פופוליטיקה

פופוליטיקה היא תוכנית טלוויזיה ישראלית ששודרה בערוץ הראשון מ-1992 ועד 1998, ושבה נערכו דיונים על עניינים העומדים על סדר היום הציבורי. צוות המשתתפים בה כלל "פאנל" קבוע שהופיע בכל תוכנית, וכן משתתפים שונים הקשורים לנושא הנדון. התוכנית נחרתה בזיכרון הציבורי בעקבות סגנון הדיונים המיוחד שהתפתח בה ובזכות משתתפיה הקבועים. התוכנית מהווה ציון דרך, בכך שיצרה מעין מתכונת חדשה ל"טוק שאו" פוליטי^[1].

היסטוריה

'פופוליטיקה' 1993

פופוליטיקה עלתה לאוויר ב-1992 בערוץ הראשון, כרעיון של המפיק אהרון גולדפינגר, אשר הגה תוכנית בה מתקיימים דיונים פוליטיים וביניהם משולבים שירי פופ המבוצעים על ידי זמרים שונים באולפן, ומכאן ניתן לה שמה: פופוליטיקה. בתוך זמן קצר התגבשה מתכונת קבועה לתוכנית אותה הינחה דן מרגלית, והורכב הפאנל הקבוע שלה: יוסף לפיד, אמנון דנקנר וישראל אייכלר. שירי הפופ הדלדלו עד שהוסרו כליל ונותרו הדיונים והוויכוחים אשר היקנו לתוכנית את פרסומה.

דן מרגלית הנחה את התוכנית מתחילתה, אך ב-1993 עבר לערוץ 2 והוחלף ביעקב אחימאיר. כעבור שנה שב מרגלית, והמשיך עד 1997, אז עבר שוב לערוץ 2 והוחלף על ידי ניסים משעל שהנחה את התוכנית בשנתה האחרונה. ב-1998 ירדה "פופוליטיקה" משידור, ולפיד ודנקנר עברו לערוץ 2, שם התאחדו עם מרגלית והעלו תוכנית דומה בשם "הכל פוליטי" ששודרה עונה אחת. במהלך אותה עונה נכנס לפיד לחיים הפוליטיים והוחלף ברוני בר און.

סגנון פופוליטיקה

חברי הפאנל, הידועים ביכולת הוויכוח וחדות לשונם, יצרו לתוכנית הדים רבים בקרב הציבור. בצוות זה, יוסף לפיד ייצג את צד המרכז של החברה הישראלית, אמנון דנקנר ביטא את הדעות השמאליות והליברליות, וישראל אייכלר ביטא את העמדה הדתית חרדית. אופיים של חברי הפאנל, כפי שבא לידי ביטוי בתוכניות פופוליטיקה, ומשתתפים אחרים בעלי סגנון וכחני שהובאו לדיונים, יצרו אווירה תוססת ורוויה בהתלהטות יצרים, כאשר המנחים לא תמיד יכולים להשתלט על הוויכוח. בשיאם של הדיונים נרשמו אירועים חריגים במיוחד, כמו עזיבתם של משתתפים את הדיון בשידור חי, צעקות ומריבות שהתקרבו עד כדי הרמת ידיים.

מורשת פופוליטיקה

סגנון התוכנית הביא לה אחוזי צפייה גבוהים ועוררה תגובות מנוגדות. רבים אהבו להתבונן ולהקשיב לוויכוחים, אך, מנגד, אחרים ראו בה ביטוי קיצוני במיוחד של פופוליזם זול ונמוך, המכוון להאדיר את יכולת המשתתפים ולהשפיל בעלי דעות מנוגדות או כאלה שאינם רגילים בהתמודדויות מסוג זה. סגנון התוכנית נחרת בתודעת הציבור ועבר לתוכניות דיון אחרות, אשר המשיכו את מתכונת הוויכוחים הרעשניים, המותירים רושם על הצופים ומביאים אחוזי צפייה גבוהים. השם "פופוליטיקה" הפך למילה נרדפת לפופוליזם ודמגוגיה; נעשה בו שימוש כאשר רוצים לתאר דיון מתלהם של דוברים רהוטים הנוקטים לשון בוטה במיוחד.

התוכנית, המשתתפים ו"מועצת החכמים"

פופוליטיקה ירדה מהמסך ובערוצי הטלוויזיה השונים ניסו להחיותה בשמות אחרים. רבים מאמינים כי משתתפי הפאנל עשו דרכם לקריירה עשירה בעקבות התוכנית. יוסף לפיד הביא למפלגת שינוי את יכולתו הרטורית כפי שבאה לידי ביטוי בתוכנית, ועל גב הפופולריות שצבר בה נבחר להנהיג את התנועה, נבחר לכנסת, והיה שר בממשלה. אמנון דנקנר התקדם בדרכו העיתונאית, בין היתר הפך לעורך "מעריב", וישראל אייכלר נבחר לכנסת מטעם יהדות התורה. התוכנית חזרה לאוויר לאיחוד מחודש רק פעם אחת בהרכב המקורי, בערוץ 10, יום לפני הבחירות לכנסת ה-17 (אפילו ניסו להחיות את המסורת הישנה והביאו לשם את הזמרת עינת שרוף). התוכנית עמדה לשוב למתכונת שבועית רגילה, אלא שיוצריה המקוריים של התוכנית דרשו מדן מרגלית להסיר את השם "פופוליטיקה", מטעמים של זכויות יוצרים, ושמה החדש של התוכנית היה "מועצת החכמים". ישראל אייכלר פרש, ובמקומו נכנס לתקופה קצרה השר לשעבר אריה דרעי. עם הזמן, גובש ההרכב המחודש של התוכנית שכלל את דן מרגלית כמגיש, יוסף לפיד ואמנון דנקנר הוותיקים וכן עו"ד ציפי חוטובלי והעיתונאי ארי שביט. "מועצת החכמים" שמרה על הגחלת, והוויכוחים שם - כמו בפופוליטיקה - עלו שוב לטונים גבוהים במיוחד, עד שהתוכנית יצאה לחופשה ארוכה בדצמבר 2007 כדי לפנות מקום לתוכנית "הישרדות". התוכנית שבה ביולי 2008 ללא טומי לפיד המנוח וללא אמנון דנקנר שעזב.

עד סיום שידורי הערוץ הראשון שודרה תוכנית שבועית בשם "פוליטיקה" בהנחיית עודד שחר, אך הייתה שונה מ'פופוליטיקה' בהיותה תוכנית ללא "פאנל" פרשנים קבוע, וללא קהל.

קישורים חיצוניים

• "פופוליטיקה", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• תמר ליבס, עליונותה של "פופוליטיקה", באתר העין השביעית, 1 ביוני 1997

הערות שוליים

1. תמר ליבס, עליונותה של "פופוליטיקה", באתר העין השביעית, 1 ביוני 1997