כנסיית אגוסטין הקדוש במנילה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כנסיית אגוסטין הקדוש (אנגלית: San Agustín Church) היא כנסייה רומית-קתולית המשתייכת למסדר האוגוסטיני, ונמצאת במחוז אינטראמורוס ההיסטורי של מנילה, בירת הפיליפינים. בניית הכנסייה הסתיימה ב-1607, והיא הכנסייה העתיקה ביותר בפיליפינים.
אתר מורשת עולמית | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
מידע כללי | |||||||
סוג | כנסייה קתולית | ||||||
על שם | אוגוסטינוס | ||||||
מיקום | אינטרמורוס | ||||||
מדינה | הפיליפינים | ||||||
מייסדים | מסדר אוגוסטינוס הקדוש | ||||||
הקמה ובנייה | |||||||
תקופת הבנייה | ?–1571 | ||||||
תאריך פתיחה רשמי | 1571 | ||||||
סגנון אדריכלי | אדריכלות הבארוק | ||||||
מידות | |||||||
אורך | 67.14 מ' | ||||||
רוחב | 24.93 מ' | ||||||
שטח | 2.43 הקטאר | ||||||
קואורדינטות | 14°35′20″N 120°58′31″E | ||||||
sanagustinchurch | |||||||
הכנסייה הוכרזה על ידי ממשלת הפיליפינים כציון דרך היסטורי-לאומי בשנת 1976. הכנסייה, ביחד עם שלוש כנסיות נוספות שנבנו בתקופת השלטון הקולוניאלי הספרדי, הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1993, ונקראו בשם כנסיות הבארוק של הפיליפינים.
המבנה הנוכחי של הכנסייה הוא למעשה הכנסייה האוגוסטינית השלישית שהוקמה באתר. הכנסייה הראשונה הייתה מבנה הדת הראשון שנבנה על ידי הספרדים באי לוזון. בניית הכנסייה הסתיימה ב-1571, ונעשה שימוש בחזרן ודקל המנגרובה. הכנסייה נהרסה בדצמבר 1574 לאחר ניסיון פלישה כושל למנילה מצד כוחותיו של הפיראט לימאהונג. הכנסייה השנייה נבנתה מעץ, אך היא נהרסה לאחר שרפה שהתחוללה ב-1583 כתוצאה מנר שהוצב בתנוחה לא נכונה בזמן הלווייתו של המושל הכללי הספרדי גונזאלו רונחיליו דה פנייסולה.
האוגוסטינים החליטו לשקם את הכנסייה באמצעות אבן, ובנוסף לבנות בסמוך אליה מנזר. הבנייה החלה ב-1586, בניהולו של חואן מסיאס. המבנה נבנה באמצעות לבני חימר מסותתות שנחצבו במיאקואיאן, בינאגונאן וסן מטאו שבמחוז ריזאל. העבודה הייתה איטית במגלל מחסור בתקציב וחומרי בנייה, אך גם בגלל המחסור בבעלי מלאכה המתמחים באבן. המנזר היה פעיל החל מ-1604, וההכרזה על השלמת הכנסייה התבצעה ב-19 בינואר 1607, ונקרא בשם כנסיית פאולוס הקדוש ממנילה. מסיאס, שמת לפני תום הבנייה, הוכר על ידי האוגוסטינים באופן רשמי כאדריכל הכנסייה.
הכנסייה נבזזה על ידי הכוחות הבריטים שכבשו את מנילה ב-1762 כחלק ממלחמת שבע השנים. הכנסייה שרדה את רעידות האדמה שפקדו את מנילה ב-1645, 1754, 1852, 1863 ו-1880. הכנסייה עברה תהליך חידוש ב-1854, בפיקוחו של האדריכל לוסיאנו אוליבר. ב-18 באוגוסט 1898 הכנסייה שימשה את המושל הספרדי הכללי פרמין חאודנס להכנת כתב הכניעה של מנילה בפני ארצות הברית, לאחר התבוסה במלחמת ארצות הברית–ספרד.
בזמן הכיבוש היפני במלחמת העולם השנייה הכנסייה הפכה למחנה ריכוז עבור אסירים. בימים האחרונים של הקרב על מנילה החיילים היפניים החזיקו בכנסייה מאות תושבים ואנשי כמורה ממנילה; רבים מבני הערובה נהרגו במהלך הקרב שנמשך שלושה שבועות. הכנסייה עצמה שרדה את ההפצצות של הכוחות האמריקניים והפיליפיניים, מלבד הגג שנהרס, והייתה הכנסייה היחידה באינטראמורוס שלא נחרבה. המנזר הסמוך לכנסייה נחרב עד היסוד, והוא נבנה מחדש בשנות ה-70 כמוזיאון על ידי האדריכל אנחל נאקפיל.
אורך הכנסייה הוא 67.15 מטרים ורוחבה 24.93 מטרים. בזכות היסודות האליפטיים הכנסייה שרדה את רעידות האדמה הרבות שהרסו כנסיות אחרות במנילה. נטען כי עיצובה של הכנסייה מבוסס על עיצובן של כנסיות אוגוסטיניות במקסיקו, וכן שהכנסייה היא העתק כמעט מושלם של קתדרלת פואבלה. בחזית הכנסייה אין קישוטים רבים, ולעומת זאת יש בה מספר אלמנטים של הבארוק, שהבולטים שבהם הם התחריטים על הדלתות. חצר הכנסייה מקושטת במספר פסלי אריות, שהוענקו במתנה על ידי סינים שהמירו את דתם לנצרות קתולית.
פנים הכנסייה נבנה בצורה של צלב נוצרי. בכנסייה יש 14 קפלות צדדיות ותקרה שנבנתה ב-1875 בסגנון "אחיזת עיניים" (Trompe-l'œil) על ידי האמנים האיטלקים צ'זארה אלברוני וג'ובאני דיבלה. הכנסייה מכילה את קבריהם של הקונקיסטאדורים הספרדים מיגל לופס דה לגאספי, חואן דה סאלסדו ומרטין דה גויטי, בנוסף לקבריהם של כמה מהמושלים הכלליים המוקדמים, ארכיבישופים ואנשים חשובים אחרים. עצמותיהם נקברו בקמרון קהילתי הסמוך למזבח הראשי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.