Loading AI tools
ספר מאת ואלרי סולאנס משנת 1967 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מניפסט החלאה (באנגלית: SCUM Manifesto) הוא מניפסט פמיניסטי רדיקלי מאת ואלרי סולאנס, שפורסם ב-1967.[1][2] בספר, סולאנס טוענת שגברים הרסו את העולם, ושעכשיו על הנשים לתקן אותו. כדי להשיג מטרה זו, היא מציעה להקים את הארגון SCUM, ששם לו למטרה להפיל את החברה הפטריארכלית ולבטל את המין הגברי. מניפסט החלאה נחשב לרוב כסאטירי, אך מבוסס טיעונים פילוסופיים וחברתיים לגיטימיים.[3][4] הוא יצא לפחות ב-10 מהדורות באנגלית, ותורגם ללא פחות מ-13 שפות.
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ואלרי סולאנס |
שפת המקור | אנגלית |
סוגה | עיון |
נושא | פמיניזם רדיקלי |
הוצאה | |
הוצאה | 1967 (הוצאה עצמית) |
הוצאה בשפת המקור | Olympia Press |
תאריך הוצאה | 1968 |
הוצאה בעברית | |
הוצאה | רסלינג |
תאריך | 2005 |
תרגום | עידית שורר |
קישורים חיצוניים | |
מסת"ב | מסת"ב 978-1859845530 |
הספרייה הלאומית | 002489311 |
המונח "SCUM" (חלאות) הופיע על עמוד השער של המהדורה הראשונה בצורה של ראשי תיבות, "S.C.U.M", ונאמר שפירושם "האגודה למען חיתוך גברים" ("Society for Cutting Up Men").[5] סולאנס התנגדה לפרשנות זו, והתעקשה כי אין אלו ראשי תיבות, אף על פי שהם הופיעו כך גם במודעה שהיא כתבה על הספר לווילג' וויס ב-1967.[6] סולאנס קיימה סדרת מפגשי גיוס ל-SCUM בצ'לסי הוטל שם התגוררה, אבל עשור לאחר מכך אמרה שהארגון היה "רק טכניקה ספרותית", ושהוא מעולם לא התקיים באמת.[7]
המניפסט לא היה מוכר מאוד, עד שסולאנס ניסתה להרוג את אנדי וורהול ב-1968. אירוע זה הביא את תשומת לב הציבור גם למניפסט וגם לסולאנס עצמה.[8][9] בעוד מספר פמיניסטיות, כגון פלורנס קנדי וטי-גרייס אטקינסון, הגנו על סולאנס והחשיבו את המניפסט לביקורת לגיטימית על הסדר הפטריארכלי, אחרות, דוגמת בטי פרידן, חשבו שדעותיה של סולאנס קיצוניות מדי ומייצרות קיטוב. אף על פי שמניעיה של סולאנס בירי של וורהול נותרו לא ברורים, המניפסט עדיין נקשר לעיתים קרובות עם האירוע הזה.
סולאנס כתבה את מניפסט החלאה בין 1965 ל-1967.[10] ב-1967, היא הוציאה לאור את המהדורה הראשונה על ידי הדפסת אלפיים עותקים במימאוגרפיה, ומכירתם ברחובות של גריניץ' וילג' בניו יורק.[11][12][13] סולאנס ביקשה דולר אחד מנשים ושני דולר מגברים עבור כל ספר.[14][15][16] היא מכרה כך כ-400 עותקים.[14][15] באוגוסט באותה שנה, חתמה סולאנס על חוזה הוצאה לאור של רומן פרי עטה עם המו"ל מוריס גירודיאס, ואז ביקשה ממנו לקבל את מניפסט החלאה במקומו.[17]
המהדורה הרשמית הראשונה של המניפסט פורסם על ידי Olympia Press ב-1968. הוא כלל הקדמה מאת מוריס גירודיאס.[18] היו הבדלים דקים בין הגרסה של 1968 והמהדורה המצולמת של סולאנס.[19] בראיון בהווילג' וויס, סולאנס התלוננה שבמהדורה של אולימפיה לא הכניסו ושינו דברים ללא התייעצות עמה: "לא נכלל אף אחד מהתיקונים ... שרציתי, ואילו הרבה שינויים נוספים נעשו—כולם לרעה—וכן היו הרבה "שגיאות טיפוגרפיות": מילים ואפילו חלקים שלמים של משפטים שנשמטו, מה שגרם למעברים בין הטקסטים להיות חסרי פשר."[20] ב-1977, סולאנס פרסמה בהוצאה עצמית מהדורה "נכונה" אשר היה קרובה יותר לגרסה המקורית, וכללה מבוא שהיא כתבה.[21]
