Loading AI tools
מוזיקאי קלזמר והיסטוריון יהודי רומני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב פסנתיר או יעקב פסנטיר (בגרמנית: Iacob Psantir; 6 ביוני 1820– 22 במרץ 1901 או 25 בינואר 1902[1]) היה מוזיקאי וההיסטוריון היהודי רומני הראשון. כתב בעיקר בשפה יידיש. נמנה עם הכליזמרים החשובים במזרח אירופה באמצע המאה ה-19. [2] על אף היותו אוטודידקט פסנתיר היה באמצעות מחקריו וספריו חלוץ ההיסטוריוגרפיה של יהדות רומניה. כונה על ידי לאזר שייניאנו - "הכרוניקן הראשון של יהודי רומניה".[3]
יעקב פסנתיר, נולד בשנת 1820 בבוטושאן, אז בנסיכות מולדובה. לפי מקורות אחרים נולד בפלטיצ'ן. אביו, אשר-זיליג, היה זמן-מה מתורגמן בשירותו של השליט סקרלט קאלימאקי,[4][5] וכונה "הצרפתי" ("פרנצוז") עקב עבודתו כמתורגמן של הקונסול הצרפתי ביאשי. בשנת 1803 נאבק אזר זליג נגד כמה ספרים אנטישמיים של יהודי מומר שהפיצו עלילות דם והצליח להשיג את איסור הפצתם[6] בשנת 1831, בגיל 11, התייתם יעקב מאביו שנפל קרבן למגפת כולירה. הוא ולמד בתלמוד תורה ביאשי[7] את קריאת התפילות בעברית, חומש ומבוא לתלמוד ביידיש. בנוסף, למד את הקריאה והכתיבה בשפה הרומנית עם אותיות קיריליות.
בגיל 13 התחיל יאנקו או יענקל את חניכותו כנגן קובזה ולבסוף הקים בפלטיצ'ן להקה נודדת (ביידיש - "קפלייה") המורכבת מיהודים וצוענים. הוא ניצח אותה, פרט בקובזה וניגן בצמבל (ברומנית țambal, באנגלית hammer dulcimer) ונגינתו על פני הארצות הרומניות ובסביבה - בבסרביה, קרים, בבולגריה (אז תחת שלטון עות'מאני) וטורקיה סיפקה את פרנסתו.[8]הרפרטאור שלו ושל הלהקה כללה שירי עם יהודיים, רומניים וטורקיים.[9] בגלל נגינתו בצמבל זכה לכינוי "פסנתיר" שהפך עבורו לשם משפחה.[5]
משפחתו של פסנתיר הייתה בעלת שורשים עמוקים בנסיכות מולדובה ולדברי פסנתיר עצמו היו בסוצ'אבה קברים שהעידו על 200 שנות ותק. פסנתיר מספר בזכרונותיו שבחגיגת ראש השנה הנוצרי ב-1 בינואר 1855, במנזר באבן, התנהל ויכוח בין בויארים ממולדובה ובין בויארים מוולאכיה על מתן זכויות לצוענים וליהודים. בני השיח מוולאכיה טענו שיותר מ-90% מהיהודים זה עתה הגיעו מגליציה ורוסיה, לא יודעים את השפה ואת המנהגים המקומיים ואין לתת להם זכויות. אב המנזר אנניה הציע לקרוא לפסנתיר, שעמד בראש הנגנים ולשאול אותו בעניין היהודים. אב המנזר (יווני במוצאו) חשב שהוא יהודי טורקי, כי נהג לדבר איתו בטורקית. פסנתיר סיפר להם על 200 שנות ההיסטוריה של משפחתו במולדובה ואירוע זה יצר בו את הדחף לכתיבת ההיסטוריה של משפחתו ולהוכחת הוותק של יהודי הארצות הרומניות.[10] בשנת 1866, לאחר הדחת הנסיך קוזה, פרץ מסע תעמולה מחודש נגד היהודים ה"זרים", מסע שבעקבותיו הצטייד פסנתיר באת חפירה ויצא אל בתי הקברות היהודים לחשוף את הקברים העתיקים ולאסוף נתונים. בין השאר מצא פסנתיר בבית העלמין הישן של יהודי בקאו מצבה משנת 1703 (מצבתו של אהרן בן יוסף).[7] בבית העלמין הישן ברובע צ'ורקי ביאשי העתיק פסנתיר כתובות מתריסר מצבות של רבנים מהמאה ה-19[7] בבוקרשט במרכז בית העלמין הישן ברחוב סבסטופול, מצא פסנתיר מצבה משנת 1682 .