חברה קדישא

חֶבְרָה קַדִּישָׁא (מארמית: חברה קדושה), ולחלופין חברא קדישא גומלי חסד של אמת (גחש"א) או ח"ק גומלי חסדים, היא הארגון המופקד על צורכי המת וקבורתו על פי ההלכה בקהילות יהודיות. אזכור לקיומה של חברה כזו מופיע כבר בתלמוד.^[1]

אנשי החברה קדישא של פראג מתפללים ליד מיטת שכיב מרע, ציור מ-1772.

במסורת היהודית הדבר מכונה "חסד של אמת" שכן מת אינו יכול לגמול טובה למטפליו. בקהילות התקיימו בעבר גם ארגוני חסד אחרים שנודעו אף הם בשם "חברה קדישא" – לחינוך יתומים, טיפול בחולים וכיוצא בזה – אך כיום השם מזוהה כמעט בלעדית עם האחראים על הקבורה.

תפקיד

רכבי החברה קדישא צבועים בדרך כלל כחול

עגלת חברה קדישא של הקהילה היהודית בעיירה צ'ופ. בעגלה זו נשאו יהודי הקהילה את מתיהם לקבורה

החברה קדישא דואגים לכל צורכי המת והקבורה, ובכלל זה ביצוע של טהרת המת (רחיצת גוף הנפטר מכף רגל ועד ראש), הלבשת המת בתכריכים ועוד. לאחר מכן הם אחראים לסדר הלוויה, להכנת הבור לקבר ולקבורה עצמה, ובמקרה הצורך גם לאמירת קדיש ולדאגה ל"מת מצווה" (מת שאין לו קרובים שידאגו לו ואפילו כהן מחויב להיטמא לו, קרי, לעסוק בקבורתו).

בקהילות יהודיות בגולה

חברי החברה קדישא דאגו לצורכי המת ולקבורתו גם בקהילות יהודיות בגולה, ועמדו בקשר עם הפרנס, הגבאי ורב הקהילה.

אף שתפקיד החברה נוגע רק לסידורי הלוויה והקבורה, אנשי החברה קדישא נחשבו לעיתים הוועד הרוחני של העיר (אולי בגלל הסמכות שהייתה בידם לקבוע את גדלותו של כל אחד מהתושבים ועל פי זה היכן ייקבר), וכך מוצאים אנו "פנקסי חברה קדישא" (מפורסמים גם בשמם המודרני "פנקסי הקהילות") מערים ועיירות שונות באירופה שתיעדו בנוסף לתאריכי הפטירות ומקומות הקבורה, גם ציוני דרך נוספים בקהילה וכן את המנהגים המיוחדים לקהילה.

החברה קדישא הקדומה ביותר שנשתמר ממנה תיעוד היא זו שפעלה בפראג ונוסדה בידי המהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא בן בצלאל) לאחר שעזב את כס הרבנות בניקלשבורג בשנת 1573 ועבר להתגורר בפראג כאדם פרטי. התקנות שכתב לחברה קדישא שהקים בעיר שימשו בסיס לתקנותיהן של חברות דומות ברחבי אירופה.

חברה קדישא בבלארוס היו נוהגים להתענות ביום ט"ו בכסלו – מכיוון שהוא קרוב ליום הקצר ביותר בשנה.

לחברה קדישא היו מתמנים רק פעם בשנה, בזמן המסיבה שהיו עורכים חבריה. מי ממשתתפי המסיבה שרצה בכך היה מגיש את מועמדותו המנומקת וחברי החברה היו שוקלים אותה. הדרישות נגעו למעמד, גיל, חוכמה וכדומה. תהליך הסינון והבדיקה נחשב אמין וקפדני, ומי שנבחר לשמש בחברה קדישא בעיירה אחת יכול היה להתמנות ביתר קלות לתפקיד ציבורי גם במקומות יישוב יהודיים אחרים בזכות הבדיקה המדוקדקת שכבר עבר. היהודי הצעיר ביותר שהתמנה לחבריא הוא שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד המכונה 'האדמו"ר הזקן' ו'בעל התניא' שהתמנה לכך בגיל 10 שנים בלבד.^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

במדינת ישראל

הכניסה לבניין "חברה קדישא הראשית והכללית" ברחוב פינס בירושלים

הקבורה במדינת ישראל נעשית בפיקוח ובמימון של המדינה. על פי תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), התשכ"ז-1966, אין היתר לקבור יהודי שלא באמצעות גוף שיש לו רישיון קבורה מהמשרד לשירותי דת. נכון לאפריל 2024 ישנן בישראל 455 חברות קדישא שקיבלו רישיון מהמשרד לשירותי דת. חברות הקדישא מאוגדות באופנים שונים: 45 חברות קדישא מאוגדות כעמותות, 85 פועלות במסגרת מועצה דתית, 29 במסגרת רשויות מקומיות (או תאגידים עירוניים), 269 במסגרת אגודות או ועדים מקומיים, 3 במסגרת חברות בע"מ ועוד 24 חברות קבורה מעניקות שירותי קבורה אזרחית בלבד.^[2]

בין השנים 2023-2000 נקברו 97% מהיהודים בקבורה דתית. רוב פעילות הקבורה היהודית הדתית בישראל מתבצעת על ידי חברות קדישא יהודיות המתנהלות כעמותות (57%).^[3] בהתאם לפסק דין קסטנבאום משנת 1992, מוגדרות חברות הקדישא המאוגדות כעמותות כגופים דו-מהותיים אשר הולדתם במשפט הפרטי, אולם עקב מאפיינים מסוימים, כגון מילוי תפקיד ציבורי על-פי דין, או מילוי פונקציה ציבורית חיונית, או זיקה מוסדית לגופים ציבוריים, מוחלים עליהם בתחומים מסוימים דיני המשפט המנהלי.

נהוג כי כמה משירותי החברה קדישא ניתנים לציבור ללא תשלום. החפיפה בין השירותים שמגישות החברות השונות ניכרת, אך אינה בהכרח מלאה. אלה כוללים

• תיאום לוויה
• העברת הנפטר ממקום הפטירה לבית העלמין בשעות העבודה
• הכנת הנפטר לקבורה והבאתו לקבורה
• קיום טקס הקבורה
• העברת תושבי חו"ל וקבורתם בישראל
• מוקדי רישום הלוויות בבתי החולים
• מחשוב שירותי הקבורה
• מוקד שירות טלפוני

בבתי העלמין:

• תחזוקה ושיפוץ אולמות ההספדים
• התקנת ספסלי ישיבה ומתקני שתייה

אנשי החברה קדישא נוהגים לצום בז' באדר, יום לידת ופטירת משה, לאות אבל על המתים שמקום קבורתם לא נודע וככפרה על פגיעה בכבוד הנפטרים שאולי לא נהגו בהם כשורה.

קובץ תקנות של חברה קדישא

עמותת פורום החברות קדישא בישראל ע"ר פועלת לייצג את חברות הקדישא החברות בה מול רשויות המדינה וגופים רשמיים אחרים בכל עניין הנוגע לנפטרים יהודים ולשירותי קבורה בישראל ובחו"ל. עם חברי העמותה נמנים אברהם מנלה ויצחק דב גלבשטיין, המנהלים גם חברות קדישא.^[4]

ראו גם

• קבורה
• הלוויה
• זק"א
• מערכת מידע לבית קברות
• קריוניקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חברה קדישא בוויקישיתוף

• פורום חברות הקדישא
• רשימה ארצית של חברות קדישא, באתר הרשות הארצית לשירותי דת
• חברה קדישא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• יעל גרוס, פה קבור הכסף, באתר nrg‏, 16 בדצמבר 2005
• עמירם ברקת, מה צריך אברך לעשות כדי לקבל כסף מחברה קדישא? להתפלל לעילוי נשמות, באתר הארץ, 11 באפריל 2006
• נועה קושרק, שופטי העליון קברו את המונופול של חברה קדישא, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2009
• יהודה (אודי) מזרחי צורף, "חסד של אמת: לתולדות חברת הכתפים והרוחצים של עדת הספרדים בירושלים", מושב זקנים, ירושלים תשפ"א, עמ' 23-42.