סמכות

סמכות היא יכולת של בן אדם מסוים או ארגון, להכתיב דפוסי התנהגות מסוימים לאדם כלשהו. סמכות נחשבת לאחד מיסודות החברה האנושית, ועומדת כנגד שוויון. אימוץ דפוסי פעולה כתוצאה מסמכות מכונה ציות, והסמכות כמושג מקיפה את רוב מקרי ההנהגה.

המונח "מרות" מפנה לכאן. לערך העוסק ביישוב קדום בגליל העליון, ראו מרות (יישוב קדום).

אף על פי שנהוג לשייך סמכות לבעל סמכות אנושית, קיימת התייחסות לסמכויות שאינן אנושיות, כמו סמכויות אלוהיות וסמכויות מסורתיות.

סמכות מתקיימת מתוקף כוח חברתי מסוים. כוח זה עשוי להיות ממשי (כמו איום בפגיעה פיזית) או מדומה (כמו הליכת מאמינים בעקבות גורו). הכוח נקבע על שום השימוש האפשרי בסנקציה: פעולה הפוגעת באדם שאינו מציית לסמכות או מאיים עליה, על מנת להביא לקיומו של כוח חברתי.

סמכות עשויה להתקיים באופן ישיר בתוקף קיומו של כוח ממשי (לדוגמה: איום בכליאה), המכונה גם "כפייה", או לנבוע מלגיטימציה אותה מעניק הנתון לסמכות לבעליה (לדוגמה: הכרה בסמכותיות אצולה). לרוב מעורבים שני סוגי סמכות אלו.

סמכויות מעטות בלבד נשענות על כוח פיזי, ורבות מתאפשרות הודות למערכת ארגונית המושתתת על סמכות. במובן זה, יכולת הפעלה של סמכות תלויה בכך שהיא כבר קיימת, לדוגמה, סמכות של שליט מדינה, נובעת מכך שמשטרה כלשהי תעניש פרטים שאינם מצייתים לסמכותו. אנשי המשטרה נשמעים לשליט ולחוקיו, משום שהם עצמם נתונים לאיום המשטרה. אם יחליטו כל אנשי המדינה לכפור בסמכותו של השליט, אזי סמכותו תישלל, אך עצם העובדה כי הסמכות קיימת באופן חלקי, מאפשרת לה להיות מלאה.

נהוג להבחין בין שני סוגי סמכויות:

• סמכות אפיסטמית/סמכות תאורטית - סמכות מן הסוג הזה נשענת על ידע. למשל, כאשר אדם פונה לרופא, הוא מקבל את הרופא כסמכות הבלעדית לביסוס אמונתו בדבר מצבו הרפואי, זאת בניגוד למצב בו אדם בעל ידע ברפואה פונה בעצמו לרופא וכך מקבל את חוות דעתו כאחד השיקולים לקביעת המסקנה בדבר מצבו הרפואי.
• סמכות מעשית - סמכות פרקטית מנפיקה טעמים לעשות דברים, מעצם אמירת הציווי. למשל, כאשר אם אומרת לבנה לבצע פעולה מסוימת - אין שום תוכן המנמק את הפעולה, והסיבה לביצוע הפעולה הוא עצם הציווי.