Loading AI tools
מושא הציור מונה ליזה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליזה דל ג'וקונדו (באיטלקית: Lisa di Antonmaria Gherardini; שם לידה גרארדיני (Gherardini); 15 ביוני 1479 – 15 ביולי 1542) הייתה בת למשפחת האצולה האיטלקית גרארדיני (אנ') של פירנצה וטוסקנה. שמה ניתן ליצירה מונה ליזה - דיוקן שהוזמן על ידי בעלה וצויר על ידי לאונרדו דה וינצ'י בתקופת הרנסאנס האיטלקי.
לידה |
15 ביוני 1479 פירנצה, רפובליקת פירנצה |
---|---|
פטירה |
14 ביולי 1542 (בגיל 63) פירנצה, דוכסות פירנצה |
מדינה | פירנצה |
מקום קבורה | מנזר אורסולה הקדושה |
בן או בת זוג | פרנצ'סקו דל ג'וקונדו |
מספר צאצאים | 6 |
מעט ידוע על חייה של ליזה. היא נולדה בפירנצה ונישאה בשנות העשרה שלה לסוחר בדים ומשי שלימים הפך לפקיד מקומי. ליזה הייתה אם לחמישה ילדים וניהלה את מה שסבור שהיו חיים נוחים ורגילים. ליזה האריכה ימים לאחר מות בעלה, שהיה מבוגר ממנה בהפרש ניכר.
במאות השנים שלאחר מותה של ליזה, הפכה המונה ליזה לאחד הציורים המפורסמים ביותר בעולם.[1] בשנת 2005, זוהתה ליזה כנושא ליצירת הדיוקן של דה וינצ'י בסביבות 1503, מה שמרמז עליה כדמות למונה ליזה.[2]
משפחתה של ליזה הייתה ותיקה ואריסטוקרטית אך עם חלוף הזמן איבדה את השפעתה בפירנצה.[3] מצבם הכלכלי היה טוב אך הם לא היו מעשירי העיר. פרנסתם הגיעה מהכנסה חקלאית בעיר, שבה היו פערים גדולים בעושר בין תושביה.[4]
אנטונמריה די נולדו גרארדיני, אביה של ליזה, היה בן למשפחה שהתגוררה בנכסים ליד סן דונאטו בפוג'ו ורק לאחר מכן עברה לעיר.[5] משפחת גרארדיני החזיקה או שכרה בעבר שש חוות בקיאנטי שייצרו חיטה, יין, שמן זית וגידלו בהן גם מקנה.[6]
גרארדיני איבד שתי נשים במהלך חייו. הראשונה, ליזה די ג'ובאני פיליפו דה קרדוצ'י, איתה התחתן ב-1465, והשנייה, קתרינה די מריוטו רוצלאי, לה נישא ב-1473. שתיהן מתו בזמן או זמן קצר לאחר שילדו.[7] אמה של ליזה הייתה לוקרציה דל קצ'יה, בתו של פיירה ספינלי, ואשתו השלישית של גרארדיני בנישואיהם מ-1476.[7]
ב-15 ביוני 1479 נולדה ליזה בויה מאגיו (Via Maggio) שבפירנצה,[7] אף על פי שבמשך שנים רבות חשבו שהיא נולדה בוילה וינאמאגיו (Villa Vignamaggio) ממש מחוץ לגרווה, אחד מהנכסים הכפריים של המשפחה.[8] היא נקראה על שם ליזה, אשתו של סבה מצד אביה.[9] לליזה, הבכורה מבין שבעה ילדים, היו שלוש אחיות, אחת מהן נקראה ג'ינברה ושלושה אחים, ג'ובנגואלברטו, פרנצ'סקו ונולדו.[10]
