Loading AI tools
שופט ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי בֶּרֶנזון (26 בפברואר 1907 – 30 בינואר 2001) היה שופט בית המשפט העליון ומנכ"ל משרד העבודה והביטוח העממי.
לידה |
26 בפברואר 1907 צפת, האימפריה העות'מאנית | ||
---|---|---|---|
פטירה |
30 בינואר 2001 (בגיל 93) כ"ז בניסן תשע"א | ||
מדינה | ישראל | ||
תאריך עלייה | 1933 | ||
מקום קבורה | הר המנוחות | ||
השכלה | אוניברסיטת קיימברידג' | ||
| |||
| |||
פרסים והוקרה | |||
אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג | |||
נולד בצפת בשנת 1907 למשפחת סוחרים. התחנך בילדותו ב"חדר" ובישיבה.[1] בשנים 1919–1922 למד בבית הספר העממי לבנים ולאחר מכן למד לימודי חול בקולג' הסקוטי של צפת עד 1926. המשיך בלימודי מתמטיקה ופיזיקה, ובשנת 1929 קיבל תואר בוגר במדעים של ממשלת המנדט. בשנים 1929–1931 היה מורה למתמטיקה ועברית בקולג' הסקוטי בצפת. בשנת 1931 נסע לאנגליה ולמד מדעים באוניברסיטת קיימברידג'. במקביל למד משפטים ונעשה לבריסטר. לאחר חזרתו לארץ ישראל התמחה במשרד עורכי הדין זמורה קורנגולד ובר-שירה, וקיבל רישיון של עורך דין. ב-1931 נישא לחנה וולף, ולימים היה אב לאילנה (כיום אילנה אלרוד) ולחיים (כיום חיים ברנזון, ביחד עם בנו אסף, בעל משרד עורכי דין בהרצליה, ומחבר ספרי משפטים). בני הזוג היו צמחונים.[2]
משנת 1936 עבד כיועץ משפטי להסתדרות, ושימש בתפקיד זה עד 1949. בנוסף ריכז בהסתדרות את העניינים המוניציפליים,[3] ובשנת 1937, עם הקמת המחלקה המוניציפלית של הוועד הפועל של ההסתדרות עמד בראשה בפועל, בעת שיוסף שפרינצק היה ראש המחלקה בתואר.[4] ריכז את עבודת הוועדה שהקימה ההסתדרות לבעיות התחוקה של המדינה והשלטון המקומי. ועדה זו עסקה במוסדות המדינה ובתי המשפט, במנגנון הבחירות המוצע למדינה, ובמערכת השלטון המקומי.[5]
בנובמבר 1947, מתוקף היותו היועץ המשפטי של ההסתדרות, צורף לצוות חשיבה להכנת תוכניות לביטוח לאומי במדינה העומדת לקום.[6] זמן קצר לאחר מכן כיהן בוועדה שדנה בתפקידה של ההסתדרות לאחר הקמת המדינה.[7] ב-5 ביולי 1948 צורף לוועדה של ההסתדרות שנועדה להכין את המלצות ההסתדרות לממשלה לגבי דיני עבודה וביטוח לאומי.[8]
ימים אחדים לפני הכרזת המדינה פנה אליו פנחס רוזן, וביקש ממנו לנסח את ההכרזה על הקמת המדינה. ברנזון ניסח את אחת הטיוטות הראשונות של מגילת העצמאות, ובה נאמר "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית חפשית, עצמאית ודמוקרטית בארץ ישראל". המילה "דמוקרטית" הוצאה על ידי אחד מעורכיה של טיוטה זו, ולא נכללה בגרסה הסופית.
