מדרחוב

מדרחוב הוא רחוב עירוני, בו כלי רכב ממונעים, ביניהם מכוניות ותחבורה ציבורית, אינם רשאים לנסוע. הוא מרוצף באבני מדרכה ולרוב משמש כרחוב קניות או לתיירות. המדרחוב הראשון בעולם נפתח בקופנהגן בשנת 1962.

המדרחוב, הלחם של המילים מדרכה ורחוב, הוא רחוב המיועד להולכי רגל בלבד, אשר בו יכולים לנוע בבטחה ובנוחות בין החנויות או בין הבתים. לרוב^[^{דרוש מקור]} ההתייחסות למדרחוב היא לרחוב שנועד לקניות או לתיירות, אך למעשה על פי ההגדרה גם רחוב שלא נועד למטרה זו ייקרא בשם זה.

בעקבות הלחץ ההולך וגדל של התנועה לחופש ממכוניות, כמעט לכל עיר מרכזית בעולם יש מדרחוב אחד לפחות, לרוב במרכז העיר כגון מדרחוב בן-יהודה ונחלת שבעה בירושלים ומדרחוב נחלת בנימין בתל אביב.

מלבד יתרונותיו הרבים של המדרחוב, הבאים לידי ביטוי בנוחות, ביטחון ושקט להולכי הרגל, בגלל היותו שטח מרוצף, משמש המדרחוב לרוב גם לאירועים ופסטיבלים כמו גם לירידי אמנות ואוכל.

מתוך התחשבות בצורכי התחבורה, לעיתים משמש רחוב מסוים כמדרחוב רק בחלק מהזמן, ובחלק אחר הוא פתוח לתנועת כלי רכב. לעיתים החלוקה היא לפי שעות היממה, כלומר בשעות של עומס תנועה מתאפשרת תנועת כלי רכב ברחוב, וביתר שעות היממה הרחוב משמש כמדרחוב. פעמים אחרות החלוקה היא לפי ימי השבוע: בימות החול מתאפשרת תנועת כלי רכב ברחוב, ובעת המנוחה השבועית הוא משמש כמדרחוב.

המדרחוב המודרני הראשון בעידן הרכב הפרטי, שהוא גם הארוך בעולם, הוא רחוב הקניות והתיירות, סטרוגט (Strøget) שבקופנהגן, שהפך למדרחוב ב-1962 כניסיון^[1], וב-1964 הוכרז כקבוע. מדרחוב זה נוצר על פי רעיונותיו של המתכנן הדני יאן גהל^[2].

אחד המדרחובים הראשונים נוצר בעיר קוריטיבה שבברזיל ב-1968, כאשר ז'יימה לרנר סגר את הרחוב המרכזי "15 בנובמבר" לתנועת כלי רכב.

בירושלים החל מאמצע שנת 2007 נבנה המדרחוב הארוך בישראל שאורכו כקילומטר וחצי, המשתרע על כמחצית אורכו של רחוב יפו - מכיכר צה"ל ועד כיכר הדוידקה, בו עוברת גם הרכבת הקלה בירושלים.

סמטאותיה של ונציה יוצרות מדרחוב גדול, משום שאין בהן תנועת כלי רכב, ותנועת הסירות נעשית בתעלות.