המשפחה התגוררה בפירנצה, במקור ליד סנטה טריניטה ומאוחר יותר בשטח מושכר ליד סנטו ספיריטו, ככל הנראה בגלל שלא יכלו להרשות לעצמם את עלות השיפוצים כשביתם הראשון ניזוק. משפחתה של ליזה עברה לאזור שנקרא היום ויה דיי פפי, ולאחר מכן ליד סנטה קרוצ'ה, שם התגוררו ליד סר פיירו דה וינצ'י, אביו של לאונרדו.[11]
בבעלותם היה גם בית כפרי קטן בסנט דונאטו בכפר פוג'ו כ-32 קילומטרים דרומית לפירנצה.[12] נולדו, אביו של גרארדיני וסבה של ליזה, הוריש חווה בקיאנטי לבית החולים סנטה מריה נואובה. גרארדיני השיג בחכירה חווה נוספת של בית החולים. המשפחה בילתה שם בקיץ בבית בשם Ca' di Pesa, כדי שגרארדיני יכול היה לפקח על קציר החיטה.[6]
ב-5 במרץ 1495, נישאה ליזה בת ה-15 לפרנצ'סקו די ברטולומאו דל ג'וקונדו, סוחר בדים ומשי מצליח וענו, והפכה לאשתו השלישית. הנדוניה של ליזה הייתה 170 פלורין איטלקי וחוות סן סילבסטרו ליד הבית הכפרי של משפחתה,[13] השוכנת בין קסטלינה לסן דונאטו בפוג'ו, ליד שתי חוות שהיו מאוחר יותר בבעלות מיכלאנג'לו.[11] הנדוניה הצנועה עשויה להיות סימן לכך שמשפחת גרארדיני לא הייתה עשירה באותה תקופה.
לא עניים ולא מבין האמידים ביותר בפירנצה, חיו בני הזוג חיי מעמד בינוני. ייתכן שנישואיה של ליזה הגדילו את מעמדה החברתי משום שמשפחת בעלה הייתה אולי עשירה יותר ממשפחתה.[13] סבורים כי פרנצ'סקו הרוויח משום שגרארדיני היה "שם ישן".[14]
הם התגוררו במקום מגורים משותף עד 5 במרץ 1503, כאשר פרנצ'סקו הצליח לקנות בית בסמוך לבית הישן של משפחתו בויה דלה סטופה. ככל הנראה לאונרדו דה וינצ'י החל לצייר את הדיוקן של ליזה באותה שנה.[15][16]
בין השנים 1496 ל-1502 נולדו לליזה ופרנצ'סקו חמישה ילדים: פיירו, פיירה, קמילה, מרייטה ואנדריאה.[17] ליזה איבדה תינוקת ב-1499.[12] ליזה גידלה גם את ברטולומיאו, בנם של פרנצ'סקו ואשתו הראשונה קמילה די מריוטו רוצלאי, שמתה זמן קצר לאחר הלידה. אשתו השנייה של אביה של ליזה, קתרינה די מריוטו רוצלאי, ואשתו הראשונה של פרנצ'סקו היו אחיות, בנות משפחת רוצלאי.[16]
קמילה ומרייטה הפכו לנזירות. קמילה לקחה את השם סואור ביאטריס ונכנסה למנזר סן דומניקו די קפג'יו, שם הופקדה על טיפולם של אחותה של אנטונמריה סואור אלביירה ואחותה של ליזה סואור קמילה (זוכה בביקור שערורייתי על ידי ארבעה גברים במנזר) וסואור אלסנדרה.[18] ביאטריס מתה בגיל 18[18] ונקברה בבזיליקת סנטה מריה נובלה.[19] ליזה פיתחה מערכת יחסים עם סנט'אורסולה, מנזר מוערך בפירנצה, שם הצליחה למקם את מרייטה בשנת 1521. מרייטה קיבלה את השם סואור לודויקה (Suor Ludovica) והפכה לחברה מכובדת במנזר בעמדה של אחריות מסוימת.[20]
