ההתיישבות היהודית ביפו בעת החדשה המאוחרת, החלה באמצע המאה ה-18 ושוב מראשית המאה ה-19. היישוב הישן ביפו חודש בעקבות התחלת שיקום העיר החרבה וריבוי קווי האוניות שהגיעו לנמל יפו מאירופה. הנמל היה שער הכניסה העיקרי לארץ ישראל העות'מאנית, בפרט לבאים מן הים. ומאז שהונהג מתן ההגנה לאזרחי מדינות זרות, החלו להגיע לארץ ישראל נוסעים רבים. לשיא חדש הגיע היישוב היהודי ביפו בעשור השנים לפני מלחמת העולם הראשונה. ייסוד תל אביב בשנת 1909 וגירוש יהודי יפו בזמן המלחמה הביאה לירידה במספר תושביה היהודים: מ-8,000 נפש בשנת 1907 ל-5,000 נפש בשנת 1922. מאורעות תרפ"ט והמרד הערבי הגדול הביאו לירידה בנוכחות היהודית ביפו.
והגורם לעזיבתם היה הצפיפות והחוסר במבני מגורים (קניית נכסים ביוקר).
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. |