קתדרלת סטפנוס הקדוש
קתדרלה גותית בווינה, אוסטריה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קתדרלת סטפנוס הקדוש (בגרמנית: Stephansdom - "שטפנסדום") היא קתדרלה בווינה שבאוסטריה ומושבו של הארכיבישוף הקתולי של וינה. הקתדרלה היא אחד מסמליה של העיר וינה (היא מופיעה על מטבע 10 סנט אירו של אוסטריה) ואתר בו התרחשו אירועים חשובים בחיי האומה האוסטרית והאירופאית (כגון טקס הנישואים והן ההלוויה של המלחין הדגול וולפגנג אמדאוס מוצרט). הקתדרלה נבנתה ב-1147, בראשיתה בסגנון רומנסקי, אך במאה ה-14 נבנתה מחדש בסגנון גותי. הבנייה הסתיימה ב-1511. אורכה 107 מטר, רוחבה 70 מטר בטרנספט ו-38.9 מטר בספינה הראשית, וגובה המגדל הדרומי שלה - ה"שטפל" - הוא 136.7 מטר.[1]
.JPG) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | קתדרלה |
| על שם |
סטפנוס הקדוש  |
| מיקום | וינה |
| מדינה |
 אוסטריה |
| זרם | נצרות קתולית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1137–1160 (כ־23 שנים) |
| תאריך פתיחה רשמי |
1137 |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות רומנסקית, אדריכלות גותית |
| מידות | |
| אורך |
107.2 מ' |
| רוחב |
34.2 מ' |
| גובה | 136.7 מטר |
| קואורדינטות | 48°12′30″N 16°22′24″E |
|
stephanskirche | |
|
(למפת וינה רגילה)   קתדרלת סטפנוס הקדוש | |
  | |
בראשיתה נבנתה קתדרלת סטפנוס הקדוש ככנסייה קהילתית ב-1147, אך היא נבנתה מחדש והורחבה במהלך המאות שלאחר מכן. הבנייה הסתיימה ב-1511, אך תיקונים ועבודות שחזור נמשכים עד היום.
בעבר רווחה הסברה שהכנסייה נבנתה בשדה פתוח מחוץ לחומות העיר; אך חפירות שנערכו בשנת 2000, במטרה להתקין מערכת חימום, חשפו קברים שתוארכו באמצעות פחמן רדיואקטיבי למאה ה-4, בעומק 2.5 מטר מתחת לפני הקרקע. 430 השלדים שנמצאו שם הועברו לקטקומבות. הועלו סברות כי ייתכן שאלפים אחרים נקברו בבית קברות עתיק זה, החל מהתקופה הרומית, וכי כנסייה זו, ולא כנסיית רופרכט (Ruprechtskirche), היא הכנסייה העתיקה ביותר בווינה.
הכנסייה המתועדת הראשונה באתר נבנתה ב-1137 בידי הדוכס לאופולד הרביעי תחת חוזה מאוטרן עם רגינמאר הבישוף של פאסאו. הכנסייה הוקדשה לסטפנוס הקדוש, הפטרון של קתדרלת הבישוף בפאסאו. המבנה הראשון נבנה בסגנון רומנסקי, ונחנך עשר שנים לאחר מכן במעמד קונראד השלישי, מלך גרמניה, הבישוף אוטו מפרייזינג ועוד מספר רב של אצילים שעמדו לצאת למסע הצלב השני.[2] ברם, הוא הושלם רק ב-1160,[1] ומאז עבר סדרת שינויים ושיפוצים. הקיר המערבי הנוכחי וצמד המגדלים הרומאניים מתוארכים ל-1237. בשנת 1258 פרצה שרפה גדולה בעיר, שכילתה גם את הכנסייה. במקומה נבנתה כנסייה שנייה, גדולה יותר, גם היא בסגנון רומנסקי, ששילבה את המגדלים הרומים והשער, ונחנכה ב-23 באפריל 1263, תאריך שמצוין כל שנה על ידי צלצול הפעמון הגדול (פומרין) במשך כשלוש דקות. מבנה זה היה הכנסייה השנייה באתר.
בשנת 1304 הורה הקיסר אלברכט הראשון על בנייה של בית מקהלה בן שלושה אגפים בסגנון גותי ממזרח לכנסייה, באופן שיהיה רחב דיו לפגוש את קצוות בית הרוחב הישן. העבודה נמשכה תחת שלטון בנו, הדוכס אלברכט השני; בית המקהלה החדש נחנך ב-1340, ביום השנה ה-77 לחנוכת הכנסייה הקודמת. המוטיב של הריהוט באגף הצפוני עסק במריה הקדושה, באגף המרכזי בסטפנוס הקדוש ובשאר הקדושים, ובאגף הדרומי בשנים-עשר השליחים. חלק זה של הקתדרלה הנוכחית נמצא מזרחית לבית הרוחב הקצר והעבה, ונקרא "בית המקהלה האלברטיני".
