Loading AI tools
יבשת קדומה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאורנטיה (הקראטון של אמריקה הצפונית) הוא קראטון יבשתי גדול, המהווה את הליבה הגאולוגית העתיקה של יבשת אמריקה הצפונית. פעמים רבות בעבר הייתה לאורנטיה יבשת נפרדת כפי שהיא כיום בצורת אמריקה הצפונית, אף שבמקור היא כללה גם חלקים מהקראטון של גרינלנד ואת החלק הצפון-מערבי של סקוטלנד, המכונה פיסת הקרום ההברידי (אנ') (Hebridean Terrane).[1] בזמנים אחרים בעבר הייתה לאורנטיה חלק מיבשת גדולות יותר ויבשות-על, ובעצמה מורכבת מפיסות קרום[1] קטנות רבות שהתחברו על רשת של חגורות אורוגניות מתחילת הפרוטרוזואיקון. יבשות זעירות[2] ואיים אוקייניים התנגשו והתחברו לגוש ההולך וגדל של לאורנטיה, וביחד יצרו את הקראטון היציב של עידן הארכאיקון כפי שהוא מוכר כיום.
הקראטון קרוי על שם השילד הלאורנטי הקרוי על שם ההרים הלאורנטינים בקנדה, אלו קרויים בתורם על שם הנהר סנט לורנס והוא קרוי על שם הקדוש הנוצרי לאורנטיוס מרומא שהנהר נתגלה לאירופאים לראשונה ביום חגו (ה-10 באוגוסט).
הקראטון היציב נחשף במזרח ובמרכז קנדה כשילד הקנדי (Canadian Shield), אבל כשלוקחים בחשבון גם את השלוחות התת-קרקעיות המונח הנרחב יותר השילד הלאורנטי (Laurentian Shield) נפוץ יותר, מכיוון שחלקים גדולים של המבנה נמשכים מחוץ לקנדה. האזור המשתרע מעל הקראטון היציב מכונה "המישורים הפנימיים" (Interior Plains) או גם ה"בימה הפנימית" (Interior platform) - אזור פיזיוגרפי המשתרע על שטח נרחב בפנים אמריקה הצפונית וכולל את המישורים הגדולים וחלקים גדולים במרכז קנדה. בארצות הברית מכוסה תשתית הסלע של הקראטון בסלעי משקע של המישורים הפנימיים למעט בצפון מינסוטה, ויסקונסין, הרי אדירונדק של צפון מדינת ניו יורק וחלקו העליון של חצי האי של מישיגן. עובי הסלעים בקראטון נע בין 1,000 ל-6,100 מטרים. הסלעים המרכיבים את הקראטון הם סלעי יסוד וסלעים מותמרים המכוסים בסלעי משקע: סלע גיר, סלעי חול ופצלים. סלעי משקע אלו הושקעו בין לפני 650 מיליון שנים ל-290 מיליון שנים.
סלעי היסוד והסלעים המותמרים של תשתית הקראטון נוצרו בין לפני 1.5 מיליארד שנים ללפני מיליארד שנים בסביבה פעילה טקטונית שפעלו בה הן לחץ רב והן טמפרטורה גבוהה. סלעי המשקע הצעירים יותר שהושקעו על גבי סלע התשתית נוצרו בסביבה ימית שקטה או בסביבת נהרות. במרבית תקופת קרבון מיסיסיפי היה הקראטון אזור של משטח קרבונטי ימי שעליו הושקעו בעיקר סלעי גיר, דולומיט וסלעי התאדות. משטח זה השתרע או מהרי האפלצ'ים או מעמק המיסיסיפי עד לאגן הגדול של ימינו. הקראטון כוסה בים טרופי רדוד וחמים המכונה "ים אפיקראטוני" (כלומר "על גבי קראטון") שעומקו המקסימלי 60 מטרים בקצה מדף היבשת. מדי פעם התרוממו שרשרות הרים על השוליים המרוחקים של הקראטון ואז נשחקו, כשהחול שנוצר בשחיקה התפזר על פני השטח.
החלק הדרום-מערבי של לאורנטיה מורכב מסלעי התשתית מהפרקמבריון שעוותו בשל התנגשות היבשות (האזור הצבוע בסגול במפה למעלה משמאל). אזור זה היה נחשף לביקוע משמעותי כאשר פרובינציית אגן ורכס התמתחה עד 100% מרוחבה המקורי. אזור זה היה מוקד למספר התפרצויות געשיות גדולות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.