פרנצ'סקו הפך לפקיד בפירנצה. הוא נבחר לדודיצ'י באונומיני (Dodici Buonomini) ב-1499 ולסיניוריה ב-1512, שם אושר כפריור ב-1524. ייתכן שהיו לו קשרים עם אינטרסים פוליטיים או עסקיים של משפחת מדיצ'י. בשנת 1512, כשממשלת פירנצה חששה מחזרתם של בני מדיצ'י מהגלות, נכלא פרנצ'סקו ונקנס ב-1,000 פלורין. הוא שוחרר בספטמבר כאשר משפחת מדצ'י חזרה לפירנצה.[19][21]
ביוני 1537, על פי צוואתו האחרונה, החזיר פרנצ'סקו את הנדוניה של ליזה, נתן לה בגדים ותכשיטים אישיים ודאג לעתידה. לאחר שהפקיד את הטיפול בה לבתם לודוביקה, ואם לא תהיה מסוגלת, בנו ברטולומיאו, כתב פרנצ'סקו, "בהתחשב בחיבתו ואהבתו של המוריש כלפי מונה ליזה, אשתו האהובה; בהתחשב בעובדה שליזה תמיד פעלה עם רוח אצילה וכאישה נאמנה המייחלת שיהיה לה כל מה שהיא צריכה..."[22] מרטין קאמפ (אנ') וג'וזפה פלאנטי מציינים שפרנצ'סקו - שדאג ללהבה נצחית על קברו - רצה להעביר את כל רכושו לילדיו ולא לאשתו, ולא הבטיח לליזה קצבה, שהייתה הוגנת לפי מושגי התקופה.[23]
באחד התיאורים, פרנצ'סקו מת במגפה של 1538. ליזה חלתה ונלקחה על ידי בתה לודוביקה למנזר סנטאורסולה, שם נפטרה ב-15 ביולי 1542, בגיל 63.[24][25][26] בתיאור מחקרי על חייהם, פרנצ'סקו היה כמעט בן 80 במותו, וייתכן שליזה חיה לפחות עד 1551, כלומר, הייתה בת 71 או 72 במותה.[12] מותה של ליזה לא תועד על ידי העיר או על ידי משפחתה.[27] הלווייתה הייתה רבת משתתפים והיא לא נקברה בחלקת המשפחה שבבזיליקת סנטיסימה אנונציאטה[28], אלא בכנסיית סנט'אורסולה.[29][hebrew 1] לאחר מותו של פרנצ'סקו, בניו ירשו את העסק המשפחתי אך לא היו מסוגלים להחזיק אותו. אחד מבניו מכר את בית המשפחה ברחוב ויה דלה סטופה כדי לשלם את חובותיו לאחיו.[30] גם לא היה ביכולתו של נכדו של פרנצ'סקו להציל את העסק והוא הכריז על פשיטת רגל ומצא עבודה כסופר במנזר סנטיסימה אנונציאטה.[31]
כמו בני פירנצה אחרים בעלי אמצעים כלכליים, בני משפחתו של פרנצ'סקו היו אף הם חובבי ופטרוני אמנות. בנו ברטולומיאו ביקש מאנטוניו די דונינו מאצירי לצייר פרסקו באתר הקבורה של המשפחה בבזיליקת דלה סנטיסימה אנונציאטה די פירנצה. אנדריאה דל סרטו ציירה מדונה עבור חבר אחר ממשפחתו.[19] פרנצ'סקו שלח הזמנות ללאונרדו דה וינצ'י עבור ציור דיוקן אשתו ולדומניקו פוליגו עבור ציור של הקדוש פרנציסקוס מאסיזי. הוא חשב שהוא הזמין את דיוקנה של ליזה כדי לחגוג הן את לידתה של אנדריאה והן את רכישת בית המשפחה.[16]