ב-1359 הניח בנו של אלברכט השני, רודולף הרביעי, דוכס אוסטריה "המייסד", את אבן הפינה באזור המגדל הדרומי להרחבה של הכנסייה מערבה בסגנון גותי, הרחבה שמקיפה את הכנסייה הישנה. לאחר השלמת המבנה הגותי פורקה הכנסייה הישנה והוצאה מתוך המבנה. רודולף הרביעי העלה את מעמד הכנסייה ומינה מועצת קנונים הראויה לקתדרלה.
ואכן, בשנת 1469, בעקבות בקשתו של פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, העניק האפיפיור פאולוס השני מעמד של דיוקסיה לווינה ובעקבות זאת מינה הקיסר בישוף לכנסיית סטפנוס הקדוש, שנהפכה לקתדרלה. הדיוקסיה נחנכה ב-18 בינואר 1469 כאשר קתדרלת סטפנוס הקדוש היא מרכזה. ב-1722 תחת שלטונו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, העלה האפיפיור אינוקנטיוס השלושה עשר את הבישופות לדרגה של ארכיבישופות.[1]
קתדרלת סטפנוס הקדוש ניצלה מנזק מכוון בידי הוורמאכט הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר סרן גרהרד קלינקיכט התעלם מפקודות של מפקד העיר זפ דיטריך "לירות מאות פגזים ולהשאיר אותה בהריסות ואפר".
ב-12 באפריל 1945 נפגעה הקתדרלה קשות מאחת השריפות, שהוצתה בידי בוזזים כאשר חיילים רוסיים נכנסו לעיר. מגן מלבנים נבנה סביב דוכן הדרשה, קברו של פרידריך השלישי ואוצרות אחרים, כך שהנזק לאוצרות האמנות היקרים ביותר היה מזערי. עם זאת, השרפה כילתה את ספסלי המקהלה שגולפו בעץ על ידי וילהלם רולינגר בין השנים 1476 ו-1487[3] שיקום המבנה החל מיד לאחר תום המלחמה, והוא נפתח חלקית ב-12 בדצמבר 1948 ובאופן מלא ב-23 באפריל 1952.
.JPG)
אורך הקתדרלה הרומנסקית-גותית הוא 107 מטר, ורוחבה 34 מטר. הפיח שהצטבר עליה במשך השנים ופגע בחזותה נוקה בשנים האחרונות, וכעת חזית הכנסייה שוב בגוון המקורי.
ה"שטפל" - המגדל הדרומי
המגדל הדרומי המסיבי והגבוה של קתדרלת סטפנוס הקדוש (ראו בתוכנית המבנה: ST) הוא המאפיין הבולט של קו הרקיע של וינה. הצריח המחודד הגותי שבראשו מתנשא לגובה של כ-136.7 מטר ומכונה בחיבה שטֶפל (Steffl); לשון הקטנה של "סטפנוס" בגרמנית) בפי הווינאים. הוא שימש כנקודת התצפית והפיקוד העיקרית בהגנת העיר מוקפת החומות בעת המצור על וינה ב-1529 ובמצור השני ב-1683. זהו הסמל המוכר ביותר של וינה. נדרשו 65 שנה להשלימו, מ-1368 עד 1433. המגדל מכיל דירה לשומר, שבמשך מאות שנים (עד 1955) אייש את המגדל בלילות וצלצל בפעמון אם איתר שרפה. קצה המגדל נושא את החותם הקיסרי, עיט כפול עם סמל הגיבורים של בית הבסבורג-לורן (השושלת שהמשיכה את בית הבסבורג) על חזהו ובנוסף צלב אפוסטלי בעל שתי זרועות המסמל את הסגנון "מלכותיות אפוסטולית" של הקיסרים ההבסבורגיים כמלכי הונגריה.
_stitch_IMG_5758_-_IMG_5761.jpg)
המגדל הצפוני
המגדל הצפוני (ראו בתוכנית המבנה: NT) תוכנן להיבנות כתאום למגדל הדרומי, אך מעולם לא הושלם. גובהו הוא רק כמחצית מאחיו הדרומי, 68 מטר. בקצהו כיפה זמנית, אותה מכנים הווינאים "גג מגדל המים". בנייתה הופסקה ב-1511 ומאז לא הושלמה.
