"ס) – 100

הניב האכדי הקדום הוא כינוי למכלול הטקסטים האכדיים שנכתבו מאמצע ועד האלף ה-3 לפנה"ס. הטקסטים הללו כוללים מסמכים, מכתבים, טקסטים משפטיים, רשומות פיננסיות וכתובות מלכותיות שנכתבו בימיהם של מלכי העיר אכד, בהם סרגון מאכד ונרם-סין. בתקופה זאת אף נכתבו כמה טקסטים ספרותיים,^[3] למשל, לוח חמר מעיר העתיקה כיש, המתוארך לשלהי ימי סרגון, ועליו כתוב לחש אהבה שנועד לכשף עלמה עקשנית המסרבת להתמסר לגבר צעיר.^[4]

אשורית קדומה מתועדת בכ-15,000 מכתבים ומסמכים משפטיים וכלכליים, המתוארכים לתקופה שבין אמצע המאה ה-20 לפנה"ס ואמצע המאה ה-18 לפנה"ס. הכתובות הללו נמצאו בחבל הארץ קפדוקיה (מזרח טורקיה של ימינו), בעיקר בעיר העתיקה קילטֵפֶּה (כּרוּם-כּנֵש), לצד אתרים ארכאולוגיים נוספים באסיה הקטנה ובאשור הקדומה. מרבית המסמכים שנכתבו בניב האשורי הקדום נוגעים למשלח ידם של הסוחרים האשורים ולסחר עם המושבות האשוריות באנטוליה.^[5]

אשורית תיכונה מתועדת בדלילות, בעיקר במכתבים, תעודות כלכליות ומשפטיות וכתובות של מלכי האומה האשורית והאימפריה האשורית הקדומה^[5]. מן התקופה הזאת השתמר גם מקבץ כתובות המפרטות שורה של הלכות הנוגעות לסגל ארמון המלוכה, ובפרט לכללי ההתנהגות באגף הנשים בארמון.^[6] בנוסף, השתמר "קובץ חוקי אשור התיכונה" (MAL), שהתפתח באשור למן המאה ה-14 לפנה"ס. הלוחות מסומנים באותיות O–A ועוסקים בנושאים מגוונים, כמו נשים, מקרקעין וירושה.^[7]

כתב

אכדית הייתה בין השפות הראשונות שהועלו על הכתב, והשפה השמית הראשונה שבהן.^[1] הלבלרים האכדים כתבו את השפה בכתב יתדות, שפותח בידי השומרים. כתב זה כולל סימנים דמוײ יתדות אשר הוטבעו בלוחות חימר רך.

באכדית, סימנים אלו סימלו:

• סימניות שומריות – לוגוגרמות, כלומר, סימנים המײצגים מילים שלמות, שהושאלו מהכתב השומרי (יש חוקרים המכנים אותם "שומרוגרמות").
• הברות שומריות – סימניות שנשאלו מהכתב השומרי לסימון הברות ולא מילים. בשומרית, רוב המילים הן בנות הברה אחת, ולפיכך, ברוב המקרים סימן להברה הוא גם סימן למילה. בכתב האכדי, סימניות שומריות מציינות לעיתים קרובות רק את הערך הפונטי, ולא את המילה עצמה.
• הברות אכדיות – סימניות שיש להן ערך פונטי מיוחד לאכדית. לעיתים קרובות אלה הברות הכוללות עיצורים שלא היו קיימים בשומרית, ולפיכך האכדים לא מצאו סימנית מתאימה להן בכתב השומרי.
• מגדירים – סימני עזר שאינם מײצגים מילה ואף לא כל ערך פונטי שהוא, אלא מציינים את הקטגוריה אליה שייכת המילה הכתובה לפניהם. המגדירים נועדו להקל על הקריאה ולהבחין בין הומוגרפים.

