משחקים אסורים

משחקים אסורים (בצרפתית: Jeux interdits) הוא סרט צרפתי מ-1952 בבימויו של רנה קלמאן, לפי ספר בשם "משחקים חבויים" (צרפתית: "Jeux inconnus") מאת פרנסואה בוייה. הסרט, שמספר על הקשר בין יתומה פריסאית בת חמש בשם פּוֹלֶט (בריז'יט פוסה) ובן איכרים בן עשר בשם מישל (ז'ורז' פוז'ולי), זכה בפרס האוסקר לסרט הזר של שנת 1952. בוייה הועמד לפרס אוסקר לסיפור הטוב ביותר (אנ') ב-1954 על הסיפור לסרט.

משחקים אסורים
Jeux interdits

כרזת הסרט בצרפתית
מבוסס על	ספר בשם "משחקים חבויים" (Jeux inconnus) של פרנסואה בוייה
בימוי	רנה קלמאן
הופק בידי	רוברט דורפמן
תסריט	ז'אן אורסט, פייר בוסט
עריכה	רוג'ר דוואיר
שחקנים ראשיים	בריז'יט פוסה, ז'ורז' פוז'ולי
מוזיקה	נרקיסו יֶפֶּס
צילום	רוברט ג'וליארד
מדינה	צרפת
חברת הפקה	Silver Films
חברה מפיצה	לה פילם קורונה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	9 במאי 1952
משך הקרנה	86 דק'
שפת הסרט	צרפתית
סוגה	סרט מלחמה, סרט דרמה
פרסים	פרס אוסקר ארי הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה פרס באפט"א פרס בודיל קינמה ג'ומפו
דף הסרט ב־IMDb

תקציר העלילה

פולט בת החמש ומשפחתה נמלטים מפריז במלחמת העולם השנייה. השיירה בה הם נמצאים מותקפת מהאוויר על ידי מטוס תקיפה, ושני הוריה של פולט, וגם גור הכלבים שלה, נהרגים. הילדה בת החמש לוקחת את הגור בזרועותיה ונאספת על ידי פליטים אחרים, אך כשהשיירה מותקפת שוב היא נשארת לבדה, ומחפשת ומוצאת את כלבה המת שהושלך לנהר על ידי האנשים שאספו אותה. עם הכלב המת בזרועותיה היא תועה בדרכה, ופוגשת את מישל, בן איכרים בן עשר, שמביא אותה לבית משפחתו. אחיו של מישל מובא גם הוא אל הבית לאחר שנפגע מבעיטת סוס שנמלט מהשיירה המופצצת.

מישל משכנע את אביו לאסוף את פולט לביתם, ובמהרה נקשר קשר אמיץ בין הילדים. פולט חוזרת לחורשה, למקום בו עזבה את גווייתו של כלבה, כדי לקבור אותו. כומר שחולף במקום על אופניו מלמד את פולט חלק מתפילת האשכבה, ואומר לה שמישל יוכל ללמד אותה את שאר התפילה. מישל מוצא את פולט, ועוזר לה לחפור את הקבר ולקבור את הכלב. פולט מודאגת שכלבה המת יהיה בודד, ומישל מציע לקבור לידו בעלי חיים נוספים. פולט מסכימה, אך משביעה אותו שלא יהרוג חיות לשם כך.

בינתיים, בהיעדר כל טיפול רפואי מורע מצבו של אחיו של מישל, שבסופו של דבר נפטר. מישל ופולט הם היחידים מבני הבית שיודעים את התפילה ואומרים את תפילת האשכבה ליד מיטתו. הילדים מוצאים עניין בטקס הקבורה ובאבזרים הנלווים אליו, ובייחוד בצלבים. מישל מתחיל לגנוב צלבים לבית הקברות הקטן לחיות שהוא בונה ומפתח למען פולט - בתחילה מעגלת הקבורה בלוויית אחיו, אחר כך מהכנסייה, ובסופו של דבר מבית הקברות עצמו, כולל הצלב שהמשפחה קנתה כדי להציב על קבר האח.