החזית המערבית
הכניסה הראשית נקראת "שער הענק" ("ריזנטור" או "Riesentor") בשל עצם של מסטודון שהייתה תלויה מעליה בעבר. משמאלה ומימינה נמצאים המגדלים הרומים (ראו בתוכנית המבנה: RT). גובה כל אחד מהמגדלים 65 מטר. הם נקראים "רומים" ("heidnischen" בניב וינאי) מכיוון שנבנו מחורבות מבנים רומיים. בסיסם רבוע, שעם עלייתו מעל לגג הופך למתומן. המגדלים הרומים (Heidentürme) מכילים פעמונים, ואף שהמגדל הרומי הדרומי איבד את פעמוניו בזמן מלחמת העולם השנייה, פעמוניו של המגדל הצפוני עדיין פעילים ביחד עם "דלת הענק", הם החלקים העתיקים ביותר בכנסייה. הטימפנון מעל הכניסה מתאר את "ישו המלך", ומשני אגפיו מלאכים מכונפים.
הגג
קתדרלת סטפנוס הקדוש ידועה בזכות הגג המקושט והצבעוני שלה, שאורכו 110 מטר והוא מכוסה ב-230,000 רעפים מזוגגים. מעל לבית המקהלה, על צד אחד של המבנה ישנם רעפים היוצרים פסיפס של העיט הדו-ראשי המסמל את קיסרות בית הבסבורג ששלט בווינה, ובצד השני מופיעים שלט האצולה של העיר וינה והרפובליקה של אוסטריה. ב-1945, כחלק מנזקי מלחמת העולם השנייה, התפשטה שרפה מן הבניינים הסמוכים אל המגדל הצפוני של קתדרלת סטפנוס הקדוש, והרסה את הגג. שחזור חישוקי העץ המקוריים לגג כה גדול (המתנשא לגובה 38 מטרים מעל לקירות) היה דורש קילומטר רבוע של יער, ולכן 600 טון של חישוקי פלדה הותקנו במקומם. הגג הוא תלול מאוד (שיפוע של מעל 80 מעלות במקומות אחדים), כך שירידת גשם מספיקה כדי לנקותו, ולעולם לא נערם עליו שלג.
פעמונים
.JPG)
בקתדרלת סטפנוס הקדוש יש 23 פעמונים.
הפעמון הגדול ביותר נקרא על שם מריה הקדושה, אך מכונה בפי כל "פומרין" (בתרגום חופשי: "המרעימה"). פעמון זה תלוי במגדל הצפוני ושוקל כ-20 טון. זהו הפעמון הגדול ביותר באוסטריה, ופעמון הנדנוד השני בגודלו באירופה (אחרי פעמון "פטר" בקתדרלת קלן השוקל כ-23 טון). הפעמון נוצק במקור בשנת 1711 מתותחים שנלכדו מהפולשים המוסלמים, ונוצק מחדש (בחלקו מהמתכת המקורית) ב-1951 לאחר שנפל והתרסק בשנת 1945 כתוצאת משרפתה של מסגרת העץ שהחזיקה אותו. הפעמון החדש הוא בקוטר 3.14 מטר (קרוב מאוד לערכו של פאי), וניתן במתנה ממדינת אוסטריה עילית. הוא מצלצל רק במספר אירועים מיוחדים כל שנה, כולל ביום השנה החדשה. ישנם עוד שלושה פעמונים אחרים במגדל הצפוני, אך הם ישנים יותר ויצאו מכלל שימוש.
במגדל הדרומי מותקנים אחד עשר פעמונים המופעלים חשמלית, שנוצקו ב-1960. הם החליפו פעמונים ישנים יותר שנהרסו בשרפה של 1945, ומצלצלים בזמן מיסות בקתדרלה: ארבעה מהם מצלצלים במיסה רגילה, עשרה פעמונים מצלצלים במיסה של חג חשוב, והפעמון ה-11 והגדול ביותר נוסף כאשר הקרדינל והארכיבישוף של וינה נוכח. מהגדול ביותר לקטן ביותר, הפעמונים הם: סטפן הקדוש (5,700 ק"ג), לאופולד הקדוש (2,300 ק"ג), כריסטופורוס הקדוש (1,350 ק"ג), לאונהרד הקדוש (950 ק"ג), יוזף הקדוש (700 ק"ג), פטרוס קניזיוס הקדוש (400 ק"ג), פיוס העשירי הקדוש (280 ק"ג), כל הקדושים (200 ק"ג), קלמנט מריה הופבאור הקדוש (120 ק"ג), מיכאל הקדוש (60 ק"ג) וטארסיציוס הקדוש (35 ק"ג). עוד במגדל הדרומי הפעמונים "פרימגלוקה" (Primglocke, נוצק מחדש ב-1772) ו"אורשלה" (Uhrschälle, נוצק ב-1449), אשר מצלצלים בכל שעה עגולה.