השפה השומרית, שדובריה פיתחו את כתב היתדות, שונה מאוד מן השפות השמיות. לפיכך, כתב היתדות לא התאים לאכדית במובנים רבים. בין חסרונותיו היה חוסר יכולתו לייצג פונמות האופייניות לשפות שמיות, ובהן סותם סדקי, עיצורים לועיים ועיצורים נחציים. יש חוקרים המשערים שהשפה האכדית איבדה את העיצורים הלועײם, אולם ייתכן שדוברי אכדית פשוט לא מצאו דרך לייצג אותם בכתב היתדות. מבנה ההברה באכדית מגוון יותר מאשר בשומרית. לפיכך השתמשו דוברי אכדית בטכניקות שונות לסימון עיצורים כפולים (דגושים) ותנועות ארוכות. למשל, צירוף הסימניות ‍ak-ka מציין שהעיצור k מודגש. צירוף הסימניות du-u מציין שהתנועה u ארוכה. סימון העיצורים הכפולים הוא עקבי. לעומת זאת, במקרים רבים מסומנת תנועה ארוכה כאילו הייתה קצרה (כלומר סימנית אחת: du במקום שתיים: du-u).

לוחות חמר מתקשים בשרפה, ולפיכך הם השתמרו על אף הצתות שהתרחשו במהלך מלחמות או עקב אסונות. לוחות רבים שנכתבו באכדית התגלו בחפירות ארכאולוגיות בעיראק, בסוריה, בטורקיה, בלבנון ובמצרים, בעיקר במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. רוב הלוחות כוללים ניהול מיסים וחשבונות. חלק מהם כוללים מכתבים דיפלומטיים ואף מכתבים אישיים. יש לוחות רבים המתארים מיתוסים (סיפורים על האלים), אפוסים, תפילות ולחשים דתיים וכדומה. לוחות אלה עוררו ענײן רב, בפרט בקרב חוקרי המקרא. פריצת הדרך הסופית בפענוח השפה באה מאדוארד הינקס, הנרי רולינסון ויוליוס אופרט באמצע המאה ה-19.

בראשית המאה ה-21 חוקרים הצליחו לתרגם אכדית אוטומטית ברמה גבוהה באמצעות שיטות של עיבוד שפה טבעית כמו רשת קונבולוציה.^[8]

פונולוגיה

על-פי האורתוגרפיה האכדית של כתב היתדות, מספר פונמות פרוטו-שמיות אבדו באכדית. הסותם הסדקי (מיוצג בעברית באות אל"ף) והחוכך הלועי (מיוצג בעברית באות עי"ן) הפרוטו-שמיים, והעיצורים החוככים ה"א, חי"ת וע'ין אבדו כהברות, בין על-ידי שינוי צליל ובין במובן אורתוגרפי, אך הם מגבירים את השימוש בתנועה e, אשר אינה מוכרת בפרוטו-שמית. העיצורים החוככים הצידיים התוך-שיניים והאטומים (צאד וצ'אד) התלכדו עם עיצורים שורקים כבכנענית, והותירו 19 פונמות הברתיות: b (בּ), g (גּ), d (דּ), w (ו), z (ז), ḫ (ח׳), ṭ (ט), y (י), k (כּ), l (ל), m (מ), n (נ), s (ס), p (פּ), ṣ (צ), q (ק), r (ר), š (שׁ) ו־t (תּ).

ישנן ארבע תנועות בעלות אורך משתנה: a, e, i, u, ā, ē, ī, ū.

תנועות (מימין לנקודה הלבנה תנועה מעוגלת, ומשמאל לה בלתי מעוגלת)
	קדמיות	כמעט קדמיות	מרכזיות	כמעט אחוריות	אחוריות
סגורות	i •		•		• u
כמעט סגורות		•
חצי סגורות	e •		•		•
אמצעיות
חצי פתוחות	•		•		•
כמעט פתוחות	•
פתוחות	a •				•

מורפו-תחביר

כשפה שמית, לאכדית סממנים דקדוקיים בעלי דמיון רב לאלו אשר לערבית הספרותית וכן לעברית מקראית. באכדית שני מינים (זכר ונקבה); שלוש יחסות עבור שמות עצם ועבור שמות תואר (נושא, מושא ישיר ושייכות); שלושה מספרים (יחיד, זוגי ורבים); ושלושה מצבים (נפרד, נסמך ומוחלט).

