Loading AI tools
סופר גרמני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף קַסטיין (בגרמנית: Josef Kastein; במקור יוליוס קָצֶנשטיין (Julius Katzenstein); 6 באוקטובר 1890, ברמן, גרמניה – י"ד בסיוון תש"ו, 13 ביוני 1946, חיפה) היה סופר, ביוגרף, היסטוריון, משורר ועיתונאי יהודי גרמני-ארץ-ישראלי, עורך דין במקצועו. נודע במונוגרפיות שחיבר על דמויות מפתח בהיסטוריה היהודית ובספרו הגדול "תולדות האומה הישראלית" (Eine Geschichte der Juden; 1931).
לידה |
6 באוקטובר 1890 ברמן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
---|---|
פטירה |
1946 (בגיל 55 בערך) חיפה, פלשתינה (א"י) |
מדינה | גרמניה |
שפות היצירה | גרמנית |
קסטיין נולד בסתיו 1890 בעיר בּרֶמֶן שבצפון-מערב הקיסרות הגרמנית, בן לאברהם קצנשטיין. בנעוריו פיתח תודעה יהודית ציונית.
לאחר שלמד משפטים וכלכלה, עבד כעורך דין בעיר הסמוכה בּרֶמֶרהאפֶן. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני כקצין תותחנים. בשנת 1917 קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת גרייפסוואלד (Greifswald) על דיסרטציה שכותרתה "על טבעו המשפטי של השותף השקט של הקודקס המסחרי (Ueber die rechtliche Natur der stillen Gesellschaft des HGB).
באותה תקופה החל לפרסם את יצירותיו הספרותיות. ביכורי יצירתו היו קובץ שירים (1918) והמחזה "פועלים" (Arbeiter; 1921). כבר את ספרו הראשון הוציא בשם העט "יוסף קסטיין", שאימץ כשמו.
המשיך לעבוד כעורך דין. פרסם בכתבי העת של התקופה, ובמיוחד בירחון Der Jude ('היהודי') שערך מרטין בובר וראה אור בהוצאת לוויט (Löwit) (שבה גם ראה אור ספרו הראשון של קסטיין, כמו גם מרבית הספרים שפרסם לאחר עלייתו לארץ ישראל).
בשנת 1927 היגר לעיירת התיירות אסקונה (Ascona) שבשווייץ, והתגורר ברובע מוֹשייה (Moscia). בתקופה זו החל להתמקד בתולדות עם ישראל, ואת תובנות ביטא בספרות בדיונית על תופעות ודמויות היסטוריות. לאחר שפרסם ב-1927 שני רומנים, הופיעה ב-1930 מונוגרפיה פרי עטו על שבתי צבי בהוצאת רובולט (Rowohlt) בברלין, שזכתה להצלחה ותורגמה תוך זמן קצר לאנגלית ולעברית וכעבור מספר שנים לספרדית.
להזמנת ההוצאה חיבר את ספרו הגדול "תולדות היהודים" (Geschichte der Juden; 1931), שהקנה לו שם, הופיע בכמה הדפסות נוספות ותורגם לאנגלית, להולנדית, לאיטלקית, לעברית ("תולדות האומה הישראלית") ולספרדית. זהו אולי ספרו הידוע ביותר. הספר נכתב בגישה היסטוריוסופית מקורית. העיתונאי הגרמני-ישראלי שלום בן-חורין תיאר אותו כ"היסטוריון של הנפש היהודית". במרוצת שנות ה-30 היה לסופר בינלאומי נודע. הוא פרסם מונוגרפיות נוספות, על אוריאל אקוסטה (1932) וזיסקינד מטרימברג (1934).
ב-1934, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, הוחרמו ספריו בגרמניה. בסוף אותה שנה עלה לארץ ישראל. בארץ נישא למרגרטה פוגל (Margarethe Vogl), שעִברתה את שמה לשולמית. בקיץ 1939 שהתה אשתו בווינה, במהלך חופשת מולדת, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר לא הורשתה לשוב לארץ ישראל, ולבסוף נאלצה לנסוע לניו יורק. בני הזוג לא שבו לראות זה את זה. ניסיונותיו של קסטיין להגר לארצות הברית גם הוא, עלו בתוהו. אשתו נפטרה בניו יורק ב-1983. אמו גורשה ב-1942 לטרזיינשטט, ושם נספתה.
בארץ ישראל הוסיף לכתוב ולפרסם ספרים בגרמנית, כיתר הסופרים הגרמנים הגולים. ב-1935 הופיעו ספריו "היהודים בגרמניה" (Juden in Deutschland), שתורגם לאנגלית, ו"רה-אוריינטציה יהודית" (Jüdische Neuorientierung), וב-1937 ראה אור "ירושלים: סיפורה של ארץ" (Jerusalem: die geschichte eines landes) הוא המשיך לפרסם מונוגרפיות: על הורדוס (1936)[1] ועל הנביא ירמיהו (1938). ב-1942 ראתה אור "נובלה ארצישראלית" (Eine palaestinensische Novelle), שתורמה לספרדית.
בנוסף למד עברית על בוריה, עד שעלה בידו להרצות ולכתוב מאמרים בשפה זו. כתב ב"הארץ" על סוגיות ביישוב ובציונות. ספרו "מדות וערכים: שלש מסות" ראה אור במקביל בעברית ובגרמנית בשנה שלאחר מותו.
שנה וחצי לפני מותו כיהן כמנהל מחלקת ההסברה בטכניון, אך נאלץ להתפטר בשל היותו חולה בשחפת. נפטר משחפת ב-1946 בביתו שבהר הכרמל, בן 55 במותו. הניח שני בנים: יוסף אלכסנדר קסטיין וגבריאל קסטיין[2][3].
ב-1983 נתרם למכון ליאו בק עיזבונם של יוסף ושולמית קסטיין[4], ובו מכתביו של קסטיין לאשתו ובהם דברי שירה; כתבי יד של קסטיין; זיכרונותיו; ותכתובות של אשתו עם מוציאים לאור ואישים אחרים, בהם אלפרד דראייר (Dreyer), שכיהן כמזכירו של קסטיין ופרסם בשנות ה-70 וה-80 מספר מאמרים עליו ועל יצירתו, פרידריך גלבה (Glaebe) ונחום גלָאצֶר[5].
ב-2004 פורסמו זיכרונותיו מעזבונו (בגרמנית), בשם "מה פירוש להיות יהודי: יַלדוּת בברמן".
זיכרונותיו:
ביבליוגרפיה:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.