המגדל הרומי הצפוני מכיל שישה פעמונים, חמישה מהם נוצקו ב-1772, והם מצלצלים לתפילות הערב ולציון הלוויות. אלה הם פעמוני העבודה של הקתדרלה, ושמותיהם מצביעים על שימושם המקורי: "פויירין" (Feuerin, "אזעקת אש", אך כיום משמש לקריאה לתפילות הערב) שנוצק ב-1859, "קנטרין" (Kantnerin, קורא לזמרים לתפילה), "פרינגרין" (Feringerin, משמש למיסה הראשית בימי ראשון), "בירינגרין" (Bieringerin, "צלצלנית בירה" ומשמש לקריאה אחרונה מהטברנות), "Poor Souls" ("הנשמות המסכנות", פעמון ההלוויות) ו"כורפטש" (Churpötsch, שנתרם בידי ציבור הבוחרים לכבוד האיקונין של מריה פטש שבקתדרלה).
השרפה ב-1945 הרסה את הפעמונים שנתלו במגדל הרומי הדרומי.
נאמר שהמלחין לודוויג ואן בטהובן הבין עד כמה הוא חירש כאשר ראה ציפורים שעפות החוצה ממגדל הפעמונים של הקתדרלה כתוצאה מצלצול הפעמון, אך לא יכול היה לשמוע את צלצול הפעמון עצמו.
אלמנטים נוספים
ליד הקירות החיצוניים של הקתדרלה ניתן לראות:
- הנקודה (ראו בתוכנית המבנה: ליד SJC) שבה בורכה גופתו של וולפגנג אמדאוס מוצרט לאחר הלווייתו שהתקיימה בפנים.
- דוכן המטיף החיצוני (ראו בתוכנית המבנה: SJC) בו ג'ובאני דה קפסטראנו, הידוע גם כיוחנן קפיסטרנו הקדוש, הטיף למסע צלב ב-1454 להדוף פלישות מוסלמיות לאירופה הנוצרית.[4] פסל הבארוק מהמאה ה-18 מראה את פרנציסקוס הקדוש תחת הפצעת קרני שמש פזרנית, דורך על טורקי מובס. זה היה דוכן הדרשה הראשי של הקתדרלה, עד שהוחלף על ידי דוכן המטיף של Pilgram.
- דמות (ראו בתוכנית המבנה: CT) שידועה בחיבה בקרב הווינאים כ"ישו עם כאב שיניים" בגלל ההבעה המיוסרת של פניו.
- מספר לוחות זיכרון, מהתקופה בה האזור סביב הקתדרלה היה בית קברות.
- שעון שמש מן המאה ה-15 ששוחזר לאחרונה, על תמיכה דואה, בפינה הדרום מערבית (ראו בתוכנית המבנה: S).
- בימי הביניים, לערים גדולות היו יחידות מידה משלהן. כדי לאפשר לסוחרים לעבוד בהתאם ליחידות המקומיות, הללו הוצגו בפומבי במקומות חשובים. ואכן, בקיר החיצוני של הקתדרלה הותקנו שני מוטות מתכת באורכי האל (יחידת מידה) (ell): האל הוינאי - 89.6 ס"מ, ואל הבדים - 77.6 ס"מ. לפי פרנץ טווארוך, היחס בין הארכים הוא . [5][6] האל הוינאי מוזכר לראשונה ב-1685 בידי הקנון טסטארלו דלה מסה בספרו Beschreibung der ansehnlichen und berühmten St. Stephans-Domkirchen. [7]
CT פסל "ישו עם כאב שיניים"" ;
Fr3 קבר פרידריך השלישי;
G שער הענק
HA המזבח הראשי;
MP איקונין מריה פטש;
NT המגדל הצפוני;
P דוכן הדרשה;
PES קפלת הקבורה של הנסיך אויגן מסבויה;
RT המגדלים הרומנסקים;
S שעון שמש;
SJC דוכן הדרשה של יוחנן קפיסטרנו;
ST המגדל הדרומי;
WNA מזבח וינר נוישטאדט;
הקירוי הפנימי של חלל הקתדרלה הוא קמרון מסוג קמרון רשת הנראה כרשת של צלעות אלכסוניות בין העמודים הראשיים של המבנה.