מניפסט החלאה יצא לאור לפחות 10 פעמים באנגלית, ותורגם למגוון שפות כולל קרואטית, צ'כית, פינית,[22] צרפתית, גרמנית, עברית, איטלקית, ספרדית, שוודית, טורקית,[23] פורטוגזית, הולנדית,[17] ודנית.[24] חלקים ממנו אף נכללו במספר אנתולוגיות פמיניסטיות,[25] כולל Sisterhood is Powerful: An Anthology of Writings From The Women's Liberation Movement (1970), אוסף של כתבים פמיניסטים רדיקליים בעריכתה של רובין מורגן.[26][27] Verso Books פרסמה מהדורה בשנת 2004, עם הקדמה מאת הפילוסופית הפמיניסטית אביטל רונאל.[28] ג'ון פורקיס וג'יימס בוון תיארו את מניפסט החלאה כ"פָּמְפְלֶט אשר הפך לאחד השורדים לאורך הזמן הרב ביותר בקרב פרסומים אנרכיסטיים".[29]
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל פמיניזם |
המניפסט פותח בהצהרה הבאה:[30]
”מכיוון ש"החיים" בחברה הזו הם, במקרה הטוב, שעמום מוחלט, ואין אף פן של "החברה" שהוא רלוונטי לנשים, לא נותר לנקבות בעלות אחריות אזרחית ורצון בריגושים אלא להפוך את הממשלה, להיפטר משיטת הכסף, להחיל אוטומציה מוחלטת, ולהיפטר מהמין הזכרי. ”
סולאנס מתחילה בהצגת התאוריה של הזכר כ"נקבה לא שלמה" מחמת ליקוי גנטי בצורת כרומוזום Y.[31] על פי סולאנס, ליקוי גנטי זה גורם לזכרים מוגבלות רגשית, אגוצנטריות, וחוסר מסוגלות לתשוקה נפשית או אינטראקציה אותנטית. היא מתארת את הזכר כחסר אמפתיה, וחסר היכולת להתייחס לכל דבר מלבד התחושות הפיזיות שלו עצמו.[32] המניפסט ממשיך בטענה כי הזכר מבלה את חייו בניסיון להפוך לנקבה, ועל ידי כך להתגבר על נחיתותו. הוא עושה זאת על ידי "חיפוש מתמיד אחר הנקבה, בניסיונות להתיידד עמה, ורצון לחיות דרכה ובאיחוד עמה." סולאנס דוחה את פרויד ואת תאוריית קנאת הפין, וטוענת כי לגברים יש "קנאת כוס". סולאנס אז מאשימה את הגברים בכך שהפכו את העולם ל"ערימת חרא" ומציג רשימה ארוכה של תלונות.[33]
עיקר המניפסט מורכב מרשימה ארוכה של תלונות נגד המין הגברי. התלונות מחולקות לסעיפים הבאים:[34]
עקב תלונות אלו, המניפסט מסיק שחיסולו של המין הגברי הוא צו המוסר.[35] הוא גם טוען כי על נשים להחליף את מערכת ה"כסף-עבודה" במערכת של אוטומציה, כזו שתוביל לקריסתה של הממשלה ואובדן כוחם של גברים על נשים.[36]
על מנת להשיג מטרות אלו, המניפסט מציע הקמת חזית מהפכנית של נשים. הכוח החלוצי הזה נקרא בשם SCUM (חלאה/חלאות). המניפסט טוען כי על החלאות לנקוט בפעולה ישירה וטקטיקות של חבלה ולא באי-ציות אזרחי, מכיוון שאי-ציות מסוג זה הוא אפקטיבי רק עבור שינויים קטנים בחברה. על מנת להרוס את המערכת, פעולה אלימה היא הכרחית: "אם החלאות אי פעם יצעדו, זה יהיה על הפנים מטופשות והמחליאות של הנשיא; אם החלאות אי פעם יכו, זה יהיה בחושך עם סכין חדה."[37]
