דוד טרטקובר

דוד טַרטָקוֹבֶר ("טרטה"; 29 בינואר 1944 – 28 ביולי 2025) היה מעצב גרפי, אמן, אוצר ואספן של פריטי נוסטלגיה משנותיה הראשונות של מדינת ישראל. מרצה בכיר לעיצוב באקדמיה לאמנות בצלאל. חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת ה'תשס"ב (2002).

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

דוד טרטקובר

לידה	29 בינואר 1944 חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה	28 ביולי 2025 (בגיל 81) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
תחום יצירה	עיצוב גרפי
השכלה	בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2002) פרס סנדברג
www.tartakover.co.il

Remove ads

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

טרטקובר נולד בחיפה, בנם של ד"ר יעקב טרטקובר, עורך דין יליד אוסטריה, ואלכסנדרה שולמית (לבית גליקשטיין), מורה ילידת מצרים. אמו, בתו של הקבלן-המהנדס עקיבא גליקשטיין, הייתה אחותם של חיים גליקשטיין, עיתונאי, מבקר תיאטרון ומתרגם, ושל טוני קליף, שהיגר לבריטניה, המנהיג-המייסד של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הטרוצקיסטית הבריטית, הוגה ומחבר ספרים חשובים על אודות הקומוניזם; וכן אחייניתם של הלל יפה וחיים מרגליות קלווריסקי.^[^{דרוש מקור]}

בהיותו בן ארבע עברה המשפחה להתגורר בירושלים. טרטקובר למד בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1962 ו-1964 שירת בצה"ל והתנדב לצנחנים.^[1] בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר.^[2] עם שחרורו למד בבית הספר London College of Printing אשר בלונדון במגמת העיצוב.

עם שובו לישראל ב-1968 הצטרף טרטקובר לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, אך עד מהרה פרש מהטלוויזיה והשתקע בתל אביב. בתקופה זו שיתף פעולה עם אריק איינשטיין ואורי זהר בחבורת "הגר", ובין היתר עיצב את עטיפות אלבומיו של אריק איינשטיין מהתקופה. החל משנות השבעים פעל טרטקובר במספר אפיקי יצירה, הוראה ומחקר שמרכזם התרבות החזותית של מדינת ישראל.

טרטקובר השתתף במלחמת יום הכיפורים,^[3] בה לחם בחזית הדרום כאיש מילואים בחטיבת הצנחנים "הנשר השחור".^[4]

נפטר ב-28 ביולי 2025 ממחלת פרקינסון. יממה לפני מותו נקבע שהספרייה לעיצוב ומידע חזותי בבית אריאלה תיקרא על שמו.^[5]

עם פטירתו ספד לו ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי: "היה גדול מעצבי ישראל. אמן חתרני ופורץ דרך, איש אמיץ שלא פחד לצאת נגד השררה".^[6]

קריירה

יצירה

טרטקובר עסק בראש ובראשונה בעבודת עיצוב עבור לקוחות שונים ומעצב כרזות, לוגואים (סמלילים), אריזות למוצרים, עטיפות ספרים ותקליטים ועוד. במסגרת הנימוקים לפרס ישראל שהוענק לו, נאמר שהוא השפיע בעבודתו על תרבות העיצוב הישראלית. בשנת 1978 עיצב את כרזת יום העצמאות "שלום" לשנת ה-30 לעצמאות ישראל, כרזה אשר נחשבת למופת של עיצוב גרפי. כמו כן עיצב את לוגו "שלום עכשיו", שנחשב לסטיקר הפוליטי הראשון בישראל ולדוגמה לשימוש בטיפוגרפיה (עיצוב באותיות) ליצירת סמל.

הוראה

משנת 1976 נמנה טרטקובר עם סגל המרצים של האקדמיה לאמנות בצלאל.

אספנות ואוצרות

החל משנת 1978, בה אצר את התערוכה "הרצל בפרופיל: דיוקן בנימין-זאב הרצל באמנות השימושית" במוזיאון תל אביב, אצר דוד טרטקובר תערוכות סביב נושא התרבות החזותית. חלקן מבוססות על אוספו הפרטי, המונה אלפי כרזות פרסום ותעמולה שנוצרו בישראל מתחילת שנות העשרים, משחקי ילדים, אריזות של מוצרים וארכיונים של יוצרים בתחום הגרפיקה השימושית.

מחקר וכתיבה

בד בבד עם איסוף מוצרי תרבות משנות המדינה ערך טרטקובר מספר מחקרים שהתפרסמו בספרים. ביניהם 101 כרטיסי ברכה ל"שנה טובה", מחקר על העיצוב בשנות ה-50 וה-60 (שיצא בספר "איפה היינו ומה עשינו") ועוד.

פעילות ציבורית

בשנת 1992 נבחר ליושב ראש "אגודת המעצבים הגרפיים בישראל", בשנים 1995–1998 כיהן כנציג ציבור במליאת רשות השידור וב-1995 טרטקובר מונה לחבר בוועדה לאמנות פלסטית במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות. כמו כן יזם הצבת קירות זיכרון בשכונת נוה צדק בתל אביב, בבניין האופרה הישן בעיר ובנמל התעופה בן-גוריון.

