יוונית עתיקה
שפה / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
יוונית עתיקה (Ἑλληνική) היא כינוי ליוונית בשלב ההתפתחות ההיסטורי שלה החל במאה ה-9 לפנה"ס עד למאה ה-6. תקופה זו מקבילה לשלוש התקופות של יוון העתיקה - הארכאית, הקלאסית וההלניסטית. ליוונית העתיקה קדמה היוונית המיקנית. בזמן התקופה ההלניסטית היוונית העתיקה הייתה ידועה כקוֹינֶה, אשר לימים, עם פיצול האימפריה הרומית, הפכה לשפה הרשמית של האימפריה הרומית המזרחית, לימים האימפריה הביזנטית. יוונית זו כבר נקראה "יוונית ביזנטית", ומקץ מאות שנים נוספות התגלגלה ליוונית המודרנית של ימינו. היוונית העתיקה הייתה שפתם של הומרוס ושל ההיסטוריונים, המחזאים והפילוסופים של תור הזהב של אתונה. דרך הלטינית, שורשים רבים בשפה היוונית העתיקה התגלגלו לשמותיהם המדעיים של מינים רבים.
| היסטוריה של היוונית אלפבית יווני - כתב ליניארי ב' |
| פרוטו-יוונית (בערך 2000 לפנה"ס) |
| יוונית מיקנית (בערך 1600 לפנה"ס–1100 לפנה"ס) |
| יוונית עתיקה (בערך 800 לפנה"ס–300 לפנה"ס) דיאלקטים יווניים: איולית, ארקדו-קיפריוטית, אטית-איונית, דורית; יוונית הומרית דיאלקט אפשרי: מקדונית |
| יוונית קוינה (מ-300 לפנה"ס) |
| יוונית ביזנטית (בערך 330 אחרי-הספירה–1453) |
| יוונית מודרנית (מ-1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתאית |
