Loading AI tools
עיתונאי ועורך ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי (צביקה) אֶלגַּת (1 באפריל 1936 – 25 במאי 2008) היה עיתונאי ועורך ישראלי, עורך המגזין "לאשה" בשנים 1979–1996.
צבי בן שרה ומשה קרפיול נולד ב-1936 בארץ ישראל,[1] וגדל בתל אביב. החל את דרכו בעיתונות ב-1958 ככתב "מעריב" בנגב. בהמשך היה חבר מערכת העיתון בתל אביב. בשנת תשכ"ג-1963 זכה בפרס עמוס לב על כתבתו "בלוריתו הכסופה של מרסל" (על מרסל טוביאס, שאימן את גנרל מובוטו).[2] בשנת תשכ"ה-1965 זכה בפרס זה פעם נוספת, עבור כתבתו "שביל החלב" (על חיי מושב עולים על הגבול ליד ירושלים).[3] בפברואר 1966 זכה להכרה מקצועית כשהיה העיתונאי היחידי שהתלווה לאייבי נתן לפני המראתו למצרים במטוס דו-כנפי (בואינג-סטירמן) למסור לנשיא נאצר עצומה הקוראת לשלום, ודיווח על כך.[4]
כעבור 12 שנה ב"מעריב" עזב את הכתיבה בו לטובת עריכה בעיתון "ידיעות אחרונות", שם ערך את המוסף הפוליטי של סוף השבוע ואת מדור הספורט. בשנת 1974 התמנה במקביל לסגן-עורך "לאשה", השבועון לנשים מבית ידיעות אחרונות. כעבור חמש שנים, בינואר 1979, התמנה לעורך המגזין במקום דוד קרסיק (שערך אותו מ-1953). תחת שרביטו הגיע המגזין לתפוצת שיא. אלגת ערך את "לאשה" עד פרישתו לגמלאות באוגוסט 1996, אז הוחלף על ידי איריס זוהר-פנחסי.[5]
אלגת היה נשוי למיה ואב לשניים: ענת אלגת, קלינאית תקשורת, וגיא אלגת, פילוסוף ומתרגם.
נפטר במאי 2008, בגיל 72, ונקבר בבית העלמין ירקון.[1]
פיליפ בן (נורברט נישיווסקי) (1913–1978), כתב "מעריב" בניו יורק ובאו"ם במשך שנים רבות, היה קרוב-משפחתו.[6]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.