מצה

מַצָּה היא מאפה העשוי מבצק של אחד מחמשת מיני דגן שלא החמיץ. המצה מכונה בתורה גם "לחם עוני", כנראה בשל העובדה שהייתה מאכלם של עניים בימות השנה וגם בשל העובדה שהיא ענייה ממרכיבים (קמח ומים). המצות מוזכרות בתורה ובמקורות יהודים שונים, אך שני המקומות המרכזיים שבהם ניתן להן ביטוי רב, הם חג הפסח (המכונה בתורה על שם המאכל: "חג המצות"), וכן בבית המקדש, שבו הייתה המצה אחד המאפים הבאים בתור קורבן מנחה.

Quick facts: מאכלים, סוג, מוצא, מרכיבים עיקריים... ▼

מצה

מאכלים
סוג	לחם שטוח, מצות
מוצא	מצרים
מרכיבים עיקריים	קמח, מים

Quick facts: מקרא, משנה, משנה תורה, שולחן ערוך, ספרי ... ▼

מצוות אכילת מצה
(מקורות עיקריים)

מקרא	שמות, י"ב, י"ח
משנה	מסכת פסחים, פרק ב', משנה ה'
משנה תורה	ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק ו'
שולחן ערוך	אורח חיים, סימן תנ"ג
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קנ"ח ספר החינוך, מצווה י'

אחת ממצוות הפסח היא אכילת מצה בליל הסדר, כזכר ליציאת מצרים, כאמור בשמות: ”וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם-צֵדָה לֹא-עָשׂוּ לָהֶם” (שמות, י"ב, ל"ט). על פי רוב הדעות, אין מצווה באכילת מצה בשאר ימות החג, אך מחמת איסור חמץ, המצה מהווה גם בהם מאכל עיקרי, כתחליף ללחם. כאשר בית המקדש היה קיים, הייתה מצווה מיוחדת באכילת המצה יחד עם קורבן פסח ועם המרור בליל הסדר,(או בפסח שני, חודש לאחר מכן, למי שהיה טמא בליל הסדר, או שלא יכול היה להגיע לירושלים).

אל מצוות המצה ומנהג אפיית המצות הצמידו שונאי ישראל את עלילות הדם המפורסמת לפיה, היהודים כביכול משתמשים בדם ילדים נוצריים לשם אפיית המצות.

כיום יש נוהגים לאכול מצה בפסח שני שבא חודש לאחר מכן. מנהג זה הוא מנהג סמלי ולא מצווה.