כבר בנערותו החל לכתוב לעיתון "הלבנון". בשנת 1889 החל לפרסם פיליטונים בעיתון "המליץ", ואלו זכו לפופולריות רבה. הפיליטון הראשון שפרסם היה "דוגמאות מספר המלים" בגיליון 77 של המליץ לשנת 1889[3]. בשנת 1901 (תרס"א) לקח חלק בפרסום השבועון "הדור" בוורשה, ובין השנים 1905 ל-1908 השתתף בהוצאת יומון בעברית בשם "הזמן", שיצא לאור בווילנה. בין השנים 1908–1910 הוציא לאור עיתון לילדים בשפה העברית בשם "החבר"; תחילה היה זה עיתון יומי לילדים שיצא לאור בווילנה, אך עם הזמן הפך העיתון לשבועון ועבר לצאת בעיר ריגה. בן ציון אייזנשטט הכתיר אותו כ"פדגוג מומחה"[1].
טביוב פרסם ספרים ומאמרים בתחומים שונים. מאמר שהכה הדים בזמנו היה "ספרותינו היפה ועתידותיה"[4], שבו קרא להרחבת הלשון העברית, התאמתה והפיכתה לשפה נמלצת פחות לפני כתיבת ספרות יפה. ספרו המפורסם ביותר הוא אוצר המשלים והפתגמים, שבו ליקט כשלושת אלפים פתגמים בשפות העברית והארמית. כל פתגם ומשל לוּוה בהסבר על מקורו והשתלשלותו לאורך השנים. הוא גם כינס אנתולוגיה על הספרות העברית מאז ימי גלות ספרד ועד ימיו. כמו כן כתב ספרים רבים ללימוד השפה העברית, אשר זכו לפופולריות רבה.
ידוע גם משפטו הנוקב של טביוב בגנות השימוש בשפה היידית בכתיבה ספרותית: "מעולם לא טנפתי [!] את עטי בלשון הז'רגונית"[5], על אף שברבות הימים גם הוא "חטא" בכתיבה בלשון המדוברת.
מבחר הספרות: אנתולוגיה עברית ... מראשית התקופה הערבית-הספרדית עד ימינו אלה; עם תולדות כל סופר ... ועם הערות ובאורים ... / מאת ישראל חיים טביוב, ורשה, תושיה, 1927
מורה הילדים: להורות לילדים את תורת הלשון העברית לכל חקותיה; עם תרגום המלים בלשונות רוסיא ואשכנז ומאמרים בלשונות רוסיא ואשכנז לתרגמם עברית / מאת י"ח טביוב, ורשה, תושיה, תרנ"ז - 1896
אגרון לבני הנעורים: מכתבים למופת לילדים ולילדות, לנערים ולנערות, עם מלון המבאר עברית והמתרגם רוסית ואשכנזית את כל המלים והמבטאים החמורים / מאת י"ח טביוב, ורשה, תושיה, תרס"ו
י.ח. טביוב, אוצר השירה והמליצה, ליקוטים נבחרים ממיטב הספרות העברית בשיר ובפרוזה מראשי התקופה העברית הספרדית ועד סוף המאה החמישית לאלף השישי, תל אביב, תרפ"ט, באתר דעת