משפט השופטים בגרמניה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפט השופטים בגרמניה ובשמו הרשמי ארצות הברית נגד יוזף אלטסטוטר ואח' (באנגלית: The United States of America vs. Josef Altstötter, et al.) היה השלישי בסדרת משפטי נירנברג הנוספים, בהם הועמדו לדין נאשמים בפשעי מלחמה בפני בתי דין של צבא ארצות הברית בהיכל הצדק בנירנברג, גרמניה, עם תום מלחמת העולם השנייה. המשפט התנהל בשנת 1947.
במשפט השופטים הועמדו לדין 16 שופטים ועורכי דין גרמנים. תשעה מן הנאשמים היו בעלי משרות במשרד המשפטים של גרמניה הנאצית, אחרים היו תובעים ושופטים בבתי משפט מיוחדים (בגרמנית: Sondergericht) ובבתי דין עממיים (Volksgerichtshof) בגרמניה הנאצית. בין היתר הואשמו הנידונים במשפט בכך שקידמו את תוכנית טוהר הגזע בחקיקת חוקי גזע ובאאוגניקה.
אב בית הדין במשפט היה קרינגטון מרשל, נשיא בדימוס של בית המשפט העליון של אוהיו. היושבים בדין היו ג'יימס ברנד, שופט בית המשפט העליון של אורגון, ומלורי בלייר, שופט בית המשפט לערעורים בטקסס. עורך הדין ג'סטין הרדינג שימש כשופט מחליף. ב-19 ביוני 1947, עוד במהלך המשפט, נאלץ אב בית הדין לפרוש עקב מחלה. השופט ברנד היה מאותה עת לאב בית הדין ואילו השופט המחליף הרדינג הפך לשופט הרכב. התובע הראשי במשפט היה בריגדיר גנרל טלפורד טיילור. כתב האישום הוקרא ב-4 בינואר 1947 וההליכים התקיימו מ-5 במרץ ועד 4 בדצמבר 1947. עשרה מתוך הנאשמים נמצאו אשמים, ארבעה מתוכם נידונו למאסר עולם ויתרתם לתקופות מאסר שונות. ארבעה מן הנאשמים זוכו מכל אשמה.