ביוני 1949, נקרא על ידי שרת העבודה, גולדה מאירסון, לכהן כמנהל הכללי של משרדה.[9] במסגרת זו היה יושב ראש הוועדה שהכינה את חוקי העבודה הראשונים של מדינת ישראל, היה חבר בוועדה שדנה בנושא ביטוח לאומי ב-1949[10] ויו"ר הוועדה שהכינה מטעם הממשלה את חוק הביטוח הלאומי.[11] בשנת 1949 מונה להרכב הראשון של בית הדין המיוחד שנוסד על פי פקודת מניעת הפקעת שערים וספסרות (שיפוט), תש"ח-1948, ונועד לאכוף את מדיניות הקיצוב.[12]
בשנת 1952 הציעה הממשלה את ברנזון לשופט בבית המשפט העליון. לראשונה נתקלה הצעה למינוי שופט לבית המשפט העליון בהתנגדות, לאור זהותו המפלגתית של המועמד והחשש ממינויים פוליטיים לבית המשפט העליון, אף שלא היה חולק על התאמתו לתפקיד ועל יושרו. התנגדות נשמעה ממפ"ם, חרות, הציונים הכלליים וחלק מהמפלגה הפרוגרסיבית.[13]
חרף הביקורת, ב-29 בדצמבר 1953 מונה ברנזון לשופט בית המשפט העליון.[14] בדברים שכתב לכבודו כעבור 40 שנה שופט בית המשפט העליון יצחק זמיר, נאמר:
לקראת הבחירות לכנסת החמישית מונה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית.[15]
ב-26 בפברואר 1977 סיים את כהונתו כשופט בית המשפט העליון עם הגיעו לגיל פרישה.[16] בטקס פרישתו אמר:
אחת הפסיקות הידועות ביותר של השופט ברנזון הייתה הוצאת צו על תנאי בליל שבת שהביא לקיום שידורי טלוויזיה בשבת.[17]
בשנת 1971 הוביל השופט ברנזון פסק דין שקבע שאין לתת משקל כלשהו לסירוב של נאשם להבדק במכונת אמת, מפני שאין חובה על הנאשם להיבדק.[18]
הערת אגב של ברנזון בפסק דין משנת 1960 שימשה אחד היסודות לחנינה שהעניק הנשיא חיים הרצוג לאנשי השב"כ בפרשת קו 300. גם בעת מתן החנינה עמד ברנזון על דעתו, אל מול ביקורת רבה מצד משפטנים, שהנשיא היה רשאי להעניק החנינה עוד לפני העמדה לדין.[19]
במקביל לעבודתו כשופט נטל על עצמו תפקידים ציבוריים נוספים. בשנת 1957 עמד בראש ועדה ציבורית שהמליצה על הקמתו של בית הדין לעבודה, והמלצות אלה מומשו כעבור עשר שנים.[20]
ברנזון היה גם ממייסדי ולאחר מכן יו"ר ולבסוף נשיא כבוד מהאגודה העות'מאנית בשם מלר"ז, המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל (ע"ר)[21] ויו"ר האגודה לשיקום האסיר. בשנת 1973 עמד בראש ועדה לפישוט הליכי תביעות נזיקין בתאונות דרכים. במסגרת זאת הטיח ביקורת במערכת המשפט על התמשכות הדיונים וכתב שאסור שהמצב יימשך רגע נוסף.[22] ביוני 1974 אמר ברנזון בראיון שהמצב מחייב תיקון בהקדם ודבריו אלו הרגיזו את שופטי הערכאות הנמוכות יותר.[23]
בשנת 1979 נתבקש להחיל קריטריונים לפיצוי המפונים מסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, אך לאחר מספר חודשים ביקש להשתחרר מהתפקיד בגלל חוסר שיתוף פעולה של הצדדים.[24]
לאחר פרישתו מבית המשפט העליון עמד בראש המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי מיום הקמתו, והכריע בסכסוכים בתחום יחסי העבודה. ברנזון היה מאוכזב מהשימוש המועט שנעשה במוסד הבוררות,[25] והאשים בכך את העובדים המשיגים את מבוקשם באמצעים אלימים ובמרפקים.[1]
בשנת 1987 קיבל את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, המוענק מדי שנה על ידי האגודה לזכויות האזרח על תרומה מיוחדת לקידום זכויות האדם בישראל.
צבי ברנזון נפטר בהרצליה והובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים.[26] הוא הותיר אחריו בן, בת ונכדים. עיריית הרצליה הציבה שלט לזכרו בכניסה לחוף השרון בעיר.
בשנת 1977 יצא לאור הכרך הראשון של "ספר ברנזון", ובו כתבים אישיים ואוטוביוגרפיים, מאמרים ופסקי דין נבחרים של ברנזון. בשנת 2000 יצא לאור כרך שני בסדרה זו, ובו 20 מאמרים משפטיים שכתבו עמיתיו ומוקירי זכרו. בשנת 2007, יצא לאור הכרך השלישי, ובו דברים שנאמרו לכבודו של ברנזון, בערוב ימיו, ולזכרו, לאחר פטירתו, וכן מאמרים משפטיים על-פי הרצאות שניתנו בכנסים שנתיים הנערכים לכבודו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.