המניפסט מסתיים בתיאור של אוטופיה עתידנית, שנשלטת על ידי נשים, בה, בסופו של דבר, אין גברים. אין כסף, ומחלות ומוות הם נחלת העבר. המניפסט טוען כי זה לא רציונלי עבור גברים להגן על השיטה הקיימת, ושעליהם לפיכך לקבל את הצורך בהשמדתם.[38]
בשנת 1977 בראיון בווילג' וויס, סולאנס הצהירה כי החלאות הן "רק טכניקה ספרותית. אין ארגון שנקרא SCUM—אף פעם לא היה ואף פעם לא יהיה."[39] סולאנס אמרה בנוסף: "חשבתי על זה כעל מצב נפשי... [בכך ש]נשים שחושבות באופן מסוים הן חלק מ-SCUM... [ו]גברים שחושבים בצורה מסוימת הם חלק מכוח העזר של SCUM."[40]
מבקרים, חוקרים, ועיתונאים ניתחו את המניפסט ואת הצהרותיה של סולאנס. פרופ' דנה הלר כתבה שלסולאנס "חזון חברתי אנרכיסטי"[41] ושהמניפסט כלל "תאוריות כמעט-אוטופיות", ו"חזון אוטופי של עולם שבו מיכון ומערכות של רבייה המונית ייתרו עבודה, יחסי מין, ואת המערכת הכספית המיושנת."[42] על פי מבקרת הווילג' וויס ב. רובי ריץ', "SCUM הוא חזון עולמי בלתי מתפשר" אשר מבקר גברים על כשלים רבים, כולל מלחמה וכישלון בריפוי מחלות;[14] שרבות מהנקודות, אך לא כולן, "מדויקות למדי";[14] על פי ג'נט ליון, המניפסט "מעמיד נשים 'משוחררות' ... נגד נשים 'שטופות מוח'".[43]
המבקרת הפמיניסטית ג'רמיין גריר כתבה שלטענת סולאנס, גם גברים וגם נשים מנותקים מאנושיותם[44] וכי גברים רוצים להיות כמו נשים.[45] אליס אקולס כתבה שעל פי המניפסט מגדר הוא אבסולוטי ומהותי, ולא קונסטרוקציה יחסית.[46]
הלר טענה כי המניפסט מראה את ניתוקן של נשים ממשאבים כלכליים ותרבותיים בסיסיים, ושבגלל השעבוד הפסיכולוגי לגברים, נשים מנציחות את הנתק. רוברט מרמורשטיין כתב בווילג' וויס שבין המסרים העיקריים של SCUM הוא ש"גברים הרסו את העולם" וש"הם כבר לא הכרחיים (גם מבחינה ביולוגית)". שרון ג'נסן כתבה שבעיני סולאנס גברים הם "נחותים ביולוגית".[47] על פי לורה וינקיל, המניפסט מבקש את הפיכת הקפיטליזם ההטרוסקסואלי, ושאמצעי הייצור יישלטו על ידי נשים.[48] ג'נסן מתארת את התוכנית של האוטופיה הנשית העתידית כבלתי-אלימה, ומבוססת על סירובן של נשים ליטול חלק בכלכלה הנוכחית והיפרדותן מגברים, דבר שיביס את כוחות המשטרה והצבא, ושאם סולידריות בין נשים תהיה מספקת, נשים יוכלו לקחת משרות בהן יעשו "unwork" (אי-יצרנות), שתגרום לקריסה מערכתית.[49] בעיתון דיילי ניוז הכתבים פרנק בורקינה והנרי לי, יומיים לאחר שסולאנס ירתה בוורהול, כתבו שסולאנס "עורכת מסע צלב למען עולם חד-מיני, החופשי מגברים".[50] וינקיל טוענת שתוכניתה של סולאנס היא דווקא מהפכה אלימה של נשים. פרופ' ג'ינט קסטרו מצאה את המניפסט "צ'רטר של אלימות פמיניסטית", ותומך היסטריה טרוריסטית. על פי ג'נסן, סולאנס מציגה גברים כחיות שצריך לצודם, באמצעות כלי נשק שהם "סמלים פאליים שמופנים נגד גברים".[51] ריץ' וקסטרו לא התייחסו לתוכנית להשמדת גברים ברצינות, וחשבו שזו סאטירה.