מזבחות
ישנם 18 מזבחות בחלק הראשי של הכנסייה, ועוד מזבחות בקפלות השונות. המזבח הראשי ומזבח וינר נוישטאדט הם המפורסמים ביותר.
המזבח הראשי
יעדם הראשון של מבקרים רבים בכנסייה הוא המזבח הראשי המרוחק (ראו בתוכנית המבנה: HA), שנבנה במשך שבע שנים (1641–1647) כחלק מליטוש הקתדרלה בסגנון הבארוק. המזבח נבנה בידי טוביאס פוק (Tobias Pock) תחת הדרכתו של הבישוף של וינה, פיליפ פרידריך, הרוזן ברוינר (Philipp Friedrich Graf Breuner) משיש שהובא מפולין, שטיריה וטירול.
המזבח מראה את סקילת סטפנוס הקדוש, פטרונה של הקתדרלה. הוא מוקף במסגרת דמויות של הקדושים הפטרונים של האזורים הסובבים אותה - לאופולד, פלוריאן, סבסטיאן ורוכוס הקדושים - וכן פסל של מריה הקדושה המושך את עין הצופה למבט על איור של גן העדן, שבו ישו מחכה לעלייתו השמיימה של סטפנוס, הקדוש המעונה הראשון.
מזבח וינר נוישטאדט
מזבח וינר נוישטאדט נמצא בראש הספינה הצפונית (ראו בתוכנית המבנה: WNA), ויוצר ב-1447 בפקודתו של הקיסר פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שקברו ניצב מנגד לו, בראש הספינה הדרומית. על במת המזבח חקוק המוטו A.E.I.O.U. (סיסמה שפירושה "כל העולם נתון תחת אוסטריה" - Alles Erdreich Ist Österreich Untertan).
פרידריך הזמין אותו עבור כנסיית המנזר הציסטרציאני ויקטרינג שליד קלגנפורט, שם הוא הוצב עד סגירת המנזר ב-1786 כחלק מהרפורמות של הקיסר יוזף השני כנגד הכמורה. אז המזבח נשלח למנזר הציסטרסיאני על שם ברנר מקליירבו (שנוסד בידי פרידריך ה-3) בעיר וינר נוישטאדט ובסופו של דבר נמכר ב-1885 לקתדרלת סטפנוס הקדוש, אחרי שמנזר וינר נוישטאדט נסגר עקב מיזוג עם כנסיית המנזר של הייליגנקרויץ.
פרויקט לשיקומו החל ב-1985, יום השנה המאה להוספתו. מאחר שהשיקום הצריך טיפול בשטח פנים רחב (מעל מאה מטר מרובע), השיקום ארך כעשרים שנה ועלה 1.3 מיליון אירו.
התמונה של המזבח עצמו מורכבת משני טריפטיכונים, התחתון גדול פי ארבעה מהעליון. כאשר הפנלים התחתונים פתוחים, נגלה הסורג הגותי של המקום המכיל שרידי קדושים מעל המזבח.
בימי השבוע, ארבעת הפנלים סגורים ומציגים ציור בצבע אחד של סצנה הכוללת 72 קדושים. בימי ראשון, הפנלים נפתחים ומראים פסלי עץ מצופים בזהב המתארים אירועים בחייה של מריה הקדושה.
האיקונין של מריה פטש
האיקונין של מריה הקדושה עם ישו הילד (ראו בתוכנית המבנה: MP), בסגנון ביזנטי היה במקור בכנסייה האוניאטית בעיר ההונגרית פץ' (Pécs), ועל שמה נקרא איקונין זה. אחרי שני דיווחים ב-1696 על נס שבו האם בתמונה הזילה דמעות אמיתיות, הקיסר לאופולד הראשון, מלך הונגריה, הורה להביאו לקתדרלה, שם יהיה בטוח מהצבאות המוסלמיים שנתמכו על ידי צרפת ושלטו ברוב הונגריה. אחרי מסע ממושך בן חמישה חודשים, הגיע האיקונין ב-1697. הקיסרית אלאונורה מגדלנה מנויבורג הזמינה את האיקונין במסגור Rosa Mystica והורתה שהאיקונין יונח ליד המזבח הראשי, שם הוא ניצב עד 1945. לאחר מכן שונה מיקומו והוא הונח מעל מזבח ומתחת לבלדקינו ליד הפינה הדרום-מערבית של הספינה הראשית - שם נרות דולקים רבים מראים על ההערצה לה זוכה האיקונין, בייחוד מצד ההונגרים.