פעילות פוליטית

טרטקובר היה אמן פוליטי פעיל.^[7] הוא ביטא את מסרי מחנה השמאל הן באמצעות כרזות וסטיקרים לפרסום נרחב והן באמצעות יצירות אישיות-אמנותית. בשנת 1982 הוא יצר כרזת "מי ימלל גבורות ישראל". טרטקובר עיצב כרזה לאחר לרצח רבין, בה הופיעו דמויותיהם של יצחק רבין ובנימין נתניהו עם הכיתוב "לא נשכח ולא נסלח". לדבריו, דמותו של נתניהו עוצבה "בסגנון מוסוליני".^[8] יצירה נוספת היא שער עיתון "העיר" בתקופת מבצע חומת מגן שעיצב, בו צועדים חיילי צה"ל על הריסות בית ומסביבם סמלי חילות צה"ל שביניהם גם סמל גולגולת ועצמות. עבודה זו ספגה ביקורת מצד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אליקים רובינשטיין, שהזהיר מפני התקרבות לקווים אותם אסור לחצות, וקבע כי עבודתו של טרטקובר "מקוממת ומעוררת שאט נפש".^[7]

ביום העצמאות 2002 השתתף בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי של תנועת "יש גבול", והדליק משואה לכבוד "כל הלוחמים על דמותה המוסרית של מדינת ישראל".

ב-2009 החל לפרסם בלוג באתר האינטרנט של מפלגת חד"ש^[9] וחבר במועצה הציבורית של ארגון בצלם.^[10]

בשנת 2021 זכה בפרס שולמית אלוני למפעל חיים.^[11]

חיים אישיים

טרטקובר היה נשוי לאמנית ג'ניפר בר לב ולשניים בת משותפת.

Remove ads

תערוכות יחיד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

1981 גלריה נעמי גבעון, אמנות בת זמננו, תל אביב-יפו
1982 הגלריה הפתוחה, חלל המעצבים של טוקיו, טוקיו, יפן
1984 "תוצרת הארץ", מוזיאון ישראל, ירושלים
1985 "תוצרת הארץ", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
1988 "ההכרזה על הקמת המדינה", מוזיאון ישראל, ירושלים
1998 מרכז האדריכלות arc en rêve, בורדו, צרפת
2007 "דוד טרטקובר מציין 30 שנה לביקורו של אנואר סאדאת בישראל", גלריה בינט, תל אביב-יפו
2013 "ארזתי לבד", גלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה, תל אביב
2014 "רישומים 2013", צדיק - גלריה לאמנות האפשר, תל אביב-יפו
2016 "דוד טרטקובר. התערוכה", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
2018 "יםהגדול", צדיק - גלריה לאמנות האפשר, יפו

בעולם

יפן ב-1984 וב-1998
צרפת ב-1989, ב-1993, ב-1995, ב-1998 וב-2000
גרמניה ב-1994
ארצות הברית (1997)

Remove ads

ספרים שפרסם

שנה טובה - מאה ואחד כרטיסי ברכה לשנה החדשה, כתר ספרים, 1977
תוצרת הארץ, דומינו 1984
ההכרזה על הקמת המדינה, מודן, 1988 - על מגילת העצמאות
איפה היינו ומה עשינו (עם אמנון דנקנר), ירושלים: הוצאת כתר, 1996 - "המאכלים, המשקאות, רהיטי הבית וכלי המטבח, המשחקים, הספרים, העיתונים, הכרזות, הבולים, הסיגריות, בתי הקולנוע ובתי הקפה, הממתקים, מודעות הפרסומת, תנועות הנוער, התרופות, המלבושים, הצנע והשפע, הרוח והחומר, בקיצור - כל הסיבות מדוע אנחנו כל כך מתגעגעים" (מכריכת הספר)
בצלאל 100 (יחד עם גדעון עפרת) לציון יובל 100 ל"בצלאל", מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, תשס"ו 2006
פלוגה גימל, מחלקה שלוש: רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים (עם עלי מוהר), כנרת זמורה-ביתן, תשס"ג 2003.^[12]
טרטקובר (עם כותבים שונים), תל אביב: עם עובד, 2011.^[13]

בנוסף ערך ספרים רבים נוספים בנושאי צילום וגרפיקה.

מחקרים וקטלוגים

דמות החלוץ באמנות ישראל (קטלוג תערוכה שהוצגה במשכן נשיאי ישראל ב-1982 ביזמת אופירה נבון)
הצגה ראשונה: כרזות קולנוע, תל אביב, שנות השלושים - אוסף ארנון מילצ’ן לכרזות קולנוע, הארכיון הישראלי לסרטים - סינמטק ירושלים, 1995
טיול בארץ: משחקים מחנותו של מר ברלוי, תל אביב: מוזיאון ארץ ישראל, תשנ"ט 1999. (על בנימין ברלוי)
התערוכה הבינלאומית לכרזות: [ביתן] הלנה רובינשטיין, תל אביב 1993