חוקרים רבים בחרו להתייחס דווקא למשמעות של הזעם. אמנם, על פי ליון, המניפסט הוא ציני ושנון,[52] אך סיגל כתבה שהמניפסט "מביע זעם נשי בוטה"[53] וג'נסן סברה שהמניפסט הוא "מזעזע" ועוצר נשימה.[54] ריץ' תיארה את סולאנס כ"יחידת הרס של אישה אחת"[55] וסיגל כתב שעמדתה "מביאה לידי ביטוי אי-שביעות רצון כללי ממחאה לא אלימה באמריקה."[56] ריץ' כתבה שהמניפסט הציג את "הייאוש והכעס" של נשים, ומקדם את הפמיניזם[55]
סולאנס ארגנה "פורום SCUM ציבורי" אליו הגיעו כ-40 אנשים, בעיקר גברים, להם קראה סולאנס "קריפרים" ו"מזוכיסטים";[57] בארגון לא היו חברים חוץ ממנה.[55]
המניפסט, כותבת ליון, הוא גם "ידוע לשמצה, וגם בעל השפעה", והיה "לאחד הטקסטים הראשונים ואחד הקיצוניים" שנכתבו על ידי "זרמים שונים של תנועת שחרור הנשים האמריקאית". על פי ליון, "עד שנת 1969, המניפסט כבר הפך לסוג של תנ"ך" של תא 16, בבוסטון.[52] על פי מאמר מ-2012 מאת ארתור גולדווג מהמרכז המשפטי לדרום העני, "סולאנס ממשיכה להיקרא ולהיות מצוטטת במעגלים פמיניסטים מסוימים".[58]
ב-20 במאי 2022, במהלך פסטיבל הקולנוע בקאן שבצרפת, פרצה אישה עירומה בצעקות לשטיח האדום שנפרש לקראת בכורת סרט הקולנוע "שלושת אלפים שנים של כמיהה" (אנ'), במחאה על מקרים של אלימות מינית שמבצעים חיילים רוסים באוקראינה, על פי ידיעות שנפוצו. גופה של האישה היה צבוע בצבעי דגל אוקראינה, עם הכתובת "הפסיקו לאנוס אותנו", ועל גבה המילה "SCUM". קבוצת אקטיביסטיות צרפתיות שהזדהתה בכינוי "SCUM" צייצה בחשבון הטוויטר הרשמי שלה הודעה, לפיה שהאישה היא פעילה בקבוצה. בתקשורת ציון שחשבון הטוויטר נוצר כחודש בלבד קודם לפסטיבל.[59]
"מניפסט החלאה" הוא גם שמו של סרט קצר משנת 1976 בבימויה של קרול רוסופוליס ודלפין סייריג. בסרט, סייריג מקריאה כמה קטעים מן התרגום הצרפתי של המניפסט.[60]
וורהול עשה סאטירה מכל אירוע הירי, בסרטו בשם "נשים במרד", בו ישנה קבוצה המתקשרת לארגונה של סולאנס, P.I.G, (Politically Involved Girlies (ילדות מעורבות פוליטית) על משקל S.C.U.M.
עבודתה של סולאנס ומערכת היחסים שלה עם וורהול מתוארים בסרט משנת 1996,I Shot Andy Warhol, אשר חלק משמעותי ממנו מתייחס למניפסט החלאה, ולמחלוקות בין סולאנס לוורהול לגבי מה מהות להיות סופר.
בתוכנית האנימציה הטלוויזיה אנימציה The Venture Bros, בפרק "Viva Los Muertos!", משתתפת דמות בשם ואל אשר מצטטת ישירות מתוך המניפסט לאורך הפרק.[61]
בסיפור הכותרת של אוסף סיפוריו הקצרים, "מוחות של חולדות", מייקל בלומליין משתמש במניפסט החלאה כדי להמחיש את השנאה העצמית של גיבור הסיפור וכן את שנאתו למגדר שלו.
ב-2006, הסופרת השוודית שרה שטרידסברג פרסמה רומן סמי-ביוגרפי על ואלרי סולאנס, Drömfakulteten (סגל החלומות), שבו מוזכר המניפסט מספר פעמים,[62] וכן מצוטטים חלקים ממנו.
ניק קייב אמר שבדרך בה סולנאס רואה גבריות וגברים, בתור כאלה שנמצאים באמצע בין בני אדם לקופים, יש הבטים שצלצלו באוזניו נכון, וברומן שלו "מותו של באני מונרו" הגיבור הוא התגלמות הזכר לפי ואלרי סולאנס.[63]
בעטיפת תקליטור הבכורה של מאניק סטריט פריצ'רז יש ציטוט של סולאנס. להקת הפאנק ביג אין ג'פאן שאבו את ההשראה לשירם "האגודה למען חיתוך גברים" מהספר. הלהקה הבריטית .S.C.U.M קרויה על שם המניפסט.[64] באלבום משנת 2006 של להקת מטמוס, ישנו שיר בשם "מאסה לוואלרי סולאנס", ובו ציטוטים ממניפסט החלאה.[65] השיר "גיבור צבא ההגנה" של הלהקה הישראלית פוליאנה פרנק נפתח בדקלום ציטוט מתורגם מתוך המניפסט.
{{cite news}}
: (עזרה){{cite journal}}
: (עזרה){{cite journal}}
: (עזרה)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.