כשמתגלה העובדה שנגנבו צלבים, חושד אביו של מישל בשכנים, אך בסופו של דבר מתגלה העובדה שמישל הוא שגנב את הצלבים. האב מכה את מישל מכות נמרצות כדי שיגלה מה עשה עם הצלבים. באותו זמן מגיעים שני ז'נדרמים לבית המשפחה - האב חושב שהם באו כדי לחקור את הגנבה, אך במהרה מתברר שלמעשה הגיעו כדי לקחת את פולט לבית יתומים. מישל מבטיח לאביו שיגלה לו היכן הצלבים אם האב יבטיח לא למסור את פולט לשוטרים. האב מסכים, אך אינו עומד בדיבורו והשוטרים לוקחים את פולט. מישל רץ לבית הקברות הקטן שבנה ומשמיד את הצלבים, ופולט נמסרת לנזירה שעובדת בצלב האדום הבינלאומי. הנזירה יוצאת עם פולט לדרך, ועונדת לצווארה תג עם השם שמסרה (שם המשפחה שפולט מוסרת הוא שם משפחתו של מישל). בתחנת רכבת בדרכן, הנזירה משאירה את פולט ומורה לה להמתין. הסרט מסתיים כשפולט נמלטת ורצה בתחנת רכבת הומה אדם, קוראת בשמו של מישל, ולראשונה בסרט גם קוראת בשמה של אִמָהּ המתה.

קבלת הסרט

הסרט התקבל בצרפת בהצלחה צנועה בתחילה, אך לעומת זאת זכה להצלחה הולכת וגוברת מחוץ לצרפת, דבר שהביא בסופו של דבר גם להצלחה בצרפת. הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה ב-1952, בפרס האקדמיה האמריקאית לסרטים בקטגוריה "הסרט הזר" ב-1952, ובפרס מבקרי הקולנוע של ניו יורק ב-1952, ובפרס באפט"א עבור "סרט שאינו דובר אנגלית" ב-1953. הסרט נחשב לחלק מהקלאסיקה של הקולנוע הצרפתי. הסרט זכה בפרסים נוספים, ביניהם "פרס בודיל" הדני, ופרס "קינמה ג'ומפו" היפני.

טריוויה

• הספר עליו מבוסס הסרט נכתב בתחילה כתסריט, אך בוייה לא הצליח למצוא מפיק שמעוניין בו, והוציאו לבסוף כספר ב-1947.
• נעימת הסרט נבחרה ומבוצעת על ידי הגיטריסט הספרדי הנודע נרקיסו יֶפֶּס. הנעימה מוכרת לעיתים כ"משחקים אסורים", אך שמה המקורי הוא "רומנסה אלמונית", והיא הופיעה לראשונה בקולנוע בסרט מ-1941 בשם "דם וחול", בבימויו של רובן ממוליאן. אין מידע ברור לגבי המלחין: יפס עצמו טען שהוא כתב את הנעימה עבור אמו, כשהיה בן 7 (בשנת 1934), אבל קיימות הקלטות שלה מתחילת המאה, שנים לפני שיפס נולד. הנעימה משמשת כאחת המלודיות הראשונות שתלמידי גיטרה רבים לומדים לפרוט.
• הוריה של בריז'יט פוסה, שאינם שחקנים, מופיעים בסרט בתפקידים פעוטים כהוריה של פולט שנהרגים בתחילת הסרט.
• הצלחת הסרט מחוץ לצרפת הייתה כה רבה, שבריז'יט פוסה נלקחה לפגוש את יורשת העצר האנגליה הצעירה, המלכה אליזבת השנייה, ב-1953, כבוד שאינו חזון נפרץ עבור ילדים בני חמש.

קישורים חיצוניים

• "משחקים אסורים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "משחקים אסורים", באתר נטפליקס
• "משחקים אסורים", באתר AllMovie (באנגלית)
• "משחקים אסורים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "משחקים אסורים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• זאב רב-נוף, על ילדים ועל מוות, דבר, 23 במאי 1969