האיקונין, בגודל 50.8 על 71.12 ס"מ, הוזמן ב-1676 מהצייר אישטוון פאפ על ידי לאסלו צ'יגרי אחרי שחרורו מהשבי העות'מאני בעת פלישתם להונגריה. אולי צ'יגרי לא יכול היה לשלם שישה דוקאטים על העבודה, והאיקונין נקנה בסופו של דבר על ידי לאסלו הורטה (Laszlo Hurta) שתרם אותו לכנסייה בפץ'.
התמונה מראה את האם מצביעה אל עבר הילד (דבר המסמל ש"הוא הדרך") והילד מחזיק ורד עם שלושה ענפים (מסמל את השילוש הקדוש) ועונד על צווארו צלב המבשר על הבאות.
מאז הגעתה, לא תועד שוב בכי של התמונה, אך נסים ותפילות שקרו יוחסו לה, כגון ניצחונו של הנסיך אויגן מסבויה על הטורקים בזנטה, מספר שבועות אחרי התקנת האיקונין בקתדרלה.
תושבי פץ' ביקשו את הציור הקדוש והמחולל נסים שלהם בחזרה, אבל הקיסר שלח להם העתק במקום. מאז, דווח שההעתק בכה דמעות אמיתיות וחולל נסים, והכפר שינה את שמו מפץ' למריה-פץ' והפך לאתר צליינות חשוב.
דוכן המטיף
דוכן המטיף, העשוי אבן (ראו בתוכנית המבנה: P), הוא יצירת מופת של פיסול גותי מאוחר. במשך שנים יוחס הדוכן לאנטון פילגרם אך כיום חושבים שהסתת היה כנראה ניקולאס גרהארט ואן ליידן (Niclaes Gerhaert van Leyden). על הדוכן המוגבה עמד המטיף, ועל מנת שדרשתו תישמע יותר טוב בפני הקהל, הדוכן צמוד לאחד העמודים בלב הספינה הראשית ולא במזרח הכנסייה.
הצדדים של דוכן המטיף צומחים כעלי כותרת מהגזע התומך אותו. על עלי הכותרת הגותיים יש תחריטי דיוקנאות של ארבעת מורי הכנסייה: אוגוסטינוס הקדוש, אמברוזיוס הקדוש, האפיפיור גרגוריוס הראשון והירונימוס הקדוש. כל אחד חרוט בהם בארבעה מצבי רוח שונים ובארבעה שלבים של חייו.
מעקה המדרגות המתעקל סביב העמוד ממפלס בקרקע עד לדוכן הוא בעל עיטורים של קרפדות ולטאות הנושכות זו את זו, דבר המסמל את מלחמת הטוב ברוע. בראש המדרגות ישנו פסל של כלבלב מאבן המגן על המטיף ממתפרצים.
מתחת למדרגות נמצא אחד הסמלים האהובים של הקתדרלה: דיוקן-עצמי של פסל לא ידוע המסתכל בתמיהה מהחלון, ומכונה Fenstergucker - "המציץ מהחלון".
קפלות
ישנן מספר קפלות רשמיות בקתדרלת סטפנוס הקדוש:
- קפלת קתרינה הקדושה, בבסיס המגדל הדרומי. זו קפלת הטבלה ובה אגן טבילה בן 14 צלעות, שהושלם ב-1481 וכיסויו היה לוח ששימש כתיבת תהודה מעל דוכן המטיף בכנסייה הראשית. בסיס השיש שלו מתאר את ארבעת השליחים, בעוד שהנישה בכיור מראה את שנים עשר השליחים, ישו וסטפנוס הקדוש.
- קפלת ברברה הקדושה, בבסיס המגדל הצפוני. היא משמשת למדיטציה ותפילה.
- קפלת אליגיוס הקדוש, בפינה הדרום-מזרחית. פתוחה לתפילה.
- קפלת ברתולומיאוס הקדוש, מעל קפלת אליגיוס הקדוש, שוחזרה לאחרונה.
- קפלת הצלב, בפינה הצפון-מערבית, מכילה את קבר הנסיך אויגן מסבויה. היא סגורה לציבור.
- קפלת ולנטינוס הקדוש, מעל קפלת הצלב, בה מוחזקים מאות שרידי קודש השייכים לשטפנסדום, כולל פיסת מפה מהסעודה האחרונה. בתיבה גדולה שמורות עצמות של ולנטינוס הקדוש, שהובאו לקתדרלה בתחילת המאה ה-20 מהבניין שכיום הוא בית מועצת הקתדרלה, מדרום למזבח הראשי.
