קרב קרקר
קרב קדום בסוריה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קרב קרקר התרחש בשנת 853 לפנה"ס, סמוך לעיר קרקר (אנ') שבצפון מערב סוריה של ימינו. השתתפו בו שלמנאסר השלישי מלך אשור וכנגדו ברית של 12 מלכים מקומיים שחברו במאמץ להדוף את התפשטותה של האימפריה האשורית מערבה. נהוג לזהות את העיר קרקר העתיקה עם תל קרקור, שנמצא כ-8 ק"מ מדרום לג'סר א-שגור, בעמק נהר הארנת במערב סוריה.
תאריך הסכסוך | 853 לפנה"ס | ||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | ליד העיר קרקר שבצפון מערב סוריה | ||||||||||||||||
קואורדינטות | 35°44′34″N 36°19′50″E | ||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון הברית | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
הקרב מתואר בשתי כתובות אשוריות: האובליסק השחור ובמונולית מכורח. באחרון מספר שלמנאסר כיצד יצא מנינוה ביום ה-14 לחודש איירו, חצה את הפרת והחידקל, וכפה מס על מספר ערים, שהחשובה שבהן היא חלב. לאחר חלב נתקל בהתנגדות ראשונית מצד מלך חמת, אירחולינה, אך נצחו. משם המשיך דרומה לעיר קרקר. בחצותו אותה, פגש בקואליציה של 12 המלכים. שלמנאסר תיאר את הקרב כך:
- "לחמתי איתם בכוח הרם שנתן לי האל אשור, בכלי הנשק האדירים שנתן לי האל נרגל...הנחלתי להם מפלה...הכיתי בחרב 14,000 בלוחמיהם...הפלתי עליהם סופה. השלכתי את גויותיהם ומלאתי את פני המישור...(שהיה) צר מידי לתת לנשמותיהם לרדת לשאול"
- "במצוות אשור, האדון הרם, אדוני, איתם עשיתי מלחמה. הרס בהם שרעתי. מרכבותיהם, כרכרות מלחמתם, מכשירי מלחמתם לקחתי מהם. 20,500 מלוחמיהם עם חצים הרגתי"
למרות הכתוב במקורות האשוריים, ככל הנראה מלך אשור לא הצליח לנצח את הברית, כיוון שלאחר הקרב הוא חזר לארצו ולא המשיך במסע כיבושיו (שהתחדש רק ארבע שנים מאוחר יותר), והממלכות שממערב לנהר הפרת שמרו על עצמאותן. לדעת חוקרים מודרניים, קרב קרקר עיכב בכמאה שנים את התקדמות האימפריה האשורית לכיוון סוריה וארץ ישראל.
המונולית מכורח מתאר את סדר גודל הכוחות:
- בן הדד השני (קרוי בכתובת בשם הדדעזר) מארם דמשק עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים.
- אירחולינה מחמת עם 700 מרכבות, 700 פרשים ועשרת אלפים רגלים.
- אחאב מישראל עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים[1].
- מלך גבל עם 500 רגלים.
- מלך מצרים עם אלף רגלים.
- מלך ערקה עם 10 מרכבות ועשרת אלפים רגלים.
- מַתִנֻ-בַעַל מלך ארוד עם 200 רגלים.
- מלך אוסנו עם 200 רגלים.
- אדון-בעל משיאנה עם 30 מרכבות ואלף (או עשרת אלפים) רגלים.
- גינדיבו הערבי עם אלף גמלים.
- בעשא[2] מבית רחובו, העמוני[3].
סך הכול 3,940 מרכבות, 1,900 פרשים, 1,000 גמלים וכ-53 אלף רגלים. המקורות העתיקים[דרושה הבהרה] נוטים להפריז במספרים וככל הנראה מספר הלוחמים והמרכבות קטן יותר[דרוש מקור].
כפי שניתן לראות הברית כללה 11 מלכים ולא 12 כפי שנכתב במונולית מכורח, הסיבה לכך אינה ידועה, וייתכן שהסופר האשורי החליט לעגל את המספר.
לקרב זה היו שתי השפעות:
- התפשטותה של אשור למערב נבלמה למשך מאה שנה לערך (רק בשנת 732 לפנה"ס הצליח תגלת פלאסר השלישי לכבוש את דמשק).
- לראשונה נטשו מדינות האזור את המריבות ביניהן והתאחדו כדי להתנגד לכיבוש האשורי. ברית זו לא נמשכה זמן רב וכעבור שנתיים נערכה מלחמת רמות גלעד בין ישראל לארם-דמשק, ובה מצא המלך אחאב את מותו.