באכדית שלושה עשר בניינים. שלושת השינויים החלים בבניין הקל (הממוספר כ-I או נקרא גְרוּנדשטאם, בניין G) הם הכפלת אות השורש השנייה (II או דוֹפּלוּנגשטאם, בניין D), תחילית ש' (III או בניין Š) או תחילית נ' (IV או בניין N). סדרה שנייה, הכוללת את הבניינים הרפלקסיביים, נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "ta" בין שתי אותיות השורש הראשונות. שתי מערכות אלה – כל מערכת בת ארבעה בניינים – הן הנפוצות באכדית. מערכת שלישית נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "tan" בין שתי אותיות השורש הראשונות. בניין נוסף ונדיר למדי הוא בניין ŠD, שמצוי בטקסטים ספרותיים בלבד וזהה בהוראתו להוראת הבניינים D ו-Š. בניין זה נוצר על ידי הכפלת אות השורש השנייה והוספת התחילית Š. להלן הבניינים, הנומנקלטורה שלהם ודוגמות מהפועל parāsum (פ.ר.ס: "להחליט, להבדיל, להפריד"):

זיהוי הבניין	סימון	תבנית	שימוש	הערות
1.I	"G"	iprus	בניין קל (unmarked), משמש ליצירת פעלים יוצאים ופעלים עומדים	מקביל לבניין קל בעברית
1.II	"D"	uparris	אות השורש השנייה מוכפלת ("בניין כבד"), מתאר פעולה אינטנסיבית	מקביל לבניין פיעל בעברית
1.III	"Š"	ušapris	צורן š (ש), מעיד על פועל גרימה (קוזטיבי)	מקביל לבניין הפעיל בעברית
1.IV	"N"	ipparis	צורן n, מעיד על פועל סביל (פסיבי)	מקביל לבניין נפעל בעברית
2.I	"Gt"	iptaras	בניין קל עם תוכית t לאחר אות השורש הראשונה, מעיד על פועל הדדי או חוזר (רפלקסיבי)	מקביל לבניין אִפְתַעַלַ (בניין 8) בערבית
2.II	"Dt"	uptarris	אות השורש השנייה מוכפלת ולפניה תוֹכית (infix) ‏t, מעיד על פועל חוזר ב"בניין כבד"	מקביל לבניין התפעל בעברית
2.III	"Št"	uštapris	צורן š (ש) עם תוֹכית t, מעיד על פועל גרימה חוזר	מקביל לבניין אִסְתַפְעַלַ (בניין 10) בערבית
2.IV	"Nt"	ittapras	סביל חוזר, דהיינו, אולץ לעשות משהו לעצמו	חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה. מקביל בהוראתו לצורת הסלנג "התפועל", כמו "המאמן התפוטר".
3.I	"Gtn"	iptarras	בניין המתאר פעולה שהיא הרגל או פעולה חסרת הפסקה	חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה
3.II	"Dtn"	uptarris	בניין המתאר פעולה אינטנסיבית חסרת הפסקה	חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה
3.II	"Štn"	uštapris	בניין המתאר גרימת פעולה חסרת הפסקה או גרימת הרגל	חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה
3.IV	"Ntn"	ittapras	בניין סביל חסר הפסקה או הרגל סביל	חסר הקבלה בעברית, בארמית, בערבית ובלשונות אתיופיה

רוב הפעלים באכדית מורכבים משורשים בני שלושה עיצורים, אך קיימים גם שורשים בני שני עיצורים ובני ארבעה. ישנם שלושה זמנים: הווה, עבר פשוט ומצב. הווה משמש לציון פעולה אשר לא נשלמה, ועבר פשוט משמש לציון פעולה שנשלמה.

הריבוי באכדית הוא סדיר לרוב, אם כי קיימות מילים ממין זכר אשר ריבוין נקבי. במובן זה, אכדית דומה לעברית.