קברים
בנצרות, הקבורה בכנסייה תמיד סימלה כבוד, משום שכך קרוב הנקבר לשרידי קודש שמאוחסנים בה. קבורות פחות מכובדות היו מחוץ לכנסייה, אך בצידה. מאז ימיה הראשונים הייתה קתדרלת סטפנוס הקדוש מוקפת בבתי קברות, עוד מהתקופה הרומית. בנוסף לכך ישנם גם קברים בתוך הקתדרלה עצמה.
בקומת הקרקע ניתן לראות את הקברים של:
- פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (21 בספטמבר 1415 - 19 באוגוסט 1493) (ראו בתוכנית המבנה: Fr3), שתחת שלטונו קיבלה וינה בישוף משלה. המוטו שלו, A.E.I.O.U., הפך לשם נרדף לאוסטריה. הקבר נבנה במשך 45 שנה, והבניה החלה 24 שנה לפני מותו של הקיסר. הסרקופאג עשוי משיש צפוף ואדום הנמצא במחצבת אדנט. על מכסה הקבר, שסותת בידי ניקולאס גרהארט ון ליידן, נראה הקיסר פרידריך בהכתרתו, מוקף בשלטי האבירים של כל המחוזות שבשליטתו. גוף הקבר מכיל 240 פסלים, והוא יצירת מופת של פיסול ימי הביניים. הוא בולט לעין באזור הכורוס בפינה הדרום-מזרחית של הקתדרלה.
- הנסיך אויגן מסבויה (16 באוקטובר 1663 - 24 באפריל 1736) (ראו בתוכנית המבנה: PES). היה מפקד הכוחות הקיסריים בזמן מלחמת הירושה הספרדית ומלחמות אחרות, שמטרה הייתה להדוף את הפלישות המוסלמיות. קברו נמצא בקפלה על שמו, בפינה הצפון-מערבית של הקתדרלה. לקפלה זו שמות אחדים, ביניהן "קפלת הצלב". הזקן על פסל ישו הצלוב מעל המזבח עשוי משיער אמיתי.
כאשר נסגרו בית הגופות ושמונת בתי הקברות שמול צידי קתדרלת סטפנוס הקדוש עקב התפרצות של מגפת הדבר ב-1735, הועברו העצמות שבהם אל מערות הקבורה (קטקומבות) שמתחת לכנסייה. קבורה ישירות בקטקומבות נעשתה עד 1783, אז חוקק חוק שאסר קבורה בתחום העיר. בתוך הקטקומבות, הפתוחות לתיירים, ישנם שרידים של 11,000 גופות הקבורות שם.
תחת דרום בית המקהלה נמצאת קריפטת הבישופים שהקבורה האחרונה בה (שהושלמה ב-1952) הייתה של הקרדינל פרנץ קניג ב-2004.
בקריפטה מתחת למזרח הכנסייה נמצאים 78 מְכלי ברונזה המכילים גופות, לבבות וקרביים של 72 מבני שושלת הבסבורג. לפני מותו ב-1365 הורה הדוכס רודולף הרביעי שקריפטה כזאת תיבנה עבור שרידיו בקתדרלה החדשה שהזמין. כבר ב-1754 התא המלבני הקטן היה עמוס לעייפה ב-12 סרקופאגים ו-39 כדים, ולכן התא הורחב בתא סגלגל ממזרח לתא המלבני. ב-1956 חודשו שני התאים, והתוכן שלהם סודר מחדש. הסרקופאגים של הדוכס הרביעי ואשתו הוצבו על במה, ו-62 הכדים המכילים איברים הועברו משתי שורות מדפים לתא החדש ולתוך ארונות בתא המקורי.
העוגב
העוגב בקתדרלת סטפנוס הקדוש הוא מסורת עתיקת יומין שהתחילה עוד בימי הביניים. העוגב הראשון מוזכר ב-1334. [8][9] אחרי השרפה של 1945, מיכאל קאופמן בנה והתקין ב-1960 עוגב חשמלי גדול עם 125 רגיסטרים, 4 מקלדות ו-9000 צינורות. בניית העוגב מומנה מתרומות הציבור.[10] ב-1991 נבנה עוגב בית המקהלה בידי החברה האוסטרית Rieger. זהו עוגב מכני עם 56 רגיסטרים ו-4 מקלדות.[11]
מאז הקמתה של הקתדרלה ב-1147 היא נמצאת בתהליך ארוך של שינוי, שיפוץ ושימור.