[11] באותו בית קברות מצבא גם מצבה משנת 1716.[7] במוינשט מצא מצבה משנת 1748.[12] ובפיאטרה ניאמץ תיאר מצבה מהשנים 1676–1677 של "הארוסה רייזל בת ישראל הלוי" ומצבהמשנת 1688 של "הגבירה ינטע בת אליעזר".[13] פרט לנתונים מבתי העלמין, ליקט פסנתיר מידע מסיפורי זקני היהודים (למשל מהערים פוקשאן ופיאטרה ניאצץ), ספרי שאלות ותשובות של רבנים, ואף תעודות ישנות. אף על פי שלא הייתה לו השכלה פורמלית ועבודותיו סבלו מבעיות מתודולוגיה מדעית, וגם מטעויות (כולל בהעתקת הכתובות העבריות) הנתונים שאסף היו הבסיס הראשון של ההיסטוריוגרפיה היהודית הרומנית. יתר מזו הרבה מהמקורות שחקר נהרסו מאוחר יותר ולכן לעדותו במקרים אלה אין תחליף.[14] בספרו הראשון על תולדות הארצות הרומניות העלה פסנתיר טענה לקיומם של יהודים בדאקיה במאה השישית לספירה.[5] עבודתו של פסנתיר זכתה לתהודה רבה בין יהודי רומניה והביאה לפופולריזציה של ההיסטוריה היהודית במחוזות אלה. הוא היה בשנת 1886 בין מייסדי "החברה ההיסטורית ע"ש יוליו באראש" ובישיבת החברה באותה שנה הוחלט על הדפסת הביוגרפיה שלו כאות תודה על תרומתו להיסטוריה של יהודי רומניה. הביוגרפיה פורסמה בביטאון החברה על ידי הבלשן והמילונאי לאזר שייניאנו. בשנת 1879 היה ברשימת 1074 המועמדים לקבלת אזרחות רומנית, אך פועלו וותק משפחתו לא הועילו, בקשתו נדחתה. יעקב פסנתיר חי בשנותיו האחרונות בעוני רב ואחרי התערבותו של משה שוורצפלד התקבל בבית המחסה "Elisabetheum" (אליזבתאום) שהוא היה בין מייסדיו. הוא נפטר שם בשנת 1901 או 1902. תרומתו ההיסטורית של פסנתיר הוכרה עוד בימי חייו על ידי מלומדים כמו הרבנים מוריץ לזרוס מברלין, ומאיר קייזרלינג מפשט, וברומניה על ידי הרבנים אנטואן לוי ומאיר בק.[7] פסנתיר ערך והוציא לאור עיתון ביידיש בשם "היועץ".
יעקב פסנתיר היה נשוי שלוש פעמים. משתי נשותיו הראשונות התגרש. אשתו השנייה, זלאטה וייס, הייתה גרושה כשהתחתן איתה, וילדה לו שני ילדים.[15]
בתרגום רומני: Cartea de istorie pentru Țările Române
בתרגום לרומנית:Întâmplările evreilor în România
Andenken Zions. Ein Euszug aus den in polnischen Jargon schön gedrückten Werkehen: Chronik und Rumänische Judengeschichte
Isac Bercovici, . "Psantir, Jacob". In Michael Berenbaum, ; Fred Skolnik, (eds.). Encyclopaedia Judaica (2nd ed.) .Detroit: Macmillan 2007 vol.13, col. 1334-1335
(י. קארא - מתולדות ההיסטוריוגרפיה של יהודי רומניה. יעקב פסנתר, חלוץ השימוש במקורות העבריים)
Isidore Singer, Isaac Broydé, "Psantir, Jacob ben Zelig". In Isidore Singer; et al. (eds.). The Jewish Encyclopedia. 10. New York: Funk & Wagnalls. p. 251.
, Măriuca Stanciu "Psantir, Iacob". In Hundert, Gershon (ed.). YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe. Translated by Mircea, Anca. New Haven: Yale University Press 2008.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.