המונה ליזה מילאה את דרישות המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 להצגת אישה בעלת סגולה. ליזה מוצגת כאישה נאמנה באמצעות מחוות - ידה הימנית מונחת על שמאל. לאונרדו גם הציג את ליזה כאופנתית ומצליחה, אולי אמידה ממה שהייתה בחייה. בגדיה הכהים והצעיף השחור שלה היו אופנת עילית בהשפעה ספרדית; הם אינם תיאור של אבל על בתה הראשונה, כפי שהציעו כמה חוקרים. הדיוקן גדול להפליא; גודלו שווה לזה של עמלות שנרכשו על ידי פטרוני האמנות העשירים ביותר באותה תקופה. פזרנות זו הוסברה כסימן לשאיפה החברתית של פרנצ'סקו וליזה.[32]
במהלך האביב של 1503, ללאונרדו לא היה מקור הכנסה, מה שעשוי להסביר בחלקו את התעניינותו בדיוקן פרטי.[21][33] אך מאוחר יותר באותה שנה, סביר להניח שנאלץ לעכב את עבודתו על מונה ליזה כאשר קיבל תשלום עבור התחלת הקרב על אנג'יארי, שהייתה משימה חשובה יותר ואף חויב להשלימה עד פברואר 1505.[34] בשנת 1506, נזכר לאונרדו שדיוקן המונה ליזה לא גמור.[35] הוא לא קיבל תשלום עבור העבודה ולכן לא מסר אותה ללקוח שלו.[36] ציוריו של האמן טיילו איתו לאורך כל חייו, וייתכן שהוא השלים את המונה ליזה שנים רבות לאחר מכן בצרפת,[14] לפי הערכה אחת עד 1516.[37]
כותרת הציור מתוארכת לשנת 1550. מכר של לפחות חלק ממשפחתו של פרנצ'סקו,[12] ג'ורג'ו וזארי, כתב, "לאונרדו התחייב לצייר, עבור פרנצ'סקו דל ג'וקונדו, את דיוקן מונה ליזה, אשתו"[35] (באיטלקית: Prese Lionardo a fare per Francesco del Giocondo il ritratto di mona Lisa sua moglie.).[38] השם האיטלקי של הדיוקן "לה ג'וקונדה" (La Gioconda) הוא הצורה הנשית של שמה מתוקף נישואיה. בצרפתית, ידוע כ-La Joconde. למרות שנגזר מהשם הנשוי של ליזה, יש את המשמעות הנוספת שהשם נובע מהמילה "שמח" (באנגלית: "jocund") או "השמח".[14]
ספקולציות הקצו את שמה של ליזה לפחות לארבעה ציורים שונים ואת זהותה לעשרה אנשים שונים לפחות.[39][17][40] גניבת המונה ליזה מהלובר ב-1911 ומסעותיה לאסיה ולצפון אמריקה במהלך שנות ה-60 וה-70 תרמו לאיקונוזציה ולתהילת הציור.[41] עד סוף המאה ה-20, הציור היה לאייקון עולמי ששימש ביותר מ-300 ציורים אחרים וב-2,000 פרסומות, שהופיע בממוצע של פרסומת חדשה אחת בכל שבוע.[42] בשנת 2005, מומחה בספריית אוניברסיטת היידלברג גילה הערה שולית בספר באוסף הספרייה שטוענת ומבססת את ההשקפה המסורתית לפיה היושבת היא ליזה. ההערה, שנכתבה על ידי אגוסטינו וספוצ'י (אנ') בשנת 1503, מציינת כי לאונרדו עבד על דיוקן של ליזה דל ג'וקונדו.[2]
המונה ליזה נמצאת בצרפת מאז המאה ה-16, כאשר לאונרדו עבר לחצרו של המלך פרנסואה הראשון והמלך רכש אותה; מאז המהפכה הצרפתית, הוא היה לחלק מהאוסף הלאומי הצרפתי.[43] כיום כשישה מיליון אנשים צופים בציור מדי שנה במוזיאון הלובר בפריז.[44]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.