אבן הגיר הנקבובית מועדת לשחיקה בשל פגעי מזג האוויר. ציפויה בחומר אוטם דוגמת סיליקון אינו פותר את הבעיה, שכן הוא מביא ללכידת לחות בתוך האבן, דבר המאיץ את תהליך ההיסדקות עם קפיאת המים הכלואים. מחלקת הבנייה של הקתדרלה, ה-Dombauhütte, משתמשת בטכניקות המדעיות החדשניות ביותר, ובכלל זה סתתות עדינה וניקוי פסלים באמצעות לייזר, וכן עוסקת במחקר ופיתוח של תהליך למילוי החללים בתוך האבן בחומר שימנע חדירת מים.
פרויקט התיקון הבולט ביותר לעין הוא החידוש הרב-שנתי של המגדל הדרומי הגבוה, שכלל התקנת פיגומים. כספים שנתקבלו מהשכרת שטחי פרסום על הרשתות שמכסות את הפיגומים כיסו חלק מעלויות העבודה, אך הפרסום עורר מחלוקת ועקב כך הופסק.
ניקוי שיטתי של פנים הקתדרלה מתקדם בהדרגה סביב הקירות, ותבליט חיצוני של ישו בגת שמנים משוחזר.
בשנת 2006 הושלם מיזם ענק, שענה על צורך של מבקרים ומתפללים בקתדרלה מזה מאות שנים: שדרוג מערכת ההסקה. מערכות חימום קודמות כללו קמיני בערה, ופיזרו פיח ושומן על יצירות האמנות. המערכת החדשה משתמשת במקורות חימום רבים בנקודות שונות ברחבי הקתדרלה, כך שיש מעט מאוד זרימת אוויר נושא חלקיקים מזיקים. הקתדרלה מחוממת לטמפרטורה של כ-10 מעלות צלזיוס.
מקורם של חלק מהשרטוטים האדריכליים מימי הביניים, והם מצוירים על נייר באורך ארבעה וחצי מטרים שלא ניתן לגעת בו בשל רגישותו. נעשו מדידות לייזר של הקתדרלה העתיקה, ומהן הפיקו דגם תלת-ממדי ממנו ניתן להפיק תוכניות לפי הצורך. כאשר מתעורר צורך בהחלפת אבן שנשחקה עקב פגעי מזג האוויר, המערכת הממוחשבת יכולה ליצור מודלים בגודל אמיתי, שישמשו להדרכת תשעת הסתתים המועסקים בסדנת הקתדרלה שליד הקיר הצפוני.
ציורים ותצלומים ישנים
קרל פיפיך, 1831
רודולף ריטר פון אלט, 1832
יאקוב (יעקב) אלט, 1847
פרנץ אלט, 1849
פרנציס פרית
1891
1905
_-_n._2331_-_Spire_of_St._Stephan's_church._Vienna.jpg)
צילומים מודרניים
- Gruber, Reinhard H.; Bouchal,Robert (2005). Der Stephansdom. Monument des Glaubens - Stein gewordene Geschichte (בגרמנית). Vienna: Pichler Verlag. ISBN 3854313683.
- Riehl, Hans (1926). Der St. Stephansdom in Wien (בגרמנית). Hrsg. von der Allgemeinen vereinigung für christliche kunst. p. 64.
- Zykan, Marlene (1981). Der Stephansdom (בגרמנית). Zsolnay. p. 301. ISBN 3552033165.
- Strohmer, Erich V. (1960). Der Stephansdom in Wien (בגרמנית). K. R. Langewiesche. ASIN B0000BOD4J.
- Feuchtmüller, Rupert; Kodera, Peter (1978). Der Wiener Stephansdom (בגרמנית). Wiener Dom-Verl. p. 420. ISBN 3853510922.
- Donin, Richard Kurt (1952). Der Wiener Stephansdom und seine Geschichte (בגרמנית). A. Schroll. ASIN B0000BHI6S.
- Macku, Anton (1948). Der Wiener Stephansdom: Eine Raumbeschreibung (בגרמנית). F. Deuticke. p. 30.
- Böker, Johann J. (2007). Der Wiener Stephansdom in der Spätgotik. Architektur als Sinnbild für das Haus Österreich (1 ed.). Pustet, Salzburg. p. 432. ISBN 3702505660.
אתר האינטרנט הרשמי של קתדרלת סטפנוס הקדוש- האתר הרשמי של המוזיאון (בגרמנית)
- האתר הרשמי של משרד הבנייה (בגרמנית)
- האתר הרשמי של הארכידיוקסיה של וינה (בגרמנית)
- על הפעמונים (בגרמנית)
- ארכיוני הקתדרלה הדיגיטליים האירופאים
- מראה ב-Google Maps - כולל סרט וידאו על הקתדרלה
- קתדרלת סטפנוס הקדוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