סדר המילים

סדר המילים הנפוץ באכדית הוא נושא-מושא-פועל (SOV), אשר אינו אופייני למרבית השפות השמיות, המאופיינות בסדר המילים פועל-נושא-מושא. בעבר הועלתה הטענה כי מאפיין זה חדר בהשפעת השפה השומרית, שבה זהו סדר המילים. ישנן עדויות לכך שדובריהן הילידיים של שתי השפות היו במגע קרוב אלה עם אלה והיוו חברה משותפת במשך 500 שנה לכל הפחות, ועל כן ייתכן כי המגע בין השפות הביא איתו השפעות דקדוקיות.

עדות נוספת לשימוש בסדר המילים פועל-נושא-מושא או נושא-פועל-מושא היא העובדה, כי כינויי מושא ישירים ועקיפים נוספים לפועל. נראה כי סדרי מילים אלה נכנסו לשימוש בין האלף הראשון לפני הספירה לבין האלף הראשון לספירה, ככל הנראה בהשפעת הארמית.

תעודות מרכזיות הכתובות באכדית

• אנומה אליש (Enûma Elish) – מיתוס הבריאה הבבלי, שהועלה על הכתב במאה ה-18 לפני הספירה.
• אתרחסיס (Atra-Hasis) – אפוס בבלי על אודות הבריאה והמבול מהמאה ה-18 לפני הספירה.
• מכתבי אל-עמארנה – אוסף מכתבים דיפלומטיים שנשלחו ממלכי כנען אל מלך מצרים אחנתון ששלט בכנען ובמלכיה, ונמצאו בחפירות שנערכו במצרים במאה ה-19. המכתבים עוסקים בענייני שלטון ומנהל ושופכים אור רב על התקופה הטרום-ישראלית של ארץ ישראל ועל ההיסטוריה של המזרח הקדום בכלל.
• עלילות גילגמש – אפוס על-אודות מלך אגדי שמלך על העיר ארך (אורוכ). אפוס זה היה פופולרי מאוד במזרח הקדום, ונמצא במספר גדול של עותקים כתובים בשפות השומרית והאכדית. העותק המלא ביותר באכדית מתוארך בין המאות ה-13 ל-11 לפני הספירה.
• חוקי חמורבי – קובץ חוקים בבלי המתוארך לשנת 1780 לפני הספירה בערך.

השפעת האכדית על העברית

מאחר שאכדית הייתה שפה בין-לאומית היא השפיעה על העברית ותרמה לה מספר רב של מילים, בהן ניתן למצוא את המילה היכל שהגיעה לעברית משומרית (E-GAL) דרך האכדית ((m)ekallu), סולם (באכדית simmiltu – "כבש מדרגות"), שמות החודשים העבריים תשרי (tišritu – "התחלה"), מרחשון (מצירוף המילים הבבלי "warh šman" – "חודש/ירח שמיני"), ניסן (nisano – "ניצן"), אלול (Ululu או Elulu – "קציר") וכן מילים רבות נוספות.

מאחר שגם העברית וגם האכדית הן שפות שמיות ניתן למצוא מילים דומות בשתי השפות ללא השפעה אחת על השנייה (למשל: bītum – בית, ummum – אמא, abum – אבא, tanurum – תנור וכן פעלים: akālum – לאכול, alākum – ללכת, wašābum – לשבת ועוד).

אל האכדית הגיעו מילים רבות מהשפה השומרית, שאינה שפה שמית, וחלקן נקלטו דרך האכדית בעברית המקראית. ביניהן המילים תרנגול, היכל, קָנֶה, מַלָּח, כיסא, איכר, סדין, נכס, תל, ועוד. לעיתים קרובות משקלן של מילים אלה חריג ואינו באחת התבניות המוכרות בעברית.

לקריאה נוספת

• Gelb, Ignace J., et al. (eds.). The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago (CAD). 21 vols. Chicago: The Oriental Institute, 1956-2010.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אכדית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אכדית

• מילון אכדית שניתן לחיפוש מקוון
• על אכדית
• עירית ציפר, איך הגיע האוח לעברית, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2010
• אכדית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שפה אכדית, דף שער בספרייה הלאומית
• John Huehnergard, A Grammar of Akkadian, מהדורה שלישית, Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns, 2011. (באנגלית)